בכורות נה ע"ב

עינתא דמידליין אמר רב משרשיא הנהו סולמי דפרת נינהו והא כתיב {בראשית ב-יד} והנהר הרביעי הוא פרת אמר רב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב הוא פרת דמעיקרא תניא רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר {ירמיה יז-ח} והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך ופליגא דרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי מקוה ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים רובא ומפצי ביומי תשרי ופליגא דידיה אדידיה דאמר שמואל אין המים נטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי:
מתני' הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה:
גמ' מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא {שמות כב-כח} בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נה - ב

והאיכא עינתא דמידליין [והרי יש עינות מים הנובעים בהרים רמים הגבוהים מן הפרת], ואי אפשר שמקור מימיהם הוא הפרת הנמוך מהם!?

אמר תירץ רב משרשיא: הנהו עינות מים סולמי דפרת נינהו. כלומר, אף הם מן הפרת, אלא שעולים מן הפרת להרים הרמים כמו סולם.

תו מקשינן: והא כתיב בפרשת בראשית עם שלשת הנהרות הנזכרים: "והנהר הרביעי הוא פרת", ומשמע שהוא כמותם, ואינו מקור להם!?

אמר רב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב:

מה שאמר הכתוב: והנהר הרביעי "הוא פרת", היינו: הוא פרת דמעיקרא, הוא זה הנזכר לפני זה "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", ואם כן, מבואר, שמקור שלשת הנהרות הוא הפרת.

תניא: רבי מאיר אומר:

"יובל" הוא שמו של נהר פרת, שנאמר [ירמיה יז יח]: "והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שרשיו", ועל עץ החיים אשר בתוך גן העדן מוסב הפסוק, ופרת הוא המשקה את גן העדן, וכמו שנאמר: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן... והנהר הרביעי הוא פרת".

ולמה נקרא שמו "פרת", משום שמימיו פרים ורבים מעצמם ואין צריכים למי גשמים.

וחכמים אומרים: "פרת" הוא שמו.

אמר מר: ^[1] שמימיו - של פרת - פרים ורבים -

והרי זה מסייע ליה לשמואל!

מי גשמים אינם מטהרים את הטמא אלא כאשר נקוו המים אל מקום אחד ואינם זוחלים ["אשבורן"], מה שאין כן המעיינות והנהרות שבטבעם זוחלים הם, הרי הם מטהרים בזחילה.

דאמר שמואל: נהרא מכיפיה מיבריך, [הנהר מתברך ורבה מן הסלע שלו]. כלומר, משפתו וממקורו הוא מתרבה. ונפקא מינה לענין טבילה בנהר, שאפילו כאשר ירדו גשמים לתוך הנהר, אין אנו חוששים שמא רבו מי הגשמים בנהר יותר ממימיו המקוריים ["רבו נוטפין על הזוחלין". ואם כן, לא היה אפשר ליטהר בו, שהרי מי גשמים אינם מטהרים בזחילה]. כי כנגד כל טפח מי גשמים הנוטפים לתוך הנהר, הרי הוא מוציא ממקורו טפחיים, ונמצא שלעולם רבו הזוחלין על הנוטפין. ^[2]

ופליגא - הך דרבי מאיר ודשמואל - אדרב! דאמר רב אמי אמר רב:

מיטרא במערבא סהדא רבה פרת [כשיורד גשם בארץ ישראל מעיד עליהם עד גדול והוא הפרת], כי הפרת בא מארץ ישראל לבבל, והוא גדל כשיורדים גשמים בארץ ישראל, ומעיד הוא בבבל על כך. ולכן, אפילו כשאין מי גשמים באיזור הפרת, עדיין יש לחוש בו לריבוי נוטפין על הזוחלין, כי שמא ממי גשמים שבארץ ישראל או מהפשרת השלגים שבה - נתרבה הפרת. ^[3]

אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה [אביו של שמואל היה עושה לבנותיו כדי שייטהרו לאחר שראו דם]:

מקוה של מים מכונסים, [או שהיו טובלות סמוך לנהר, וממשיך מי הנהר לשם] ביומי ניסן, ומפצי [מחצלות בתוך הנהר לעמוד עליהם כדי לטבול] ביומי תשרי. כלומר, ביומי תשרי היו טובלות בנהר עצמו, וכדי שלא יחצוץ הטיט שבשפת הנהר, היה נותן מחצלות תחת כפות רגליהן. ^[4]

ומפרשת הגמרא: לפיכך עשה הוא להם מקוה ביומי ניסן ולא היה מרשה להן לטבול בנהר, כי סבר לה אבוה דשמואל כרב, דאמר רב אמי אמר רב:

מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, ולכן אף כשבבל אין יורדים גשמים יש לחוש שמא בארץ ישראל הפשרו השלגים ובאו עד לכאן, והיה חושש שמא ירבו [כלומר, שמא רבים הם] הנוטפין [מי הגשמים והשלגים הנוטפים מהעבים] הבאים מארץ ישראל על הזוחלין [הם מי הנהר עצמו, שבטבעם זוחלים הם], והוו להו מי גשמים רובא, ושוב אין הנהר כשר לטבילה. ^[5]

ומפצי ביומי תשרי. ^[6]

מוסיפה עוד הגמרא:

ופליגא דידיה אדידיה, שמואל שאמר כאן "נהרא מכיפיה מיבריך", נחלק על דברים שאמר הוא עצמו, דאמר שמואל: אין המים מטהרים בזוחלים, אלא פרת ביומי תשרי, שבזמן זה אין לחוש שירבו הנוטפים על הזוחלים, הרי שאין הפרת מתרבה ממקורו יותר מאשר נכנסו בו מי גשמים, שאם כן, יכול תמיד לטבול בפרת, כי בודאי רבו הזוחלין על הנוטפין. ^[7]

מתניתין:

הלקוח מאחר או שניתן לו במתנה, הרי הוא פטור ממעשר בהמה.

גמרא:

שואלת הגמרא: מנא הני מילי? ^[8]

אמר פירש רב כהנא:

משום דאמר קרא [שמות כב]: "בכור בניך תתן לי. כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים...", הקיש הכתוב את שורך לבניך, כדי ללמד:

הערות

^[1] הסוגיא הבאה מתבארת על פי פירוש רש"י בשבת סה ב, ופירוש הר"ן בנדרים מ א. ואילו פירושי רש"י שבסוגייתנו, נדחו שניהם על ידי רש"י עצמו בשבת שם, ויובאו הדברים בקצרה בהערות.

^[2] כתבו התוספות, שאם כי שמואל דיבר על כל הנהרות, ואילו רבי מאיר משמע דנקט פרת דווקא, דנקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים. אינו משום דפרת מתברך יותר, אלא לפי שהוא חשוב יותר מכולם. אי נמי לפי שהוא ראש לכולם נקרא פרת, על שם שכולם מתברכים ממנו, ראה עוד שם. והרש"ש כתב על דבריהם: לעניות דעתי נראה, דגם שמואל כוונתו על פרת דהוא נקרא "נהר" סתם, "כגנות עלי נהר" מתרגמינן "דעל פרת", וכן עוד רבות.

^[3] בהכרח, שעיקר דברי רב נאמרו לענין טבילה, שהרי אף רבי מאיר ושמואל לא באו אלא לומר שכנגד מי הגשמים הבאים לתוכו מרבה הוא כפליים ממקורו, ואם כן, אין סתירה מדבריהם שהפרת עד הוא על מי הגשמים שבארץ ישראל. ועוד, שמציאות היא, ולא יחלקו בה. אלא ודאי שלענין טבילה נאמרה מימרא זו, שמתוך כך יש לחוש לריבוי נוטפין על הזוחלין, והיינו דאמרינן "ופליגא". וכן נראה מדברי הר"ן בנדרים. וצריך גם לומר, שאף רבי מאיר שאמר "מימיו פרים ורבים", עיקר כוונתו לומר, שהם פרים ורבים יותר ממי הגשמים הבאים לתוכם, שאם לא כן האיך מסייע ליה לשמואל. אלא שרש"י בסוגייתנו לא הזכיר את זה.

^[4] אי נמי לצניעותא בעלמא. ר"ן בנדרים שם.

^[5] א. כתב הר"ן בנדרים שם: מאי דקאמר "ביומי ניסן" מניסן ועד תשרי קאמר, וכל שכן בימות הגשמים, כך פירשו. ואין הלשון נוח לי, דהוה ליה למימר עביד להו מקוואות לבנתיה כוליה שתא, ומפצי ביומי תשרי. לפיכך נראה לי, דבנתיה דאבוה דשמואל בסיתוא לא היו טובלות בנהר משום צינה אלא במקוואות שבבתיהם, וביומי ניסן דרויח עלמא היו מתחילות לטבול בנהרות, והיה מתקן להם אביהם שם בתחילת ניסן מקוואות שהיו טובלות בהן עד תשרי, וביומי תשרי לא היה מצריכן למקואות משום דליכא למיחש לנוטפין, ולפיכך היה מתקן להם מפצי, וכשהיו עוברין ימי תשרי כבר היו חוזרות לטבול בבתיהם משום צינה. ב. ברש"י כאן יש שתי לשונות המבארות באופן אחר: האחת: זבה [והיא הרואה שלשה ימים בימים הראויים לזיבה] דינה כזב שאינה נטהרת במקוה של מי גשמים אלא במים חיים [מי נהר או מעיין] בלבד. וזהו פסולו של הנהר כשרבו בו הנוטפין על הזוחלין. ואולם רש"י בשבת סה ב כתב על פירוש זה שהביאו בשם רבינו הלוי: ואי אפשר להעמיד שמועתו, משום דאמרינן "חומר בזב מבזבה, שהזב טעון מים חיים, וזבה אינה טעונה מים חיים". השניה: "נוטפים" היינו מים שנטפו מן העבים לתוך הנהר שאלו אינם כשרים, ו"זוחלין" היינו מים שנטפו מן העבים על הקרקע ונמשכו וזחלו לתוך הנהר שאלו כשרים, ומשום "דאמרינן בפרק ראשון דתמורה: השאובה מיטהרת בהמשכה, דהיינו, שממשיך מים שאובים לתוך המקוה על ידי צינורות". ולפירוש זה רמז רש"י בשבת סה ב, וכתב: ורובא דעלמא מפרשים: נוטפין כשאובים. ולאו מילתא היא, דתנן: הנוטפים כמקוה.

