דף נט - א
אף תרומת מעשר ניטלת באומד [1] ובמחשבה, שהרי "ונחשב" ביחס לשתי התרומות נאמר.
ומעשר דגן הרי קרייה רחמנא "תרומה", דכתיב [במדבר יח כד] גבי מעשר ראשון: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללויים לנחלה", ומזה יש ללמוד, שאף מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה, והרי איתקש מעשר בהמה למעשר דגן במאמר הכתוב "עשר תעשר" שבשתי מעשרות הכתוב מדבר כדלעיל נג ב, ולמדנו:
מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה, אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה, ולפיכך סובר רבי יוסי ברבי יהודה שאף אם לא מנה אותן אחת אחת, אלא הוציא עשרה מתוך מאה אף זה מעשר, כי גם זו מחשבה היא. [2]
אמר רבא: עשירי קדוש מאליו, וכגון שהיה מונה את הבהמות ויצא התשיעי, והעשירי נשתייר בדיר, הרי הוא קדוש מאליו, ואף שלא אמר שיהיה קדוש ואפילו לא קראו "עשירי". [3]
שואלת הגמרא: מנא ליה לרבא הא [מנין למד כן]? אילימא מהא דתניא בברייתא המובאת לעיל נח ב: אין לי שהעשירי קדוש אלא בכגון שקרא שמו "עשירי", אבל אם לא קרא שמו "עשירי", מנין שהוא קדוש?
תלמוד לומר "העשירי יהיה קודש" מכל מקום.
הרי אי אפשר לומר כך, כי -
ודילמא "עשירי" הוא דלא קרייה, אבל "קודש" קרייה, שמא לא ריבתה הברייתא אלא בכגון שלא קרא אותו "עשירי", אך מכל מקום אמר עליו שיהיה קדוש. אבל באופן של רבא, שאף לא קראו "קודש", עדיין לא שמענו. [4]
שנינו במשנה לקמן ס א:
א. קרא לתשיעי "עשירי", ולעשירי [קרא] "תשיעי", ולאחד עשר [קרא] "עשירי", [הרי] שלשתן מקודשים. התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים.
והכל נלמד מדרשות הפסוקים בסוגיא שם.
ב. קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש. זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו [מן העשירי], אין אחד עשר מקודש.
אלא שמא תאמר שמקורו של רבא הוא מהא דתניא:
קרא לתשיעי "עשירי", ויצא העשירי ולא דיבר, התשיעי נאכל במומו כיון שקרא עליו שם "עשירי", והעשירי מעשר. הרי למדנו, שהעשירי קדוש מאליו. [5]
הרי אף כך אי אפשר לומר, כי -
ודילמא שאני התם דאיברר ליה שהוא העשירי [נתברר שהוא העשירי], שהרי יצא באותו פתח שיצאו התשעה שלפניו, אבל אם נשתייר העשירי בדיר, או שיצא בפתח אחר, [6] עדיין לא שמענו.
אי נמי, יש לומר שהברייתא עוסקת בכגון דאחוי עילויה [הראה באצבעו על העשירי].
אלא שמא תאמר שמקורו של רבא הוא מהא דתניא:
קרא לתשיעי "עשירי", ומת עשירי בדיר, הרי התשיעי נאכל במומו משום שקרא שמו "עשירי", וכולם פטורין מן המעשר -
והרי מאי טעמא כולם פטורים? וכי לאו משום דקדש ליה עשירי מאליו קודם שמת, ונמצא שהפרש מעשר, הרי שעשירי קדוש מאליו.
הרי אף כך אי אפשר לומר, כי -
ודילמא הטעם שנפטרו כולם אינו משום שחל המעשר, אלא אף על גב שלא חל המעשר, ומשום דאיפטרו במנין הראוי -
כלומר, היות ובשעה שנמנו היו הם ראויים שיושלם המנין ויופרש העשירי, הרי הם פטורים, אף על גב שלבסוף מת העשירי ולא נתקדש.
