תמורה ט ע"ב

ולאחר מכן הומם (נפל בו מום) בקרבן הראשון, וחללו על אחר (בהמה אחרת). ולאחר מכן אבד אותו קרבן שני, ועמד ונתכפר בקרבן אשם אחר (שלישי) שהביא במקום זה שאבד, ואחר כך נמצא הקרבן שאבד (השני). ומכיון שכבר התכפרו הבעלים, מעתה דינו של הקרבן השני שהוא ניתק (נעתק) להיות כקרבן עולה, כדין אשם שנתכפרו בעליו שמוקרב כעולת נדבה. ויש לשאול: קרבן זה, מהו לענין שימיר בו בהמת חולין, האם כיון שקדושתו באה מכח הקרבן הראשון, אם כן הוא בכלל דין "אין ממירים וחוזרים וממירים" ולא ימירו בו, או שמא כיון שקרבן זה הריהו אחר, הן משום שהוא בהמה אחרת, והן משום שהוא קדוש בקדושה אחרת (שהראשון היה אשם, והשני עולה) — ממירים בו.

אמר אביי: מאי קא מיבעיא ליה [מה עיקרה של השאלה שנשאלה לו, לר' אבין]? אי [אם] עיקר השאלה הוא כאשר יש שני גופים (שתי בהמות הקדש, הקרבן המקורי שנפל בו המום, וזה שהתחלל עליו) וקדושה אחת (ששניהם אשם, שלפני שנתכפר בשלישי לשני דין אשם כמו לראשון) — תיבעי ליה [תישאל לו] שאלתו אף בלא אופן מורכב זה שאבד הקרבן השני, והפריש קרבן שלישי שבו הוא מתכפר ולאחר מכן נמצא השני. אלא באופן פשוט: שלא אבד הקרבן השני, והשאלה היא האם ממירים עליו משום שגוף נפרד הוא מהראשון, או שאין ממירים עליו משום שקדושה אחת לו ולקרבן הראשון.

ומצד שני אי [אם] עיקר השאלה הוא משום שיש שתי קדושות (שבתחילה היה אשם ועכשיו הריהו עולה), ואף ששתי הקדושות הללו הן בגוף אחד (באותה בהמה) — תיבעי ליה [תישאל לו] לר' אבין שאלתו אף בלא אופן זה שהומם הקרבן הראשון, וחיללו עליו את זה השני, ובאופן פשוט יותר: שאבד הקרבן הראשון (לאחר שהמיר בו), והקריבו תחתיו קרבן אחר לאשם, ולאחר מכן נמצא הקרבן הראשון, שדינו שהוא ניתק לעולה. והשאלה היא: האם ממירים על הקרבן הראשון (שנשתנתה קדושתו), או שאין ממירים עליו (משום שהריהו אותה בהמה).

ומשיבים: שאלה זו של ר' אבין, שתי שאלות הבאות כחדא מגו חדא [אחת מתוך אחת], כלומר, בעיה אחת העולה מתוך בעיה אחרת, שפתרון הבעיה הראשונה מעלה בעיה אחרת קמיבעיא ליה [היא שנשאלה לו]. ובאופן זה: תחילה אכן שאל האם נוהג דין תמורה במקרה זה של שני גופים וקדושה אחת (כהצעתו הראשונה של אביי), וחזר ואמר: גם אם תימצי (תמצא) לומר במקרה זה של שני גופין וקדושה אחת שלא נוהג דין תמורה בקרבן השני — יש מקום לומר שהרי זה משום דבההיא [שבאותה] סוג קדושה הא איתמר [הרי כבר הומרה] בה חדא זימנא [פעם אחת, בקרבן האשם הראשון], ואולם עדיין יש מקום לשאול במקרה של שני גופין ושתי קדושות (היא בעיית ר' אבין) מהו הדין? ומסכמים: לא נפתרה השאלה, ותיקו [תעמוד] במקומה.

א לישנא אחרינא [לשון אחר] בהצעת סוגיה זו. בעי [שאל] ר' אבין: לשיטת ר' יוחנן שאמר שלדברי ר' שמעון אין ממירין וחוזרין וממירין, אם הפריש קרבן אשם על מנת להתכפר בו, ולאחר מכן המיר בו, ולאחר שהמיר בו הומם (נפל בו, בראשון, מום), וחללו על אחר, מהו הדין לענין שיחזור וימיר בקרבן האחר? וצדדי השאלה: מצד אחד הרי הוא גוף אחר מהקרבן הראשון, ויש מקום לומר שבזה ממירים. ומצד שני, הרי זו קדושה אחת, ששניהם קרבן אשם — וכשם שבראשון אין ממירים, אף בו אין ממירים.

ובעיה נוספת: הפריש קרבן לאשם, ואבד הקרבן, והפריש קרבן אחר לאשם, ונתכפר באשם האחר, ולאחר מכן נמצא הקרבן הראשון והרי ניתק (נעתק) זה (הראשון שאבד ונמצא) לעולה, ושאלה היא: מהו דינו לענין שיחזיר (יחזור) וימיר בו. שכן מצד אחד הרי זה גוף אחד — ואין חוזרים וממירים בו. ומצד שני הרי זו קדושה אחרת (שבתחילה היה אשם, ועכשיו הריהו עולה) — וחוזרים וממירים בו.

אמר אביי: הי קא מיבעיא ליה [איזה חלק בבעייתו של ר' אבין הוא שנשאל לו, הוא עיקר השאלה]? אם הבעיה העיקרית היא זו בענין קדושה אחרת באותו הגוף (שבתחילה היה אשם ועכשיו הוא עולה) — לא ניבעי [לא תישאל] אחריה הבעיה שבה הומם הראשון וחללו באחר, שהיא מקרה שונה, של גוף אחר וקדושה אחת. ואי [אם] בעיקרה נשאלה הבעיה במקרה זה של גוף אחד (אחר) באותה קדושה — לא ניבעי [לא תישאל] הבעיה במקרה זה של נתכפר באשם אחר, שעניינה גוף אחד וקדושה אחרת!

ומשיבים: שאלה זו של ר' אבין, הריהי שתי שאלות, הבאות כחדא מגו חדא [אחת מתוך אחת], כלומר, בדרך של פתרון בעיה אחת המעלה בעיה אחרת קא מיבעיא ליה [היא שנשאלה לו], ובאופן זה: תחילה שאל: הומם הראשון וחללו על אחר, מהו דינו לענין זה שיחזור וימיר על אותו אשם שני? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי דווקא באשם ראשון הוא שאין חוזר וממיר, אבל זה הקרבן השני, הקדושה שבו בגוף אחד (לעצמו) היא, ומשום כך, אף על גב דקדיש [אף על פי שהוא קדוש] באותה קדושה (אשם) כקדושת הקרבן הראשון — דינו שחוזר וממיר בו. או דלמא [שמא] נאמר כי בכל אופן הרי הקרבן השני עומד באותה קדושה, ומשום כך, דינו שאין חוזר וממיר בו?

ומתוך בעיה זו, עולה הבעיה הבאה, ובאופן זה: ואף אם תימצא לומר כי הדין [זה] הקרבן השני, אף שהוא גוף אחד (אחר) לעצמו, כיון שבאותה קדושה הוא קאים [עומד] — לכן דינו שאין חוזר וממיר בו, אלא מעתה נשאל במקרה אחר: מי שהפריש קרבן לאשם, ואבד הקרבן, ונתכפר באשם האחר, ולאחר מכן נמצא קרבן האשם הראשון, ודינו שניתק (נעתק) זה הקרבן הראשון להיות מוקרב כקרבן עולה, מהו דינו לענין זה שיחזיר וימיר בו?

וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו]: כי [כאשר] נאמר דין זה שאין ממיר וחוזר וממיר — הרי הני מילי [דברים אלו] נאמרו דווקא במקרה של אותו הגוף (הקרבן) ובאותה קדושה, אבל במקרה של אותו הגוף, אבל בקדושה אחרת (כגון זה הקרבן הראשון, שבתחילה היה בקדושת אשם ועתה הוא בקדושת עולה) — דינו שחוזר וממיר. או דלמא [שמא] נאמר כי אף שיש בקרבן זה קדושה אחרת, מכל מקום כיון שאותו הגוף הוא — לכן דינו שאין חוזר וממיר? ומסכמים: לא נפתרה הבעיה, ותיקו [תעמוד] במקומה.

ב בענין דומה, מובאת בעייה של ר' אבין וקושיית אביי כעין זו שנאמרה למעלה. נושא הדברים הריהו מה שאמר ר' יהושע בן לוי: הפודה בהמה שהיא הקדש ראשון (כגון, בהמה שהוקדשה לקרבן, ונפל בה מום, שפודים אותה וקונים בדמיה קרבן אחר) — משלם את ערכה של הבהמה, ומוסיף על כך עוד חומש (חמישית). ואין הפודה בהמה שהיא הקדש שני (כגון, שנפל מום גם בבהמה השניה שעליה חיללו את הקרבן הראשון שנפל בו המום. וכן כגון בהמת חולין שהומרה בבהמת הקדש) מוסיף חומש, והריהו משלם רק את ערכה.

ואמר רב פפא בהסבר הדברים: מאי טעמא [מה הטעם, המקור] לשיטתו זו של ר' יהושע בן לוי — שכן אמר קרא [הכתוב]: "ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו" (ויקרא כז, טו) — והרי זה בא לדייק: דווקא המקדיש (הפודה הקדש ראשון), הוא המוסיף חמישית, ולא זה המתפיס (הפודה את מה שהותפסה בו קדושה, בחילול עליו או בתמורה).

ובדין זה בעי [שאל] ר' אבין: מי שהפריש בהמה לקרבן אשם כדי להתכפר בו, והומם (נפל בו מום), ועמד וחיללו, כדינו, על כסף, והוסיף עליו חומש, כדינו של הפודה הקדש ראשון, וחללו לאותו הכסף בחבירו (בבהמה אחרת, שתוקרב לאשם). ולאחר מכן אבד הקרבן השני, ועמד והפריש בהמה אחרת לאשמו, וקרב אשם זה, ונתכפר הבעלים באשם האחר (השלישי). ולאחר מכן נמצא הקרבן השני, והרי דינו שניתק (נעתק) זה הקרבן השני לעולה, ונפל אף בו מום. ומעתה יש לשאול: מהו דינו לענין זה שיוסיף הפודה אותו עליו (בנוסף לערכו) חומש, האם הוא כהקדש ראשון או כהקדש שני?

אמר אביי: במקרה זה, יש לפנינו שני גופים (אשם ראשון, ואשם שני), ושתי קדושות (אשם, ועולה). ואולם יש לברר: מאי קא מיבעיא ליה [מה היא עיקר השאלה שנשאלת לו]? אי [אם] בגלל שיש לפנינו שני גופין, ואף שיש לשני הקרבנות הללו קדושה אחת קא מיבעיא ליה [היא עיקר השאלה שנשאלה לו] — אם כן תיבעי ליה [תישאל לו] שאלתו זו אף בלא נתכפר בקרבן אשם שלישי. כאשר יש לפנינו שני קרבנות (הראשון שנפל בו מום, והשני שבו חולל הראשון), ולשניהם קדושה אחת (אשם).

ואי [אם] משום שיש לפנינו שתי קדושות (אשם ועולה), ואף ששתיהן בגוף אחד (בקרבן הראשון) קא מיבעיא ליה [היא עיקר השאלה שנשאלה לו] — תיבעי [תישאל לו] אם כן אף במקרה שלא הומם הקרבן הראשון, אלא שאבד והפרישו אחר תחתיו וקרב השני לאשמו, ולאחר מכן נמצא הראשון, ונעתק לעולה. ולא נצרך ר' אבין להציג את בעייתו באופן מורכב זה של שני גופים ושתי קדושות!