^[6] תיבות אלו נראות כמיותרות.

^[7] כתב הר"ן בנדרים: לא בא שמואל לאסור את כל הנהרות חוץ מפרת, ואף לא לאסור את הפרת בכל השנה מלבד יומי תשרי. דכיון דכולא חששא משום שמא ירבו נוטפין על הזוחלין היא, כל שאנו בקיאים בפרת ביומי תשרי כמה היא עלייתו וכן בשאר נהרות, ויודעים אנו בהם שלעולם אינם מתמעטים משיעור זה, ואפילו בשעת יובש גדול, כל שאין אנו רואים בו אלא אותו שיעור, למה נחוש לו. אלא שמואל תרתי קא משמע לן: האחד: נהרות שמכזבין מימיהן אין טובלין בהן לעולם, דכיון שפעמים מכזבין, לעולם חוששים בהם לגשמים או להפשרת שלגים, ומשום הכי קאמר שמואל, שאין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת וכיוצא בו שאינו מכזב לעולם, ולמעוטי מים המכזבין הוא דקאמר "פרת", ו"פרת וכיוצא בו" קאמר. השני: פרת וכיוצא בו שאינן מכזבין, אין מותר לטבול בו מן הסתם בכל השנה כולה מי שאינו בקי בו, אלא ביומי תשרי בלבד, לפי שיומי תשרי אינו עת גשמים ולא זמן הפשרת שלגים, הילכך אפילו מי שאינו בקי בו אין לו לחוש שמא רבו הנוטפין על הזוחלין - אבל אין הכי נמי, דמי שבקי בפרת וכיוצא בו כל השנה, כל שהוא רואה שלא נתרבה על מה שהוא זוחל בתשרי בכדי שיהא ראוי לחוש לריבוי נוטפין, הרי זה טובל בו כל השנה. וכן, אם רואה בתשרי שנתרבה כל כך עד שאפשר לחוש שמא רבו בו נוטפין, אפילו בתשרי אינו טובל בו, אלא שמואל סתמא קאמר, דמי שאינו מכיר, אפילו בנהרות שאין מכזבין יש לו לחוש כל השנה ברבייתן, וביומי תשרי אין לו לחוש עכ"ל בקיצור ושינוי מעט.

^[8] הקשה בטורי אבן [ראש השנה ח א ד"ה עשר] תיפוק ליה מדאמרינן לעיל נג ב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ומקיש מעשר בהמה למעשר דגן, ובמעשר דגן הרי דרשינן [בבא מציעא פח א] "תבואת זרעך" ולא לקוח, ואפילו לרבא הסובר לעיל "לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר", מכל מקום יש לנו להקיש גם לענין לקוח שנלמד פטורו מפסוק זה! ? וראה שם שהאריך בזה, וראה עוד בדבר אברהם [חלק א, כח ב, ד"ה ולכאורה], שהאריך בזה.

עינתא דמידליין [מעיינות שבמרומי ההרים], ואיך אפשר לומר שהם באים מהפרת! אמר רב משרשיא: הנהו סולמי דפרת נינהו [אלו סולמות של פרת הם], שמי הפרת מחלחלים תחת הקרקע ועולים ונובעים באותם מעיינות. ומקשים עוד: וכיצד ייתכן שכל הנהרות נמשכים מן הפרת?

והא כתיב [והרי נאמר]: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים... והנהר הרביעי הוא פרת" (בראשית ב, י—יד), ומשמע שהוא אחרון הנהרות, ולא הראשון!

אמר רב נחמן בר יצחק, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב אחא בר יעקב: מה שנאמר "הוא פרת" פירושו שפרת הוא הנהר דמעיקרא [שהוזכר מתחילה], הנהר היוצא מעדן, שממנו יוצאים כולם, ולאחר מכן הוא ממשיך במהלכו.

וכן תניא [שנויה ברייתא], ר' מאיר אומר: "יובל" שמו של נהר הפרת היוצא מעדן, שנאמר: "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו" (ירמיהו יז, ח), ולדעתו כוונת הנאמר היא לעץ החיים, שהוא שתול בגן עדן, והוא שולח את שרשיו על נהר היובל היוצא משם. ולמה נקרא שמו "פרת" — מפני שמימיו פרים ורבים מעצמם, בלא מטר.