דהאמר רבא: מנין הראוי פוטר. [7]
אלא מסיקה הגמרא, שמקורו של רבא הוא מהא דתניא:
קרא לתשיעי "עשירי", ונשתייר עשירי בדיר, הרי התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, הרי מבואר שהעשירי קדוש מאליו אף כשהוא עדיין בדיר.
ואגב שהובאה הברייתא, מקשינן עלה:
והתניא ברייתא אחרת ששנינו בה: קרא לתשיעי עשירי, ונשתייר עשירי בדיר, הרי התשיעי חולין, ולא כמבואר בברייתא הקודמת שהתשיעי נאכל במומו!?
תני תנא קמיה דרב ששת ליישב את הברייתות: הא מני - הברייתא שסוברת תשיעי חולין - רבי שמעון בן יהודה היא! דתניא על המשנה ששנינו לקמן ס א שהתשיעי נאכל במומו, כיון שקרא עליו שם עשירי, ומבואר בסיפא של המשנה, שאחד עשר אינו קדוש - ואף שקראו עשירי - אלא אם כן, נעקר מן העשירי שם עשירי, כי קראו תשיעי, ומזה משמע, שהתשיעי נאכל במומו כשקראו עשירי, אפילו אם קרא אחריו לעשירי עשירי, שלא נעקר שם עשירי מן העשירי. ועל פרט זה חלק רבי שמעון בן יהודה:
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:
הערות
[1] הקשו התוספות [ד"ה כשם]: האיך נוטל תרומת מעשר באומד, והרי נמצא שהוא מרבה במעשרות, שפירותיו מתוקנים, אך מעשרותיו מקולקלים [שהרי לא הפרש המעשר אלא על השיריים, ואם כן, היתרה היא טבל, ונמצאו טבל וומעשר מעורבין זה בזה, כמבואר בתוספתא דדמאי פרק ח, ומובא בקדושין נא א]! ? ומסקנתם, דלרבי אלעזר בן גומל לית ליה "המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים".
[2] לשון רש"י מכתב יד הוא: והיינו מחשבה שאינו מונה עשירי, אלא מפריש כל מה שעולה בדעתו. ולפי זה משמע, שחכמים חולקים על אבא אלעזר בדין מחשבה, ולדעתם תרומת מעשר אינה ניטלת במחשבה, שהרי משום מחשבה אמרה הגמרא שרבי יוסי ברבי יהודה סובר כאבא אלעזר. וראה מה שכתבו התוספות על דברי רש"י בסוף ד"ה אף. אבל התוספות מפרשים, שדברי אבא אלעזר הובאו משום דין אומד שבהם, ולא משום מחשבה, ראה דבריהם בד"ה כשם, [וראה גם בתוספות בד"ה אף, שצידדו לומר, דבמחשבה לא נחלקו חכמים], שהקשו: למה הצרכה הגמרא לומר שרבי יוסי ברבי יהודה סובר כאבא אלעזר בן גומל, והרי יש לומר בפשיטות, דמאחר שהוקש מעשר בהמה למעשר דגן, כשם שבמעשר דגן נוטל אחד מעשרה, אף מעשר בהמה נוטל אחד מעשרה בלא העברה תחת השבט! ? ותירצו: שהוצרך דינו של אבא אלעזר, משום שכשנוטל אחד מעשרה הרי אינם בהכרח שוין בגודלן, [שתהיה הבהמה אחת מעשר ממש], וכמו במכניס צאן לדיר, דמסתמא אז אין דרכם להיות שוים, הילכך צריך לאוקמא כאבא אלעזר דשרי מאומד, ולא חייש למרבה במעשרות [כמובא בהערה לעיל]. ואי לאו דאבא אלעזר, הוה אמינא: אף על גב דבמעביר לא חיישינן בשוין, בכי האי גוונא שנוטל אחד מעשר - דילפינן ממעשר דגן - בעינן שוין. ובחזון איש [בכורות כז ח ד"ה ואמרו], כתב לבאר בדרך אחרת את הדמיון לאומד. ראה שם.