ומשיבים: שאלה זו של ר' אבין, הריהי כשתי שאלות הבאות חדא מגו חדא קמיבעיא ליה [בעיה אחת העולה מתוך בעיה אחת נשאלה לו], ובאופן זה: תחילה שאל במקרה של שני גופים וקדושה אחת, וחזר ואמר: אף אם תימצא לומר בבעיה זו של שני גופין וקדושה אחת שלא מוסיף הפודה את הקרבן השני חומש — יש לומר בטעם הדבר משום דבההיא [שבאותה] קדושה כבר איתוסף [נוסף] בה חדא זימנא [פעם אחת] חומש כאשר פדה את הקרבן הראשון שנפל בו מום. אבל במקרה מורכב זה של שני גופין ושתי קדושות, יש לשאול מאי [מה] יהא דינו (של הקרבן השני) לענין תוספת החומש. שהרי מן הצד האחד, הריהו בא מכוחו של הקרבן הראשון, והרי הוא איפוא בכלל "הקדש שני" שאין מוסיפים בו חומש. ואולם מן הצד האחר, כיון שהוא גוף אחר ובקדושה אחרת, יש מקום לומר שהוא בכלל "הקדש ראשון", והפודה אותו מוסיף חומש. ומסכמים: לא נמצא פתרון לשאלה זו, ותיקו [תעמוד] בלא פתרון.

ב לישנא אחרינא [לשון אחר] בהצעת מהלך סוגיה זו, ובאופן זה: בשיטת ר' יהושע בן לוי שהפודה הקדש ראשון מוסיף חומש, והפודה הקדש שני אינו מוסיף חומש, בעי [שאל] ר' אבין אם הפריש בהמה לקרבן אשם על מנת להתכפר בו, והומם (נפל בו מום), וחללו על קרבן אחר, והוסיף חומש, כדין, ואבד הקרבן השני, ועמד והפריש קרבן שלישי לאשם, ונתכפרו הבעלים באשם האחר (השלישי). ולאחר מכן נמצא הקרבן השני, וניתק זה הקרבן לעולה, ולאחר מכן נפל בו מום, ובא לפדותו. מהו דינו לענין זה שיוסיף עליו חומש?

אמר אביי: הדין [איזה] חלק בבעייתו של ר' אבין קא מיבעיא ליה [הוא שנשאל לו]? אי [אם] משום שיש כאן קדושה אחרת באותו הגוף (בקרבן השני שהיה בתחילה אשם ועתה הוא עולה) קא מיבעיא ליה [היא שנשאלה לו] — לא ניבעי ליה [לא תישאל לו] השאלה באופן זה שהומם הקרבן הראשון וחיללו באחר, שהרי אף במקרה שאבד הראשון והוקרב תחתיו קרבן אחר, ולאחר מכן נמצא, ונעתק כדין מקדושת אשם לקדושת עולה, הרי זה שתי קדושות בגוף אחד! ואי [אם] עיקר בעייתו היא במקרה של גוף אחד באותה קדושה — אם כן יש לשאול בעיה זו אף בלא שנתכפרו הבעלים בקרבן שלישי!

ומשיבים: ר' אבין שאל שתי שאלות, והאחת נובעת מקודמתה. שבתחילה שאל במקרה שנפל מום בקרבן הראשון, וחללו על אחר, והומם השני ורוצה לפדותו, והשאלה היתה מהו דינו לענין זה שיוסיף עליו חומש? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי דווקא באשם קמא [הראשון] הוא [שאין (ראה עיונים)] מוסיף חומש, אם יחזור ויחלל עליו, משום שהוא גוף אחד בקדושה אחת, וכבר הוסיף בה חומש בפדיונה. אבל בקרבן השני, שהריהו גוף אחד (לעצמו), אף על גב דקאים [אף על פי שעומד] הוא באותה קדושה של הקרבן הראשון — [אין (ראה עיונים)] הדין כן, אלא שהפודה אותו מוסיף חומש,