ואומרים: מסייע ליה [לו] הדבר לדברי שמואל, שאמר שמואל: נהרא מכיפיה מיבריך [הנהר מגדותיו הוא מתברך במים]. ופליגא [וחלוק] שמואל על מה שאמר רב, שאמר רב אמי אמר רב: מיטרא במערבא סהדא רבה [כשיש מטר בארץ ישראל העד הגדול על ירידתו] הוא פרת, שמימיו מתרבים מפני המטר שמגיע אליו משם.

מסופר, אבוה [אביו] של שמואל עביד להו לבנאתיה [היה עושה להן לבנותיו] מקוה ביומי [בימי] ניסן כדי שיטבלו בו, ולא יטבלו בנהר,

והיה עושה להן מפצי ביומי [מחצלות לצניעות בימי] תשרי, שאז התיר להם לטבול בנהר. ומסבירים: מה שהיה עושה להן מקוה ביומי [בימי] ניסן, הרי זה מפני שבאותו זמן מתרבים מאד מי הנהר, ואביו של שמואל סבר לה [סבור הוא] כשיטת רב, שאמר רב אמי אמר רב: מיטרא במערבא סהדא רבה [מטר בארץ ישראל העד הגדול] הוא נהר פרת, והיה חושש שמא ירבו המים הנוטפין (מי הגשמים) על הזוחלין (מי הנהר עצמו), והוו להו [ויהיו להם] מי גשמים רובא [רוב], ולכן יקבל כל הנהר דין מי גשמים, שאין לטבול בהם כשהם זורמים, עד שייקוו במקום אחד ל"מקוה".

ומה שהיה עושה להן מפצי ביומי [מחצלות לצניעות בימי] תשרי, והתיר לטבול בנהר, הרי זה מפני שבאותה תקופה רוב מימיו היו מי מעיינות הכשרים לטבול בהם, גם כאשר הם זורמים.

ושבים לדברי שמואל, שאמר שהנהר מתברך מעצמו, ומעירים: ופליגא דידיה אדידיה [וחלוקים דבריו שלו על דבריו שלו], שאמר שמואל עצמו: אין המים נטהרים (מטהרים) בזוחלין (שלא במקוה) אלא נהר פרת ביומי [בימי] תשרי, שאז רוב המים שבו הם מי הנהר עצמו, אבל בשאר ימות השנה יש לחשוש לריבוי מי גשמים.

א משנה הלוקח (הקונה) צאן ובקר, או שניתן לו במתנה — הרי זה פטור ממעשר בהמה.

ב גמרא ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב כהנא: דאמר קרא [שאמר הכתוב] "בכור בניך תתן לי, כן תעשה לשרך לצאנך" (שמות כב, כח—כט),

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

springs that are higher in the mountains than the Euphrates; how can their water come from the Euphrates? Rav Mesharshiyya said: These are ladders of the Euphrates, i.e., the waters of the Euphrates seep through the ground and are drawn upward to emerge from these springs.

The Gemara asks: But isn’t it written: “And a river went out of Eden to water the garden; and from there it was separated, and became four heads…And the name of the third river is Tigris; that is the one that goes toward the east of Ashur. And the fourth river is the Euphrates” (Genesis 2:10, 14)? This indicates that the Euphrates, which is mentioned last, is the least of the four rivers, not the source of the other three.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said, and some say it was Rav Aḥa bar Ya’akov who said: It is the Euphrates that the verse mentions initially as the river that went out of Eden, which divided into all the other rivers. After the other three branched out from it, the Euphrates continued to flow.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: Yuval is the name of the Euphrates River where it emerges from Eden, as it is stated: “For he shall be as a tree planted by the waters, and that spreads out its roots by the river [yuval], and shall not see when heat comes, but its foliage shall be luxuriant; and shall not be anxious in the year of drought, neither shall cease from yielding fruit” (Jeremiah 17:8). And why is it named Euphrates [perat]? Because its waters are fruitful [parim] and multiply without the need for rainfall.

The Gemara adds that this supports the opinion of Shmuel, as Shmuel says: The river is blessed from its riverbed; the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement disagrees with the opinion of Rav, as Rav Ami says that Rav says: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season.

The Gemara relates that Shmuel’s father fashioned a ritual bath for his daughters during the days of Nisan, and placed mats in the Euphrates River during the days of Tishrei when his daughters immersed in the river. He fashioned a ritual bath during the days of Nisan, because he holds in accordance with the opinion of Rav, as Rav Ami says that Rav says: When rain falls in the West, the great witness attesting to that fact is the Euphrates. Shmuel’s father was concerned that perhaps the rainwater and snow water that fell and accumulated in the river would exceed the amount of naturally flowing spring water that originated in the river’s sources, and the flowing rainwater would be the majority. Rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing. Therefore, Shmuel’s father fashioned ritual baths of standing water for his daughters.

And he placed mats during the days of Tishrei, when his daughters immersed in the river itself, to give them privacy. During Tishrei the waters of the Euphrates do not come from rainwater; rather, the waters are from the river itself, and therefore immersion is valid even when that water is flowing.

The Gemara notes: And this statement of Shmuel’s, that the additional water in the Euphrates is not from rainfall but from subterranean sources, disagrees with another ruling that he himself issued. As Shmuel says: Waters purify when flowing, i.e., when they are not collected into a ritual bath, only in the Euphrates during the days of Tishrei. Since rain does not fall in the summer, only after the summer, in Tishrei, is it clear that the water one is immersing in is in fact river water.

MISHNA: One who purchases an animal or has an animal that was given to him as a gift is exempt from separating animal tithe.

GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Kahana says that the verse states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest, and of the outflow of your presses. The firstborn of your sons you shall give to Me. So you shall do with your oxen, and with your sheep: Seven days it shall be with its mother; on the eighth day you shall give it to Me” (Exodus 22:28–29).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והא איכא עיניתא דמידליין. שבראשי ההרים שנראין שאין יוצאין ממנו:

הנהו סולמי דפרת נינהו. כלומר סילונות נמשכין ממנו תחת הארץ ונובעין על ראשי ההרים:

הוא פרת דמעיקרא. להכי כתוב ביה הוא לומר שהוא קודם לאלו:

מימיו פרין ורבין. שמתגברין ביותר:

מכיפיה מתברך. מגדותיו הוא מתברך שאינו מתגדל לא מגשמים ולא ממעינות אלא מעצמו והיינו פליגא דרב דאיהו דאמר סהדא רבא פרת לומר שמגשמים הוא מתגדל:

ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שכל הנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצין כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט וליהוי חציצה לטבילה וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מתברך הוי פליגא אהא דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין כלומר אין המים שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד מטהרין אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעט מימי הגשמים שנטפו בו אלמא מימי גשמים הוא מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגים והמטר ואיהו אמר דאינו מתגדל אלא מכיפיה:

בד"ה הוא פרת כו' לצד זה פרת הולך כו' ובד"ה מסייע ליה כו' אינו אלא משום דפרת כו' כשהוא רבה כל הנהרות רבין עכ"ל ובד"ה מטרא כו' לבבל וכדפירש לעיל כו' מתוך כך דג"ע במערב העולם כו' ואמרינן בלא יחפור כו' מזרחית קולטת אדם הראשון כו' דחלפה אוורדי דג"ע כו' ממש קאמר אלא בשחרית כו' ואין התימה על הטעם זה כו' ובד"ה ומפני כו' אימר בדידיוני נפל פירש ע"י דידוי שמדדה את כו' כצ"ל לפר"ת בב' דלתי"ן ע"ש ובד"ה שמא ירבו כו' יצא עשה מקוה לכתחילה כו' אך מעיין מעיין בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין בזוחלין כו' ראייה מים שעשה שלמה כו' שם במקוה כו' ממה נפשך שהרי נעשו כו' ובפרק קמא דפסחים דבקרקע כו' וקאמר התם מאמת כו' במסכת מקואות ומייתי כו' ובד"ה אין המים כו' המתחלת משרבו מפילי כו' כצ"ל:

גמרא תניא רמ"א יובל שמו כו' ולמה נקרא שמו פרת כו'. בזה א"ש בפשיטות הספרי בפ' עקב פיסקא ל"ח "ובבל שותה מן הנהר יובל" והמפרש ז"א תמה דהרי בבל מפרת הוא שותה והעלהו בצ"ע ע"ש:

רש"י ד"ה והנהר הרביעי. דכחד מינייהו חשיב ליה. כצ"ל:

תד"ה הוא. ששמו פרת מקודם שמתחיל כו'. כצ"ל:

תד"ה מסייע. אע"ג דשמואל איירי בכל הנהרות כו'. ולעד"נ דגם שמואל כוונתו על פרת דהוא נקרא נהר סתם כגנות עלי נהר (במדבר כ״ד:ו׳) מתרגמינן דעל פרת וכן עוד רבות:

בא"ד והוא רמיא כו'. נראה דהוא לשון רוממות. ויותר נכון להגיה רביא:

תד"ה מטרא. מכה עמוד האור על גבי וורדי דג"ע כו'. כצ"ל:

תד"ה שמא. דבירושלמי קאמר והים לרחצה לכהנים בו. כצ"ל והוא פסוק בד"ה (ב ד ו):

בא"ד מאחר שנפסקו מן המעיין ובהדיא כו'. כצ"ל ומלת שמטהרין למחוק:

בסה"ד הא באשבורן מטהרין אע"ג דאיכא למיחש לרובא זוחלין. כ"נ דצ"ל:

תד"ה אין. (דף נו) וי"ל משום דאם איתא כו' א"כ גם כל הזמנים נמי כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד וי"ל כו' דהני ד' נהרות (ר"ל דחשיב שם במסכת פרה) מדליין דא"י גבוהה כו'. ר"ל שהם בא"י כמש"כ הר"ש שם מגמרא דב"ב:

בא"ד ובמה מקדשין מ"ח בע"פ ואמרינן בפסחים דיש טבילה לזב בע"פ. כ"נ דצ"ל כי זה הוא קושיא בפ"ע מטבילת זב דבעי מים חיים:

בא"ד ימתין עד שתצל. כ"ה הגי' שלפנינו שם:

בא"ד וזחילת הנהרות אינן קטפרס כו'. כצ"ל:

בסה"ד ודאמרינן בריש מכות כו'. כצ"ל:

גמ' עביד להו לבנתיה כצ"ל:

רש"י ד"ה מקוה ביומי ניסן וכו' ספק זבות. נ"ב עמ"ש ע"ז התוס' ס"פ במה אשה:

ד"ה ומפצי וכו' אצל שפתיהם כצ"ל:

תוס' ד"ה הוא פרת וכו' משמע דחדקל וכו'. נ"ב בספר דניאל נקרא הנהר הגדול:

ד"ה מסייע לי' וכו' והוא זכרותא דמייא שכל הנהרות כצ"ל:

ד"ה שמא ירבו וכו' נקובים כמוציא רמון וכו' וכן מקוה וכו' הא באשבורן מיטהרי אע"ג כצ"ל:

הוּא פְּרָת דִּמֵעִיקָרָא (בראשית ב, יד). נמצא הראש היוצא מן הגן הוא ומן פרת זה נפרדים ג' נהרות ועם חלק פרת עצמו נעשו ארבעה. וכן הוא אצל יוסף הצדיק ע"ה שהוא דוגמת נהר פרת כי ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל יעקב אבינו ע"ה תפארת ויוסף הצדיק ע"ה יסוד שבתפארת וגוף וברית חשבינן חד נמצא יוסף הצדיק ע"ה הוא חלק מן יעקב אבינו ע"ה ממש, לכן כל השבטים שיצאו מיעקב אבינו ע"ה חשיבי כיצאו מיוסף הצדיק ע"ה דכתיב גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה (תהלים עז, טז) וכן הוא אומר חֹן תָּחֹן שְׁאֵרִית יוֹסֵף (עמוס ה, טו) נמצא יוסף הוא דוגמת פרת שיצאו ממנו שלשה נהרות, כן הוא חשוב שיצאו ממנו שלשה חלוקות של שבטים שהם בני לאה ובני בלהה ובני זלפה ועם מנשה ואפרים שהם מגופו ממש נעשו ד' חלקים של שבטים כמו פרת שיצאו ממנו שלשה ועם חלק שלו נעשו ארבעה נהרות ובזה יובן ברכה שברכו אביו בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (בראשית מט, כב) פרת כתיב כלומר אתה דומה לנהר פרת.

(נה ב) מיטרא במערבא סהדא רבה פרת.—עי' רש"י שכתב, דפרת יורד מא"י לבבל, וגם התוס' כאן הסכימו לזה. ולעיל (מד ב ד"ה לא) הוסיפו דאחד מא"י העיד כן. אבל המגיד להם עדות שקר העיד, כי נהר פרת רחוק הוא הרבה מא"י, והוא יורד מרוח צפון דרך ארץ בבל, והולך באלכסון לקרן מזרחית דרומית. ולכן נדחק לומר בספר מאור עינים להאדומי פי"א, דמערבא דהכא אינו א"י אלא מקום אחר שבמערב. אבל העיקר שכאן כמו ברוב המקומות "מערבא" היינו א"י, אלא שדעת חז"ל, שנהרות א"י ומעיינותיה מתחברין דרך התהום עם נהר פרת, וכעין שאמרו למעלה "כל הנהרות למטה מפרת" ו"זכרותא דמיא פרת", לפיכך כשמתרבה המטר בא"י ישובו משם מים רבים דרך התהום לנהר פרת והוא מתמלא על גדותיו.