[3] א. ראה בחזון איש בכורות כז ט, אם צריך לזה הסכמת הבעלים. ב. כתב באור שמח בכורות ח ח: נראה פשוט בהא דעשירי מאליו הוא קדוש, דוקא דליכא רק אחד בדיר, כגון שלא הכניס רק עשרה טלאים בדיר, שמבורר על העשירי מי הוא, אבל אם נשתיירו הרבה בדיר, ואינו מבורר מי הוא העשירי, ואינו מתיחס מאליו להנך תשעה, אין אומרים עשירי קדוש מאליו, אם לא שיעבור העשירי בפתחם אחריהם, ומבורר מי הוא העשירי. וראה גם בחזון איש בכורות כז ז סד"ה נ"ט א. וראה עוד בזה בהערות בהמשך הסוגיא. [ויש לעיין מדלקמן ס ב גבי יצאו שנים בעשירי, וכמבואר בהערות שם].
[4] א. נתבאר לפי גירסת הספרים שלפנינו, שהיא גירסתו השניה של הפירוש המיוחס לרש"י, ופירושו. אבל בפירוש ראשון גרס: ודילמא עשירי לא קרייה רחמנא, ופירש: דילמא עשירי לא קרייה רחמנא דליהוי ליה דין מעשר להעלותו לירושלים ולהקריבו, אלא קדוש גרידא קרייה רחמנא דקדושה חלה עליו ואינו נאכל אלא במומו. ועל הפירוש השני כתב: "ולא מפי המורה". ורש"י בכתב יד סתם ולא פירש. ב. כתב באור שמח, אחר שביאר את המבואר משמו בהערה 3, שאין עשירי קדוש מאליו אלא אם כן, מבורר מי הוא העשירי: ובזה מיושב מה דמרבה הגמרא מקרא ד"יהיה קודש" אף אם לא קרא שמו עשירי, דהיינו, בכי האי גוונא שיש הרבה בדיר, צריך שיעבור, דיתברר מי הוא.
[5] לכאורה יש לעיין: למה לא הובאה המשנה דלקמן ס א, דמבואר שם, שאפילו קרא לעשירי תשיעי הרי הוא מעשר! ? ויש לומר, שאם שתק - גרע, כי כשמנה את העשירי הרי הכניסו במנין אלא שטעה במספרו, אבל כששתק לא הכניסו במנין.
[6] א. נתבאר על פי רש"י מכתב יד. ויש להסתפק בכוונתו "שיצא בפתח אחר", כי אם כוונתו שיצא בפתח אחר באותה שעה שיצאו התשעה, לכאורה נראה שאין הוא קדוש, כי הרי אם יצאו חמשה בפתח זה וחמשה בפתח זה, אינם מצטרפים למעשר, כמבואר בעמוד ב', ואיך יהא העשירי קדוש. ואם כוונתו שיצא בפתח אחר לאחריהם, אם כן, נשתייר תחילה בדיר, וכבר נתקדש. ואפשר שכוונתו היא, "או אפילו שיצא בפתח אחר" לאחר שנשתייר בדיר, כי היה מקום לומר, הוכיח סופו על תחילתו שאין הוא משתייך לתשעה הקודמים, ומצינו כעין סברא זו בעמוד ב ברש"י מכתב יד בד"ה ודאי מנין הראוי. וראה עוד בהערה 7 בשם חיבת הקודש. ב. בפשוטו נראה, שדחייה זו יכולה היתה הגמרא לומר גם על מה שהוכיחה הגמרא לעיל מהברייתא ד"יהיה קודש".