and the original guilt offering became blemished, and he desacralized it by transferring its sanctity onto another animal, which was then lost, and the owner achieved atonement by bringing another, third, animal as a guilt offering, and then the second animal was found and was consigned to be sacrificed as a burnt offering, as is the case for any guilt offering whose owner has achieved atonement by means of another offering, what is the halakha as to whether he can effect substitution for the second animal? Since this animal’s sanctity stems from that of the original blemished animal, and he had already effected a substitute for that original animal, perhaps he cannot now substitute for the second animal, as this would constitute repeat substitution.

Abaye said: What is the dilemma he is raising? If his essential dilemma concerns the fact that there are two bodies, i.e., two different animals, then the dilemma would stand even if the original animal and the replacement were of one type of sanctity. If so, let the dilemma be raised even in a case where he did not achieve atonement by another guilt offering, and the second animal remained a guilt offering, rather than being consigned to be sacrificed as a burnt offering.

And if the dilemma is due to the fact that there are two types of sanctity, it would stand even if it was only one body. If so, let the dilemma be raised even where the animal did not become blemished but was simply lost and found after the owner atoned by means of another animal, and it was thereby consigned to be sacrificed as a burnt offering. Why did Rabbi Avin present such a complex case?

The Gemara explains: Rabbi Avin raises one dilemma as a result of the anticipated solution to another dilemma: If you say that in the case of two bodies and one type of sanctity it is not possible to effect substitution on the second animal, perhaps that is because this sanctity already had been substituted one time. If so, what is the halakha in the case of two bodies and two types of sanctity? Is the offering changed enough to enable another substitution for it? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

The Gemara presents an alternative version of the previous dilemma. Rabbi Avin raises a dilemma: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that Rabbi Shimon holds that one cannot effect substitution and then effect substitution again for the same animal, if one designated an animal as a guilt offering with which to achieve atonement and substituted for it, and the initial guilt offering became blemished and he desacralized it by transferring its sanctity onto another animal, what is the halakha as to whether he can then effect substitution for this last animal? On the one hand, it is a different animal; on the other hand, it possesses the same sanctity.

Rabbi Avin raises another dilemma: If the first animal was lost and the owner achieved atonement by bringing another as a guilt offering, and the first animal was found and was consigned to be sacrificed as a burnt offering, what is the halakha as to whether he can then effect substitution for it? On the one hand, it is the same animal; on the other hand, it possesses a different type of sanctity.

Abaye said: Which of these two is the essential dilemma he is raising? If his dilemma concerns a case of another type of sanctity in the same body, he should not raise the dilemma in the case where the initial guilt offering became blemished and he desacralized it by transferring its sanctity onto another animal. And if his dilemma concerns a case of another body with the same sanctity, he should not raise the dilemma in the case where the owner achieved atonement by bringing another animal as a guilt offering.

The Gemara explains: Rabbi Avin raises one dilemma as a result of the anticipated solution to another dilemma, as follows: If the initial guilt offering became blemished and he desacralized it by transferring its sanctity onto another animal, what is the halakha as to whether he can then effect substitution for the second animal? Do we say that it is with the first guilt offering that he cannot effect substitution again, but with another body, even though it is sanctified with the same type of sanctity, he can effect substitution again? Or perhaps we say that with regard to any animal with the same type of sanctity, he cannot effect substitution again?

And if you say that with regard to this other body, since it maintains the same type of sanctity as the original animal one cannot effect substitution again, but what then of a case where the first animal was lost and the owner achieved atonement by bringing another animal as a guilt offering, and this first animal was then found and was consigned to be sacrificed as a burnt offering? What is the halakha as to whether he can effect substitution again for the same animal, since now its sanctity has changed?