עינתא דמדליין. עינות המים הנובעות בהרים רמים והנהו הוו גבוהים מפרת והיכי אתו מפרת: סולמי דפרת. מקלחין תחת הקרקע ועולין בהרים כמו סולם: והנהר הרביעי. דכחד מינייהו חשיב להו ואת אמרת דמיניה קאתו: הוא פרת דמעיקרא. הוא פרת הנזכר למעלה ונהר יוצא מעדן וגו' שהשלשה נפרדין ממנו: יובל שמו. של פרת ועל יובל ישלח שרשיו וגו' בעץ החיים מישתעי קרא ועץ החיים בגן עדן הוא ופרת הוא המשקה גן עדן: פרין ורבין. שגדל ורבה בלא שום מטר: סהדא רבה פרת. פרת יורד מא''י לבבל וכשהגשמים יורדין בא''י סהדא רבה הוי פרת בבבל שירדו גשמים במערבא לפי שגדל מחמת הגשמים: מקוה ביומי ניסן. מקוה מים חיים נובעים בבית ולא היה מניחן לטבול בנהרות שבימות הגשמים ירדו גשמים הרבה וחייש שמא ירבו מים שנוטפין מעבים לתוך הנהר שהם זוחלים דלא חזו להן משום דהוו להו ספק זבות ובזב כתיב מים חיים ל''א על הזוחלים על אותם שנפלו מן העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו וקילחו לתוך הנהר דאי לא נוטפים משום זוחלים לא מיפסלי דאמרינן בפ' ראשון דתמורה (דף יב:) השאובה מיטהרת בהמשכה דהיינו שממשיך מים שאובים לתוך המקוה על ידי צנורות: זוחלין. נובעין: ומפצי ביומי תשרי. כשהיו טובלות בנהר ביומי תשרי הי' עושה להם מחצלות של קנים שקורין קלויי''ש ומשליכן לתוך המים ועומדות עליהן וטובלות לפי שבימי תשרי יש טיט רך בנהרות אצל שפתם וחושש שמא יעלה טיט למעלה על רגליהן ויהיה חוצץ: ה''ג ופליגא דידיה אדידיה. כלומר פליגא דשמואל אדשמואל: אין המים מטהרין בזוחלין. דכל שעה הוו מים נוטפין רבין עליהן: אלא פרת ביומי תשרי. שפרת היו מימיו פרין ורבין וזוחלין הנובעים ממעיינות מרובין ועוד שתשרי סוף ימי הקיץ ולא ירדו גשמים (הרי) זמן מרובה אלמא נהרות מתרבין ממימי גשמים ולעיל אמר מכיפיה מיבריך לישנא אחרינא הא דאבוה דשמואל הוה עביד לברתיה מקוואות ביומי ניסן מפני שהוא סוף החורף שירדו גשמים מרובים אבל באמצע החורף לא הוה עביד ופליגא אדשמואל דהוא אומר דכל שעה בעינן מקוואות אלא פרת ביומי תשרי:

הוא פרת דמעיקרא. פירוש ולא מפני שהוא קטן קורהו רביעי דהוא פרת דמעיקרא ששמו פרת מקודם שמתחיל ליפרד לד' ראשים וכשמתחיל ליפרד יוצאים הנהרים זה לצד זה [וזה לצד זה] ופרת הולך ביושר לדרך הילוכו ובפרשת שקלים יסד רבי אליעזר הקליר בסילוק דפרת תוקפו כנגד שני נהרות וכן משמע בבראשית רבה שהוא גדול שאומרים לפרת מפני מה אין קולך הולך והוא אומר פירותי מעידין עלי אומרים לחדקל מפני מה קולך הולך והוא אומר הלואי אשמיע קולי ואראה משמע דחדקל קטן מפרת וקצת קשה דאמר בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מז:) עד הנהר הגדול נהר פרת עבד מלך כמלך דמשמע דוקא משום א''י קורהו גדול: מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך. אע''ג דשמואל איירי בכל הנהרות ולר''מ משמע דנקט פרת דוקא דנקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים אינו אלא משום דפרת מתברך יותר לפי שהוא חשוב יותר מן האחרים אי נמי לפי שהוא ראש לכולם נקרא פרת ע''ש שכולם מתברכי' [מכיפיה דפרת] וכן פי' ר''ת בתשובה לפי שפרת הוא למעלה מכל הנהרות והוא רמיא שכל הנהרות שותין ממנו תלה הכתוב פריה ורביה בו דכשהוא רבה כל הנהרות רבין: מכיפיה מיבריך. מסלע שלו כדמתרגם סלע כיפה: מטרא במערבא סהדא רבה פרת. כאן משמע דפרת הולך מא''י לבבל וכדפרישית לעיל בפ' מומין אלו (דף מד:) משמע מתוך כך דגן עדן במערב העולם דבבל הוא בצפונית מזרחית של א''י ולהכי קרי להו בני בבל לא''י מערבא ואמרינן בלא יחפור (ב''ב דף כה:) דבבל בצפונית של א''י עומדת דכתיב מצפון תפתח הרעה וגו' אלמא פרת הולך ממערב למזרח ומשמע שכך הוא מתחלת יציאתו כדאמרינן הוא פרת דמעיקרא אלמא דגן עדן במערב העולם וכן משמע בב''ר דקאמר בכל מקום מצינו רוח מזרחית קולטת [קולטת] אדה''ר דכתיב ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים [קולטת] קין דכתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן וגבי משה נמי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש משמע שהעולם הזה שנכנס בו אדה''ר הוא במזרחו של ג''ע ש''מ במערב העולם ותימה דבפרק המוכר את הספינה (ב''ב דף פד.) אמרינן דשמשא האי דסומקא צפרא ופניא צפרא דחלפא אוורדי דגן עדן משמע דבמזרח העולם קאי דבשחרית חמה במזרח וכן פי' שם רבינו שמואל מדכתיב ויטע גן בעדן מקדם ואע''ג דמתרגמינן מלקדמין מכל מקום משמע נמי מזרח דהכי נמי קדמת עדן מקדם לגן עדן משמע בב''ר שהוא מזרח ומתרגם מלקדמין ומיהו קרא איכא לדחויי שהוא מזרחו של עדן אבל עדן גופיה במערב העולם וההיא דב''ב איכא לפרושי דלא חלפא ממש קאמר אלא בשחרית כשחמה יוצא מכח עמוד האור על גבי חדרי דגן עדן שבמערב ולערב מכח אור של גיהנם שבמזרח ואין תימה על הטעם זה דבכל ענין כשנפרש צריך לאומרו דקאמר התם ואיכא דאמרי איפכא ולא מסתבר לומר דפליגי בהכי דמר סבר גן עדן במזרח ומר סבר במערב: ומפצי ביומי תשרי. פירש בקונטרס שנותנות המפצים תחת רגליהם במים מפני הטיט שלא יחוץ וכן משמע פרק תינוקת (נדה דף סו:) דאמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל ואע''ג דהשתא ליכא טיט אימר בדידיוני נפל פירוש ע''י דידוי שמדדה את עצמה ובתרה מייתי הך דאבוה דשמואל דהכא ובתרה מייתי הא דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע''ג דהשתא ליכא אימר בדידיוני נפל ור''ת מפרש ומפצי משום צניעות שהנהרות קטנים בימי תשרי ופורס להו מפצים שלא יראו אותן כדי שלא תמהרנה לטבול מפני הבושת ולא טבלו שפיר והיינו טעמא נמי שלא תטבול בנמל לפי שמצויים שם בני אדם וממהרת לטבול משום ביעתן דאינשי דומיא דההיא דקאמר התם לעיל אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ומפרש התם משום דבעיתא דלמא נפלה ולא טבלה שפיר ולא גרסינן בההיא דנמל ואע''ג דהשתא ליכא: שמא ירבו מי נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים רובא. וכדפי' בקונט' ומי גשמים אין מטהרין בזוחלין כדקתני בת''כ מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ואור''ת דאשבורן דמקוה דוקא למעוטי זוחלין אבל זוחלין דמעיין לאו דוקא למעוטי אשבורן אלא ה''ק המעיין מטהר אף בזוחלין אבל מקוה מטהר דוקא באשבורן דגבי הני מייתי לה התם בת''כ דקתני מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים יצא עשה מקוה לכתחלה אי מה מעיין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ת''ל אך מעיין מעיין בכל שהוא והמקוה במ' סאה אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת''ל אך מעיין מעיין בזוחלין והמקוה באשבורן ויש להביא ראיה מים שעשה שלמה שהיו הכהנים טובלין בו אע''פ שהמים מכונסים שם במקוה ומיהו יש לדחות דבירושלמי קאמר והיה לרחצה הכהנים בו ולאו כלי הוא ומפרש דרגלי השורים נקובים כמוציא וא''כ אפשר שיהו זוחלין וכן מקוה שעל הפרווה בפ' אמר להם הממונה (יומא דף לא.) שהיה מעין עיטם והיה כהן גדול טובל בו אפשר שנכנסין מצד אחד ויוצאין מצד אחר ומיהו זה דבר פשוט דמי מעיין שנפסקו מן המעיין שמטהרין באשבורן ממה נפשך שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין שמטהרין ובהדיא תנן במסכת מקוואות (פ''ה מ''א) מעיין שהעבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הן כמקוה חזר והמשיכן כו' ומשקה בי מטבחיא דקאמר בפ' קמא דפסחים (דף יז:) דבקרקע חזו להטביל מחטין וצנורות ומשמע באשבורן דומיא דכלי וקאמר התם מאמת המים שבעזרה היו ונראה להביא ראיה אפילו לא נפסקו מההיא דתנן במסכת מקוואות (פ''ח מ''ח) ומייתי לה בפרק שמנה שרצים (שבת דף קט.) ר' יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים כו' ופליג את''ק דאמר כל הימים כמקוה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים ומשמע דאתא ר' יוסי למימר דאע''ג דקוו וקיימי כדאמר בריש מכות (דף ד.) מטהרין נמי בזוחלין דלא בא הכתוב לבטל מהן תורת זחילה ופליגי בהכי דלת''ק אין מטהרין בזוחלין ולר' יוסי מטהרין בזוחלין אבל לכ''ע מטהרין באשבורן וגם מדקאמר הכא אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד משמע בזוחלין הוא דלא מטהרי הא באשבורן אע''ג דליכא רובא זוחלין: אין המים מטהרין בזוחלין כו'. פר''ת בתשובה המתחלת משרבו מפילי חללים דאף על גב דשמואל ואבוה דעביד מקוואות ביומי ניסן ורב דאמר מיטרא במערבא כו' קיימי בחדא שיטתא לא קי''ל הכי אלא