[7] א. ענין זה מתבאר בעמוד ב בגמרא ובהערות ביתר ביאור. ב. כתב הרמב"ם [בכורות ח ח]: קרא לתשיעי עשירי, ונשאר העשירי בדיר: התשיעי יאכל במומו, וזה שנשאר בדיר מעשר, אף על פי שלא יצא ולא ביררו, שהעשירי מאליו יתקדש [והיינו כרבא]. מת העשירי בדיר: התשיעי יאכל במומו, וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין, אף על פי שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב, אלא מת קודם שיצא, שהמנין הראוי פוטר. והקשה הלחם משנה: למה ליה הך טעמא [דמנין הראוי פוטר], הא קיימא לן דעשירי קדוש מאליו. ולא הצרכו בגמרא להך טעמא, אלא לדחות דברי רבא דאמר עשירי קדוש מאליו, אבל אנן דקיימא לן כרבא, לא צריכינן לטעמא דמנין הראוי! ? ובאור שמח הנזכר בהערה 3, כתב, שלפי דבריו - שלא נתקדש עשירי מאליו, אלא בכגון שלא נשתייר בדיר אלא אחד - מיושב, כי צריך הרמב"ם לטעם זה, אם נשתיירו הרבה בדיר. ולפי דבריו נראה, דכוונת הרמב"ם במה שכתב "אף על פי שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב אלא מת קודם שיצא" - שהוא צריך ביאור. וראה ראשית בכורים כאן - היינו, דמאחר שלא יצא ויש הרבה בדיר, אם כן, לא נתקדש העשירי, שהרי לא יצא שיוברר מי הוא העשירי, ולכן נפטרו רק משום מנין הראוי. [ומיהו פירושו דחוק לכאורה, שהרי ברישא כתב הרמב"ם שהעשירי נתקדש, ואין במשמעות הרמב"ם דמיירי בשני אופנים]. ובספר חיבת הקודש [הובא באהל משה על רש"י בעמוד ב], כתב בדעת הרמב"ם, דלמסקנא שנלמד דינו של רבא מהברייתא דנשתייר עשירי בדיר, כיון דלא למדה רק מזה, יש לומר דדוקא בעשירי חי רק שנשתייר בדיר אז הוא קדוש, אבל במת או יצא בפתח אחר, דאיגלאי מילתא למפרע שאינו עשירי, אז לא אמרינן מעצמו קדוש, ולא נפטרו הראשונים רק במנין הראוי. [וראה ראיה לזה בהערות בעמוד ב].
להו דהדדי לימא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אחד מעשרה אף מעשר בהמה אחד מעשרה בלא העברה תחת השבט אלא שיש עשר לפניו ונוטל אחד מהם י''ל מייתי דאבא אלעזר לומר דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד אע''פ שאין סברא ללמד (לגבי) הכי דתרומה גדולה אין לה שיעור ותרומת מעשר יש לה שיעור ומקשינן להו אהדדי אע''ג דהוי [כעין] אפשר (מאומד אפשר) משאי אפשר והכי נמי ילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן דמפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב כל אשר יעבור ופי' זה אינו מתיישב ללב ונראה לפרש דלר''י בר' יהודה הוי מעשר אע''פ שאין שוין במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אז אין דרכם להיות שוין הילכך צריכה לאוקומה כאבא אלעזר בן גומל דשרי מאומד ולא חייש למרבה במעשרות כדפרישית או לכל הפחות שרי בעין יפה כדאי' בהדיא במנחות (דף נד:) ואי לאו דאבא אלעזר אמינא אע''ג דבמעביר לא חיישינן בשוין בכי האי גונא שנוטל אחד מעשרה דילפינן ממעשר דגן בעינן שוין וא''ת כיון דאבא אלעזר שרי אפילו במעשר אמאי איצטריך לאוקומי במנחות (שם) הא דאמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא היה נוטל עשרה גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה והיינו בתרומת מעשר לוקמה במעשר גופה י''ל נהי דר' יוסי ברבי יהודה סבר מעשר כיוצא בו אמר דילמא אבא אלעזר לית ליה ההוא סברא ועוד ניחא ליה לאוקמה בתרומת מעשר משום דמוכח רישא דבתרומה איירי מדקתני תורמין: אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה. וא''ת והא עיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והאי קרא בלוים כתיב י''ל כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה דמשמע דגן שישראל מפריש מגורנו משמע שפשוט לו יותר בתרומה גדולה ובגיטין (דף לא.) פ''ה הא דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה ילפינן בתרוייהו מונחשב ונראה דרבנן לא פליגי אאבא אלעזר לענין מחשבה אלא לענין אומד ואת''ל דפליגי שמא יש בו שום טעם דלא מוקמי ממשנה בתרומת מעשר אע''ג דכתיב בגופיה כדאשכחן לענין מוקף כדאמר בירושלמי פרק שני (דקראוה כל התרומה כולה מלמדה ולימדה) חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו לומר דבעינן מוקף ומוקמינן ליה בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר דבמס' בכורים (פ''ב מ''ה) תנן תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים והא דפריך בפ' כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף מעמיד ר''ת מדבריהם דמדאורייתא לא בעי מוקף ומיהו נראה דלענין מחשבה לא פליגי מדפריך בריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) גבי הא דיליף שליחות מתרומה מה לתרומה שכן נטלת במחשבה משמע דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ומיהו לפי מה שפי' הקונטרס במחשבה פליגי דמשום מחשבה מוקי ר' יוסי בר' יהודה בשמעתין כאבא אלעזר בן גמלא ומתוך פירושו משתמע דאפילו בתרומה גדולה לית להו מחשבה דאי אית להו מחשבה לא הוה צריך למימר דסבר כאבא אלעזר בן גמלא דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר מדקרייה רחמנא תרומה ומיהו מצי למימר דמשום תרומת מעשר שבו קרייה רחמנא תרומה: במחשבה פ''ה נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע''פ שלא . הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וכל זה דנפקא לו מונחשב עוד פירש לשון אחר במחשבה מחשב ואומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ואע''פ שעתה אינו מפריש כלום ורוצה לומר דדיבור צריך והא דשרי בלא הפרשה קרי מחשבה ואשכחן נמי דקרי למחשבה דיבור כמו (ב''מ דף מד.) על כל דבר פשע דאמר לחייב על המחשבה כמעשה ונראה דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ''א מ''ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתם תרומה וחשיב אלם ובירושלמי מפרש טעמא משום ברכה ובמס' שבועות פ''ג (דף כו:) משמע בהדיא דשרי כשגמר בלבו אע''ג שלא הוציא בשפתיו דכתיב כל נדיב לב וקאמר תרומה וקדשים הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו שבועה ובמה שאוכל בלא הפרשה אין קפידא דלכולי עלמא שרי בכ''מ אע''פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההוא דהלוקח יין מבין הכותים דשרי לכ''ע אי לאו משום ברירה אי משום דחיישינן לבקיעת הנוד ויש מקומות דשרינן מעשר שני לצפונו וא''ת כיון דשרינן תרומה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט הא תנן פ' נוטל (שבת דף קמב.) מעלין המדומע באחד ומאה ופריך והא מתקן ושני ר' אלעזר בר''ש היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן כיון דאפשר במחשבה י''ל מדומע שאני שכבר נתקן אבל תחלת תיקון לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין (שם דף לד.) ואע''ג דשרי ליה בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח פ''ק דחולין (דף ו:) גבי ר''מ שאכל עלה של ירק בבית שאן: איתקש מעשר בהמה למעשר דגן. פ''ה מדכתיב עשר תעשר כדאמרינן בריש פירקין צ''ל דלית ליה הא דאמר [רבא] לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר ועוד בריש פירקין דרשינן היקשא אחרת והבאתם שמה מעשרותיכם לר' עקיבא ושמא לא אתקש אלא לענין הבאה מיהו לרבא קשה היכי מפרש טעמא דרבי יוסי בר' יהודה וכן בזבחים פרק ב''ש (דף מה.) דרשינן קדשי עובדי כוכבים אין עושים תמורה מדאיתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים וי''ל לענין לעשר מזה על זה כגון ממין על שאינו מינו דהוי כעין חדש על ישן לגבי הכי דוקא אומר לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר: