בכורות נב ע"ב

ומבארים שהלכה זו חוזרת ונשנית לאיתויי שבחא דממילא [להביא שבח שבא מעצמו], לאחר מות האב או הבעל, כגון שהיתה חפורה והוו שובלי [שחת, תבואה לא בשלה, בזמן שמת האב, ונעשתה שיבולים], או שלפופי והוו תמרי [פרחי הדקל ונעשו תמרים], לומר שלמרות שהנכסים השביחו מעצמם ושאר האחים לא טרחו בדבר — אין גובים מהשבח.

ומה ששנינו שוב: וכולם לא נוטלים בראוי כבמוחזק, בא לאיתויי נכסי דאבי אבא [להביא נכסים של אבי האב] כשמת האב קודם לאביו, לומר שהבכור אינו נוטל בהם פי שנים (וכן האשה אינה נוטלת בכתובתה, והבנות במזונותיהן, והיבם), למרות שנכסים אלו עתידים בודאות ליפול לידי הבנים, מפני שגם נכסים אלו נחשבים "ראוי", ולא מוחזק.

א משנה ואלו נכסים שאין חוזרין ביובל כמו המוכר את שדהו שחוזר אליו ביובל: חלק הבכורה, שאינו חוזר ומתחלק בין האחים ביובל, והיורש את אשתו, שאינו מחזיר את הקרקע למשפחתה, והמייבם את אשת אחיו, וזכה בחלקו בנכסי האב — אין חלק זה חוזר ומתחלק בין האחים,

והמתנה שקיבל אדם שדה מחבירו — אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: המתנה דינה כמכר, וחוזרת ביובל. ר' אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל. ר' יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר את הקרקע לבני משפחה, כלומר, למשפחת אביה, וינכה מהן את הדמים, דמי הקרקע.

ב גמרא שואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר שכל אלו חוזרים ביובל? ומשיבים: מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר [שאמרה התורה שיחזור] ביובל (ויקרא כה, כז), אבל מתנה וירושה לא חוזרים, והני [ואותם] שבמשנתנו הלמדים מירושה דינם כירושה, ואותם שבמשנתנו הלמדים ממתנה דינם כמתנה. ומבארים: בבכור נאמר "לתת לו פי שנים" (דברים כא, יז), ואם כן, מתנה קרייה רחמנא [קראה אותו התורה] לחלק הבכורה,

והיורש את אשתו אינו מחזיר ביובל, מפני שר' מאיר סבור שירושת הבעל דאורייתא [מן התורה היא], וירושה אינה חוזרת, והמייבם את אשת אחיו אינו מחזיר — מפני ש"בכור" קרייה רחמנא [קראה לו התורה] ליבם, ור' מאיר לשיטתו, שחלק הבכורה אינו חוזר ביובל.

ועוד שנינו במשנה: וחכמים אומרים מתנה כמכר, וחוזרת ביובל. ושואלים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] שהם חולקים על ר' מאיר דוקא בענין מתנה? ומשיבים: המלה "תשבו" (בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו", ויקרא כה, יג) מיותרת, שהרי כבר נאמר מתחילה: "...יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו" (ויקרא כה, י); והם סבורים שהיא באה לרבות את המתנה שחוזרת ביובל.

והני [ואלה] האחרים שבמשנתנו כולהו [כולם] ירושה נינהו [הם], ולכן אינם חוזרים ביובל; לגבי ירושת הבעל — סבורים חכמים שהיא מן התורה; ובמה שנוטל היבם הוא נחשב כבכור, וב

בכור אמר קרא [המקרא]: "לתת לו פי שנים". וחכמים חולקים על ר' מאיר הלמד מכתוב זה כי יש לבכורה דין מתנה, אלא לדעתם מקיש (משווה) הכתוב חלק בכורה לחלק שנוטל הבכור כאח פשוט, מה חלק פשוט הוא ירושה, ואינו חוזר ומתחלק בין האחים ביובל, אלא מה שקיבל כל אח הוא נחלתו, שנאמר: "ביום הנחילו את בניו" (דברים כא, טז), אף חלק בכורה הוא ירושה, ואינו חוזר ביובל.

ועוד שנינו במשנתנו: ר' אלעזר אומר: כולם חוזרים ביובל. ומבארים: סבר לה כרבנן [סבור הוא כשיטת חכמים] דאמרי [שאומרים] "תשבו" — לרבות את המתנה שחוזרת ביובל, והני כולהו [ואלה כולם] שבמשנתנו, מתנה נינהו [הם]. ומבארים: בבכור נאמר "לתת לו פי שנים", הרי שמתנה קרייה רחמנא [קראה לו התורה] לחלק הבכורה,

ובדין היורש את אשתו סבור ר' אלעזר שירושת הבעל דרבנן [מדברי חכמים] היא, ואין דינה כירושה שאינה חוזרת ביובל. והמייבם את אשת אחיו, חלק אחיו חוזר ביובל, שהרי

"בכור" קרייה רחמנא [קראה אותו התורה], ולשיטתו חלק הבכורה חוזר ביובל. ג אמר

ר' אסי אמר ר' יוחנן: האחין שחלקו ביניהם את נכסי האב — אין אומרים שהוברר הדבר שהגיע כל אחד לנחלתו, אלא כלקוחות הן, שקנו זה מזה את חלקו, ומחזירין זה לזה ביובל את החלקים שקיבלו. מותיב [מקשה] על כך רב הושעיא ממשנתנו: ואלו שאין חוזרין ביובל — הבכורה!

אמר ליה [לו] ר' אלעזר: מאי [מה פירוש] "אין חוזרין" — אין חוזרין לבטלה, שאין הבכור מפסיד את הבכורה, אלא לאחר שיחזרו ויחלקו ביניהם את הנכסים — יטול פי שנים. מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: מכלל הדברים עולה דמאן דאמר [שמי שאומר] במשנתנו שחוזרין — חוזרין לבטלה קאמר [הוא אומר], שהבכור שוב אינו נוטל פי שנים? ומדוע יפסיד את בכורתו?

קרי [קרא] רב חמא עליה [עליו] על רב ששת פסוק זה: "טובה חכמה עם נחלה" (קהלת ז, יא), שלא די להיות בעל נחלת ברייתות, כרב ששת, שהיה בקיא בברייתות, אלא נצרכת גם בקיאות בדברי החכמה של האמוראים; ולא שמיע להו הא [ולא שמעו דבר זה] דכי אתי [שכאשר בא] רבין אמר בשם ר' יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שר' אלעזר אמר הלכה זו, משום (בשם) ר' אלעזר בן שמוע (שהוא התנא ר' אלעזר במשנתנו): מאי [מה פירוש] חוזרין ביובל — חוזרין לבטלה, ויפסידו מה שקיבלו.

ד שנינו במשנתנו, ר' יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה מהן את הדמים. ושואלים: מאי קסבר [מה הוא סבור]? אי קסבר [אם סבור הוא] שירושת הבעל דאורייתא [מן התורה היא], אמאי [מדוע] יחזיר לבני משפחה? ואי קסבר [ואם סבור הוא] שירושת הבעל דרבנן [מדברי חכמים], אם כן הדמים שנוטל מבני משפחת אשתו מאי עבידתייהו [מה מעשיהם], מדוע לא יחזיר בחינם?

ומשיבים: לעולם קסבר [סבור הוא] שירושת הבעל היא דאורייתא [מן התורה], ומעיקר הדין אינו צריך להחזיר. והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים] — במקרה מיוחד, כגון שהורישתו אשתו בית הקברות של משפחתה, ומשום פגם משפחה, שלא יהיו קבורים בנחלה השייכת לאדם זר, אמור רבנן [אמרו חכמים]: לשקול דמי וליהדר [שיקח מעות ויחזיר להם אותה הקרקע].

