בכורות נט ע"א

אף תרומת מעשר, למרות שהתורה נתנה לה שיעור מוגדר, מעשר מן המעשר — הריהי נטלת באומד ובמחשבה. ולשיטת אבא אלעזר בן גומל אף מעשר ראשון ניטל באומד ובמחשבה, שהרי קרייה רחמנא [קראה אותו התורה] "תרומה", דכתיב [שנאמר]: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה" (במדבר יח, כד). והואיל ואיתקש [והוקש] בכתוב מעשר בהמה למעשר דגן, אומרים אנו: מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה — אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה. ולכן אמר ר' יוסי בן יהודה במשנתנו שמעשר בהמה חל גם בלא מנייה של הבהמות.

א אמר רבא: אם מנה תשעה ונותר רק העשירי בדיר — מאליו הוא קדוש, גם בלא שיוציאנו ויקרא לו בשם "עשירי". ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לרבא הא [דבר זה]? אילימא מהא דתניא [אם תאמר מזו ששנויה בברייתא]: אין לי אלא שקרא שמו "עשירי", לא קרא שמו "עשירי" מנין? תלמוד לומר: "ה עשירי יהיה קדש" (ויקרא כז, לב) מכל מקום — אין מכאן ראיה,

ודלמא [ושמא] מדובר בברייתא ש"עשירי" הוא דלא קרייה [שלא קרא אותו], אבל "קדש" קרייה [קרא אותו], אך מאליו אינו קדוש! ואומרים, אלא למדו מהא [מזו], דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לתשיעי בטעות "עשירי", ויצא העשירי ולא דבר, לא אמר דבר — התשיעי אינו קדוש ליקרב על המזבח. ואולם, מכיון שקרא לו "עשירי" יש בו צד של קדושה, ולכן נאכל במומו, שאסור לשוחטו עד שיפול בו מום, והעשירי הוא מעשר.

גם ראיה זו דוחים: ודלמא שאני התם דאיברר ליה עשירי [ושמא שונה שם הדין, מפני שהתברר לו עשירי], שהרי יצא עשירי מהדיר. אי נמי [או גם כן] מדובר כשלא דיבר, אלא דאחוי עילויה [שהצביע עליו] כשעבר עשירי, ומשום כך העשירי קדוש, אבל אם נשאר בדיר — שמא אינו קדוש מאליו!

ואומרים: אלא מהא [מזו] אפשר להביא ראיה, דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לתשיעי בטעות "עשירי", ומת עשירי כשהיה בדיר — תשיעי נאכל במומו, וכולם פטורין. מאי טעמא [מה הטעם] שכולם פטורין, לאו [האם לא] משום דקדש ליה [שכבר התקדש לו] עשירי מעצמו?

ודוחים: ודלמא [ושמא] פטורים משום דאיפטרו [שנפטרו] במנין הראוי, שבשעה שהעבירם בפתח, קודם שמת העשירי, היו ראויים להתעשר. דהאמר [שהרי אמר] רבא עצמו: מנין הראוי פוטר!

ואומרים: אלא הראיה היא מהא [מזו], דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לתשיעי "עשירי", ונשתייר עשירי בדיר — התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, למרות שלא יצא ולא קרא לו שם. ולגופה של ברייתא זו, ששנינו בה שהתשיעי קדוש ונאכל במומו, מקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא], שבמקרה כזה התשיעי חולין!

תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב ששת: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא]? שיטת ר' שמעון בן יהודה היא, דתניא [ששנויה ברייתא], ר' שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר' שמעון:

so too, teruma of the tithe may be taken by estimate and by thought. And this ruling of Abba Elazar ben Gomel’s also applies to tithes of the grain, because the Merciful One calls tithe “teruma,” as it is written: “For the tithe of the children of Israel, which they set apart as teruma for the Lord, I have given to the Levites for an inheritance” (Numbers 18:24). And animal tithe is juxtaposed to grain tithe, as is derived from the verse: “You shall tithe a tithe” (Deuteronomy 14:22; see 53b). Just as grain tithe is separated by estimate and by thought, so too, animal tithe is separated by estimate and by thought. For this reason, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that even with regard to an animal that was not counted, if it was separated as tithe the separation is valid.

Rava says: If one counted nine animals and the tenth animal remains in the pen, it is sacred as the animal tithe of its own accord, even if it does not leave the pen and was not counted. The Gemara asks: From where does Rava derive this halakha? If we say he derives it from that which is taught in the aforementioned baraita, this is problematic. The Gemara cites the baraita again: And I have derived only that an animal that one explicitly called by the name of the tenth one is the animal tithe. From where do I derive that the tenth animal is sanctified even if one did not explicitly call it the tenth one? The verse states: “The tenth shall be sacred,” i.e., it shall be sacred in any case, even if it was not called the tenth. The suggestion is that Rava understands from here that the tenth is sacred even if it was not counted, provided there was a counting. Consequently, it makes no difference whether or not the owner called it the tenth or left it in the pen.

The Gemara rejects this suggestion: But perhaps this baraita is referring specifically to a case where he did not call that animal the tenth, but he did call it sanctified. Rather, the Gemara suggests that Rava derives it from that which is taught in a baraita: If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal emerged from the pen but the owner did not speak, the ninth animal is not sanctified and is not brought as an offering. But since it was called the tenth, it may be eaten only once it develops a blemish. And the tenth animal is the animal tithe. It is possible that Rava maintains that just as the tenth is sacred in this case, when the owner remained silent, the same applies if he left it in the pen.

The Gemara rejects this suggestion as well: But perhaps it is different there, as the tenth animal was selected when it emerged from the pen, despite the fact that it was not counted verbally. Alternatively, the reason it is sanctified is that he pointed at it as it emerged, although he did not explicitly say that it was the tenth animal. Conversely, in a case where it remained in the pen perhaps it does not have any sanctity at all.

Rather, the Gemara suggests that Rava derives his halakha from that which is taught in a baraita: If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal died in the pen, the ninth animal may be eaten only once it develops a blemish, and all the other animals are exempt from having to be tithed again. The Gemara clarifies this ruling: What is the reason that all the other animals are exempt? Is it not because the tenth animal is sanctified of its own accord, even without emerging from the pen?

The Gemara rejects this suggestion as well: But perhaps the other animals are exempt because they were counted in a tally that is fit to reach ten. As doesn’t Rava say: A tally fit to reach ten exempts from the obligation of tithe? If one began counting lambs for the purpose of tithing and at that stage the group was fit to be tithed, but ultimately he was unable to separate the tithe, e.g., if one of the animals died and there were only nine left, those that were counted while the tally was fit to reach ten are exempt from being tithed. Moreover, the owner is not required to include them in the tithe on the following occasion.

Rather, the Gemara suggests that Rava derives his halakha from that which is taught in a baraita: If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal remained in the pen, the ninth animal may be eaten only once it develops a blemish, and the tenth animal is the animal tithe. The tenth animal has sanctity even though it has not left the pen. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that in such a case the ninth animal is non-sacred?

A tanna taught before Rav Sheshet: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: