בכורות נח ע"א

כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים, מפני שאדם שוהה מלמכור את בהמותיו ומלשוחטן עד שיעשרן בזמנים אלו שקבעו חכמים.

ואף על גב דתנן [ואף על פי ששנינו] במשנתנו: עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט, ניחא ליה [נוח לו לאדם] דליתעביד מצוה בממוניה והדר לזבון וליכול [שתיעשה מצוה בממונו, לעשר את בהמותיו, ואחר כך ימכור ויאכל].

ושואלים: ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] התנא "גורן" לזמן שתיקנו חכמים למעשר בהמה? ומשיבים: מפני דטבלה [שהיא עושה טבל] כגורן, שמזמן זה אסור למכור ולשחוט הבהמות החדשות, כפי שאיסוף הדגן בגורן עושה אותו טבל, האסור באכילה עד שיתעשר.

ועוד שואלים: וכמה הוא פרס שלפני הרגל, שאז הוא זמן מעשר בהמה לדעת ר' עקיבא? פירש ר' יוסי בר' יהודה: אין פרס פחות מחמשה עשר יום.

ושואלים: מאי משמע [כיצד נשמע, נלמד הדבר] מ"פרס"? אמר ר' אבהו: "פרוס" משמעו פלגא [חצי]. ושואלים: פלגא דמאי [חצי של מה] הוא חמישה עשר יום? ומשיבים: פלגא [חצי] של הזמן שבו דורשים בהלכות פסח, כי הא דתניא [כמו זו ששנינו בברייתא]: שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות (שבועות) מקדימים לדרוש קודם הפסח, ולא שלושים יום.

א שנינו במשנה, בן עזאי אומר: הגרנות למעשר בהמה הם בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב. ושואלים: במאי קמיפלגי [במה חלוקים] ר' עקיבא שאמר: בפרס הפסח, כלומר, חמישה עשר יום קודם לפסח, ובן עזאי שאמר: בעשרים ותשעה באדר? ומשיבים, ר' עקיבא סבר [סבור]: אדר הסמוך לניסן זימנין [פעמים] הוא חודש מלא, בן שלושים יום, וזימנין [ופעמים] הוא חודש חסר, בן עשרים ותשעה יום, וכך זימנין [פעמים] דמיקלע [שמזדמן] פרס הפסח ביום שלשים באדר, וזימנין [ופעמים] דמיקלע [שמזדמן] בעשרים ותשעה באדר, ומשום הכי לא קביע ליה [ומשום כך לא קבוע לו] זמן, תאריך בחודש. ובן עזאי סבר [סבור]: אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, הילכך קביע ליה [על כן קבוע לו] זמן בעשרים ותשעה באדר.

מה שאמר בן עזאי שהגורן השני הוא באחד בסיון, ולא חמישה עשר יום קודם עצרת, טעם הדבר הוא: איידי דלא נפישי [מכיון שאין מרובות] הבהמות שנולדות מאז הגורן הקודם, אי אמרת ליקדים ליעשר [אם אומר אתה שיקדים ויעשר], בחמישה עשר יום קודם העצרת, עד דמטי רגל שלמי להו [עד שיגיע הרגל יימכרו ויכלו להם] ולא ייוותרו בהמות לעולי הרגל בעצרת.

ומה שאמר בן עזאי שהגורן השלישי הוא בעשרים ותשעה באב וכו', ולא בחמישה עשר יום קודם חג הסוכות, הרי זה מפני שבן עזאי לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: האלולין מתעשרין בפני עצמן, מספק האם ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד באלול או באחד בתשרי, ולכן קבע את זמן הגורן לפני חודש אלול, כדי שלא יעשרו משל אב על של אלול ולהיפך, שהרי אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה זו.

ושואלים: וליעשרינהו [ושיעשר אותם] ביום שלשים באב! ומשיבים: זימנין דמחסרין ליה [פעמים שמחסרים אותו] את חודש אב, ויום שלושים הוא למעשה אחד באלול, ובעינן למיעבד הכירא [וצריכים אנו לעשות היכר], כדי להבדיל בין חדש וישן, שידעו אנשים שאין מעשרים מן הנולדים באב על הנולדים באלול ולהיפך.

ב שנינו במשנה, ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: הגרנות למעשר בהמה הם באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול. ומסבירים: באחד בניסן — כדעת רבן שמעון בן גמליאל, שאמר: שתי שבתות לפני הפסח דורשים בהלכותיו. וקבעו את הגורן הסמוך לפסח באותו זמן, כחלק מן ההכנות לפסח.

באחד בסיון — כדאמרן [כמו שאמרנו], בטעמו של בן עזאי, שהסמיך גורן זה לעצרת, מפני שהבהמות שנולדו מאז הגורן הקודם אינן מרובות. בעשרים

ותשעה באלול — ר' אלעזר ור' שמעון לטעמייהו [לשיטתם], דאמרי [שהם אומרים]: באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה, ואין מעשרים מהנולדים בתשרי על הנולדים לפני כן.