וכדתניא [וכמו ששנינו בברייתא]: המוכר קברו או את הדרך לקברו, או את מקום מעמדו, שמתקבצים שם אנשים כדי לקונן ולנחם את האבלים לאחר הקבורה, או את בית הספדו — באים בני משפחה וקוברים אותו, את המוכר, בקבר המשפחה, בעל כרחו של הקונה, ונותנים לו את דמי הקבר או דרך הקבר, משום שיש בזה פגם משפחה. ולפי זה, מאי [מה פירוש] "ינכה להם מן הדמים" שבמשנתנו? לא הדמים שנוטל מן המשפחה, אלא שינכה מהדמים שמקבל מהם את דמי קבר אשתו,

The Gemara explains that this halakha is repeated in order to include an enhancement that occurs by itself after the death of the father or husband, for instance in a case when fodder [ḥafura], i.e., produce that has grown stalks but is not yet ripe, becomes full ears, or when date flowers [shalpufei] become fully developed dates. Despite the fact that in such cases the property became enhanced by itself, without any effort on the part of the other brothers, the firstborn may not claim his double portion from that enhancement, and the same applies in the other cases mentioned in the mishna.

With regard to the repetition of the statement: Nor does he take twice the portion in property due the father as he does in property in his possession, this serves to include property of the father’s father, in a case where the father died before his own father. The firstborn does not receive his portion in such property, despite the fact that it will certainly come into the father’s possession, as this too is considered property that is due the father, not property in his possession. The same halakha applies also in the case of property due the wife, the daughters, or a yavam.

MISHNA: And these are the people whose properties, unlike an ancestral field, do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture need not return the extra portion for redistribution among the brothers; and one who inherits his wife’s property need not return it to her family; and one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother and gains the right to his brother’s property need not return it for redistribution among the brothers.

And likewise, a gift of land need not be returned to the original owners in the Jubilee Year; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and it must be returned. Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land, as the Gemara will explain.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, who holds that none of these items return in the Jubilee Year? The Gemara answers: It is with regard to land acquired specifically by means of a sale that the Merciful One states that it should be returned during the Jubilee Year (see Leviticus 25:28), whereas a gift and an inheritance are not returned. And these cases listed in the mishna that are derived from the halakha of an inheritance have the status of an inheritance, and those that are derived from a gift have the status of a gift. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn, it is stated: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17); here the Merciful One calls the portion of a firstborn a gift, an item that is given.

And one who inherits his wife’s property need not return it to her family in the Jubilee Year, as Rabbi Meir maintains that the inheritance of a husband is by Torah law, not a rabbinic enactment, and land acquired through inheritance is not returned. And likewise, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother need not return the brother’s property for redistribution among the brothers. This is because the Merciful One calls the yavam a firstborn, in the verse: “And it shall be, the firstborn” (Deuteronomy 25:6), and Rabbi Meir holds that the portion of the firstborn is not returned in the Jubilee Year, as explained earlier.

The mishna further teaches: And the Rabbis say: The halakhic status of a gift is like that of a sale, and must be returned. The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis? The Gemara answers that the term “you shall return” in the verse: “In the Jubilee Year you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:13), is superfluous, as it is already stated: “It shall be a Jubilee for you, and you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:10). Therefore, this term serves to include a gift, which is also returned in the Jubilee Year.

And these other cases listed in the mishna are all considered as an inheritance, and consequently they are not returned in the Jubilee Year. With regard to the husband’s inheritance of his wife’s property, the Rabbis, like Rabbi Meir, maintain that it applies by Torah law, and they agree that the yavam is considered like a firstborn with respect to his portion.