The Gemara elaborates: Do we say that when Rabbi Yoḥanan states that the owner cannot effect substitution and then effect substitution again, this statement applies to the same body with the same type of sanctity, but as for the same body with another type of sanctity, he can effect substitution again? Or perhaps we say that even concerning another type of sanctity, since it is the same body, he cannot effect substitution again with it. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

§ The Gemara cites a similar discussion. Rabbi Yehoshua ben Levi says: One who redeems an animal that was originally consecrated as an offering and developed a blemish must pay an amount equivalent to its value and add an additional one-fifth of its value. But one who redeems an animal that was consecrated second, i.e., in place of a desacralized blemished offering, and then developed a blemish itself, must pay an amount equivalent to its value but does not add an additional one-fifth of its value.

Rav Pappa said: What is the reasoning of Rabbi Yehoshua ben Levi? The verse states: “And if he that consecrated it will redeem his house, then he shall add the fifth part of the money of your valuation unto it, and it shall be his” (Leviticus 27:15), from which Rabbi Yehoshua ben Levi infers that the requirement to pay an additional one-fifth applies to one who consecrates an item directly, but not to the one who applies the sanctity of another item to it.

Rabbi Avin raises a dilemma concerning a similar matter: If one designated an animal as a guilt offering by which to achieve atonement and it became blemished, and he added one-fifth to its value and desacralized it, and he then used the consecrated money to purchase another guilt offering, which was then lost, and the owner achieved atonement by bringing another, third, animal as a guilt offering, and the second animal was found and consigned to be sacrificed as a burnt offering, and then it developed a blemish, what is the halakha as to whether the owner must add one-fifth to its value when he redeems it?

Abaye said: What is the dilemma he is raising? If he is raising a dilemma with regard to two bodies, i.e., two different animals, the problem should stand even if both are of one type of sanctity. If so, let the dilemma be raised even in a case where he did not achieve atonement through another guilt offering, and the second animal was never consigned to be sacrificed as a burnt offering.

And if he is raising a dilemma with regard to two types of sanctity, it should apply even in the case of one body. If so, let the dilemma be raised even in a case where the original animal did not become blemished but was simply lost and found after the owner atoned by means of another offering and thereby consigned the original animal to be sacrificed as a burnt offering.

The Gemara explains that Rabbi Avin raises one dilemma as a result of the anticipated solution to another dilemma, as follows: If you say that in a case of two bodies and one type of sanctity the owner does not add one-fifth, perhaps that is because one-fifth was already added once to redeem an animal with that type of sanctity. If so, what is the halakha in the case of two bodies and two types of sanctity? Perhaps, since the second animal possesses a different sanctity, it is considered to possess its own original sanctity, rather than derivative sanctity, and therefore one who redeems it adds one-fifth. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

The Gemara presents an alternative version of the previous dilemma. Rabbi Avin raises a dilemma: If one designated an animal as a guilt offering with which to achieve atonement, and it became blemished and he desacralized it by transferring its sanctity onto another animal, and he added one-fifth of its value, and the second animal was lost and the owner achieved atonement by bringing another, third, animal as a guilt offering, and the second animal was found and was consigned to be sacrificed as a burnt offering, and then it developed a blemish, what is the halakha as to whether the owner must add one-fifth to its value when he redeems it?

Abaye said: Which of these two is the essential dilemma he is raising? If he raises a dilemma with regard to the case of another type of sanctity in the same body, he should not raise the dilemma about a case where the initial guilt offering became blemished and he transferred its sanctity to another animal. And if his essential dilemma concerns the case of another body with the same type of sanctity, he could pose his dilemma with regard to a case where the second animal was not lost and found and consigned to be a burnt offering.

The Gemara explains that Rabbi Avin raises one dilemma as a result of the anticipated solution to another dilemma. If the initial guilt offering became blemished and he desacralized it by transferring its sanctity onto another, second, animal, what is the halakha as to whether the owner must add one-fifth to its value when he redeems it? Do we say that with regard to a second redemption of the first guilt offering he does not add one-fifth, since it is the same body and the same sanctity, but here, when it is another body, even though it maintains the same type of sanctity as the initial animal, he adds one-fifth, as it is considered to be directly consecrated?