שנינו במשנתנו בהסבר טעמם: ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב. ומקשים: ותיפוק ליה [ותצא לו] הלכה זו מטעם אחר, דבעינן למעבד הכירא [שצריכים אנו לעשות היכר] בין חדש וישן, בין בהמות של שנה זו לשל שנה אחרת, כדי שלא יטעו ויעשרו מזה על זה!

ומשיבים: חדא ועוד קאמר [טעם אחד ועוד טעם הוא אומר], חדא [טעם אחד] — דבעינן למיעבד הכירא [שצריכים לעשות היכר] בין חדש וישן. ועוד טעם — מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, משום סקרתא [סיקרא, צבע אדום], שהיו צובעים בו את היוצא עשירי, כמבואר במשנה הבאה (להלן עמוד ב), וצביעה אסורה ביום טוב.

ג שנינו במשנתנו: ר' מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. בן עזאי אמר: האלולים, הנולדים בחודש אלול — מתעשרים בפני עצמן. ובהסבר דעה זו, תניא [שנויה ברייתא], אמר בן עזאי: הואיל והללו, ר' אלעזר ור' שמעון, אומרים כך, שאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר בהמה, והאלולים שייכים לשנה הקודמת, והללו, ר' מאיר, אומרים כך, שאחד באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה, והאלולים שייכים לשנה החדשה, ואין בידינו להכריע כמי הלכה — האלולין מתעשרין לעצמן. ושואלים: ומדוע הוא אוחז בדרך זו?

וליחזי טעמיה דמאן מסתבר [ויראה טעמו של מי מסתבר], ויכריע כשיטתו! וכי תימא: לא מצי קאי אטעמייהו [ואם תאמר: לא היה יכול לעמוד על טעמם, דעתם] ולהכריע, ולכן נהג כך — לא ייתכן שמשום כך עשה, והתניא [והרי שנויה ברייתא], בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה, מר' עקיבא!

אמר ר' יוחנן: מפי השמועה (המסורת) אמרוה, מפי חגי זכריה ומלאכי, שכל אחד טען שכך קיבל במסורת, ומפני שמחלוקתם היתה בשמועה — לא יכול היה להכריע מסברה.

ולגופם של דברי בן עזאי, תניא [שנויה ברייתא]: באיזה צד (כיצד) אמר בן עזאי האלולים מתעשרין לעצמן? נולדו לו חמשה טלאים באב וחמשה באלול — אין מצטרפין זה לזה, חמשה באלול וחמשה בתשרי — אין מצטרפין, חמשה בתשרי וחמשה באב שאחריו — מצטרפין.

ואומרים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר], כי היכי דמפסקי [כמו שמפסיקות] השנים, כך מפסקי [מפסיקים] הגרנות, שקבעו חכמים במשנתנו למעשר בהמה, ואין מעשרים מהנולדים לפני הגורן על הנולדים אחריו, על כן קא משמע לן [משמיע לנו], שהגורן אינו מפסיק.

כדתנן [כמו ששנינו במשנתנו]: חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה — אין מצטרפין, חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן — הרי אלו מצטרפין.

אמר רבא: לדברי בן עזאי, אם נולדו לו חמשה טלאים באב, וחמשה באלול, וחמשה בתשרי — כונסן כולם יחד לדיר להתעשר,

The reason is so that animals will be readily available to those ascending to Jerusalem for the pilgrimage Festivals. The animals are tithed shortly before each of the Festivals so that their owners will refrain from selling or killing them until those times, when they gather them together to set aside the animal tithe. As a result, there are plenty of non-sacred animals ready to be sold, for food or offerings, to those on their way to Jerusalem.

And even though we learned in the mishna: Until the time designated for gathering arrives, it is permitted to sell and slaughter the animals, which means that there is no obligation to keep the animals until those dates and there is no concern that the owners will sell the animals before tithing them. This is because a person prefers to perform a mitzva with his money, by separating the animal tithe, and only afterward sell or eat those animals.

The Gemara asks: And why does the tanna call the time designated for gathering animal tithe goren, which literally means threshing floor? The Gemara explains that it is due to the fact that the arrival of this time renders the halakhic status of new animals like that of untithed produce gathered on a threshing floor, as from the time that produce is gathered on the threshing floor one becomes obligated to tithe it. Likewise, from this stage onward it is prohibited to slaughter the new animals until they have been tithed.

The mishna states that according to Rabbi Akiva the times for tithing animals are adjacent to Passover, Shavuot, and Sukkot. The Gemara asks: And how much is adjacent [peras]? Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, explained that the term adjacent means not less than fifteen days.

The Gemara asks: From where is this inferred? Rabbi Abbahu said that the term peros means half. The Gemara inquires: Half of what? The Gemara answers: Half of the time during which one must learn the halakhot of Passover, and this is like that which is taught in a baraita: One asks about and teaches the halakhot of Passover for thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins studying those halakhot two weeks before the Festival.

§ The mishna states that ben Azzai says the times are on the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Akiva, who says fifteen days before Passover, and ben Azzai, who refers to the twenty-ninth of Adar, disagree? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that the month of Adar that immediately precedes Nisan is sometimes a full month of thirty days and sometimes a defective month of only twenty-nine days. Therefore, sometimes the fifteenth day before Passover occurs on the thirtieth of Adar and sometimes it occurs on the twenty-ninth of Adar. Due to that reason Rabbi Akiva does not fix a time by date, but simply states fifteen days before Passover. And ben Azzai holds that the Adar that immediately precedes Nisan is always defective. Therefore, he fixes a time in the calendar that the animals must be tithed, which is on the twenty-ninth of Adar.

With regard to the fact that ben Azzai does not require fifteen days before Shavuot but maintains that the animals must be tithed on the first of Sivan, the reason is that since there are not so many animals born between the previous time of tithing and this one, if you say that the owner should tithe earlier, then before the pilgrimage Festival arrives all the animals will already be gone, their sales having been completed. If so, there will be no animals remaining for those coming to Jerusalem for Shavuot.

The mishna teaches that ben Azzai says the last gathering time is on the twenty-ninth of Av, rather than fifteen days before Sukkot. The Gemara notes that ben Azzai conforms to his standard line of reasoning, as he said: The animals born in Elul are tithed by themselves, because it is uncertain whether the new year for animal tithes begins on the first of Tishrei or the first of Elul. Consequently, he sets the time for animal tithe before the beginning of Elul to avoid the possibility of tithing animals born in one year with animals born in the next year.

The Gemara challenges: But if so, let him require that one tithe the animals on the thirtieth day of Av, which is the last day before Elul begins. The Gemara explains: Sometimes the month of Av is defective, i.e., it has only twenty-nine days, and therefore the thirtieth day after the start of Av is the first day of Elul. And we are required to implement a distinction between the new animals born in Elul and the old animals born in Av, which is considered to be the previous year.

§ The mishna teaches that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the times are on the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. The Gemara explains with regard to the first date: On the first of Nisan, this is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who says one begins studying and teaching the halakhot of Passover two weeks before the Festival. And Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that the second time for animal tithe is on the first of Sivan, and this is as we said with regard to the opinion of ben Azzai, so that there will be enough animals born since the previous time.

Finally, they hold that the third time for animal tithe is on the twenty-ninth of Elul, since Rabbi Elazar and Rabbi Shimon conform to their standard line of reasoning, as they say: On the first of Tishrei is the new year for animal tithe. All animals born prior to that date belong to the previous year for tithe and are tithed as a single unit, whereas those born after that date belong to the next year for tithe, and therefore there is a distinction drawn between the new animals and the old.

§ The mishna teaches: And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana and one cannot tithe on a Festival; consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul. The Gemara raises a difficulty: But let the mishna derive it from the fact that we require a distinction between the new animals born in Tishrei and the old animals born in Elul, which is considered to be the previous year.

The Gemara answers: The mishna states one reason and adds another. One reason is that we require a distinction between the new animals and the old animals. And another reason is because it is the festival of Rosh HaShana and one cannot tithe on a Festival, due to the sakreta, a lead-based red paint for marking every tenth animal, as explained on 58b. It is prohibited to apply paint on a Festival.

§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon. The Gemara notes that it is taught in a baraita that ben Azzai said: Since these Rabbis, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, say this, that the first of Tishrei is the beginning of the new year for animal tithe, and those, i.e., Rabbi Meir, say that the first of Elul is the beginning of the new year for animal tithe, the animals born in Elul are tithed by themselves.

The Gemara raises a difficulty: But let ben Azzai see whose opinion is more reasonable, and decide accordingly. And if you would say that it is not possible for him to establish their reasoning, that is difficult: But it is taught in a baraita that ben Azzai says: All the Sages of Israel appear to me to be as unimpressive in their intellect as garlic peel, except for this bald one, i.e., Rabbi Akiva.

Rabbi Yoḥanan says that ben Azzai was unable to establish their reasoning in this particular case, as they said their opinions by tradition, from a chain of transmission stretching back to Haggai, Zechariah, and Malachi, the last of the prophets. Each Sage claimed his tradition concerning their ruling was the correct one. Since this dispute is based on tradition, it cannot be resolved by logical reasoning.

It is taught in a baraita: In what manner did ben Azzai say that animals born in Elul are tithed by themselves? For example, if five animals were born in Av and five were born in Elul, they do not combine to make ten animals that require tithing. Likewise, if five were born in Elul and five in Tishrei, they do not combine. But if five were born in Tishrei and five were born in the following Av, they do combine.

The Gemara asks: This is obvious; what is the novelty of the ruling of the baraita? The Gemara answers: This ruling is necessary lest you say that just as years separate between animals that may be tithed together, so too, the designated times for gathering and tithing the animals separate between those animals born before and after each one of them. If so, animals born in Tishrei and those born in the following Av would not combine. Therefore, the baraita teaches us that these designated times do not prevent animals born before and after them from being tithed together.

This is as we learned in the mishna: If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not combine to be tithed; if five were born before the time designated for gathering and five after the time designated for gathering, those animals combine to be tithed.

Rava says: According to the statement of ben Azzai, if five animals were born in Av and five animals were born in Elul and five animals were born in Tishrei, the owner gathers them all in a pen to be tithed,