As for a firstborn, the verse states: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), and the Rabbis disagree with Rabbi Meir, who derives from this verse that the portion of the firstborn has the status of a gift. Rather, they maintain that the verse juxtaposes the extra portion of the firstborn to the portion he receives as an ordinary brother: Just as the portion of an ordinary brother is not redistributed among the brothers in the Jubilee Year, but rather is an inheritance, as it is stated: “On the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16), so too the portion of the firstborn is an inheritance, and is not returned in the Jubilee Year.

The mishna further teaches that Rabbi Elazar says: All these lands return in the Jubilee Year. The Gemara explains that Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say that the term “you shall return” serves to include a gift, and he further maintains that these cases listed in the mishna are all considered gifts. The Gemara elaborates: With regard to a firstborn it is stated: “By giving him a double portion.” Through the use of the term “giving,” the Merciful One calls his portion a gift.

And with regard to one who inherits his wife’s property, Rabbi Elazar maintains that the inheritance of a husband is by rabbinic law, and therefore it does not have the status of an inheritance that does not return in the Jubilee Year. And finally, one who consummates the levirate marriage with the wife of his brother returns the property for redistribution among the brothers, as the Merciful One calls him a firstborn, and Rabbi Elazar rules that the portion of the firstborn is returned in the Jubilee Year.

§ Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Brothers who divided property received as an inheritance are considered purchasers from each other, i.e., one does not say they each received the exact inheritance to which they were entitled. And as purchasers of land, they must return the portions to each other in the Jubilee Year, at which point they redistribute the property. Rav Hoshaya raises an objection from the mishna: And these are the people whose properties do not return to their original owners in the Jubilee Year: The firstborn who inherited his father’s property by the right of primogeniture.

Rabbi Elazar said to Rav Hoshaya: What is the meaning of the clause: They do not return? It means that they do not return for naught, i.e., the firstborn does not forfeit the double portion; rather, when they redistribute the property he again receives a double portion. Rav Sheshet objects to this: By inference from this answer, should one conclude that the one who says the portion of the firstborn returns in the Jubilee Year is saying that it returns for naught? Why should the firstborn lose his double portion?

Rav Ḥama read the verse about Rav Sheshet: “Wisdom is good with an inheritance” (Ecclesiastes 7:11), i.e., it is not enough to inherit knowledge of baraitot, as does Rav Sheshet; rather, one must also be expert in the wisdom of amora’im. Rav Ḥama explained: Didn’t Rav Sheshet hear this matter, that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says, and some say that Rabbi Elazar said it in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, who is the tanna Rabbi Elazar in the mishna: What is the meaning of the clause: They return in the Jubilee Year? It means that they return for naught, and they forfeit that which they received.

§ The mishna teaches that Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even one who inherits his wife’s property must return the land to the members of her father’s family and should deduct from them the monetary value of the land. The Gemara asks: What does Rabbi Yoḥanan ben Beroka hold? If he holds that the inheritance of a husband is by Torah law, why must he return the property to the members of his wife’s family? An inheritance by Torah law is not given back in the Jubilee Year. And if he holds that the inheritance of a husband is by rabbinic law, what is the purpose of the money he receives from his wife’s relatives? Since the property belongs to them, they should not have to pay him anything.

The Gemara answers: Actually, Rabbi Yoḥanan ben Beroka holds that the inheritance of a husband is by Torah law, and what are we dealing with here? We are dealing with a case where his wife bequeathed to him her family’s graveyard. And due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name, if the wife’s family would be buried in plots belonging to others, the Sages said he should take money from them and return the graveyard.

And this is as it is taught in a baraita discussing halakhot connected with burial that serve to uphold family honor: In the case of one who sells his grave, or the path to his grave, or the place where visitors would stand to comfort the mourners, or the place of his eulogies, the members of his family may come and bury him in his ancestral plot against the purchaser’s wishes, due to the need to avoid a family flaw, i.e., harm to the family name. And what is the meaning of the clause: And deduct for them part of the monetary value of the property? It means that he must deduct the monetary value of his wife’s grave from the value of the field, as a husband is obligated to pay for his wife’s burial (see Ketubot 47b).