דלג לתוכן

תמורה כ ע"א - טקסט הדף

ולפסחו ולאשמו עושה תמורה רבי שמעון אומר לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב אמר רבי אין אני רואה דבריו של ר''ש בפסח הואיל ומותר הפסח קרב שלמים ולימא אין אני רואה דבריו של ר' שמעון באשם הואיל ומותר אשם קרב עולה רבי סבר לה כרבנן דאמרי מותרות לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בצבור קס''ד היינו טעמא דר''ש גבי מפריש נקבה לעולתו משום הכי עושה תמורה דהאיכא שם עולה עליה גבי עולת העוף אלא מעתה בכהן גדול שהפריש פרה לפרו תיקדוש דהאיכא פרת חטאת קדשי בדק הבית הוא וקדשי בדק הבית לא עבדי תמורה יחיד שהפריש שעיר לשעירתו תיקדוש דהאיכא שעיר נשיא אי נמי נשיא שהפריש שעירה לשעירו תיקדוש דהא יחיד מפריש שעירה הני תרי גופי נינהו חטאו עד שלא נתמנו כי מפריש שעיר לשעירתו תיקדוש דהא אילו חטא השתא בר איתויי שעיר הוא הא לא חטא לא איחייב בשעיר אי הכי הכא נמי הא לאו עולת העוף קמייתי ר''ש סבר לה כר' אלעזר בן עזריה דתנן הרי עלי עולה יביא כבש ר''א בן עזריה אומר או תור או בני יונה תנן התם המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים ונקבות ר''א אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית ר' יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית א''ל ר' חייא בר אבא לרבי יוחנן לרבי יהושע דאמר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות היכי מקרבן שלמים הא מכח קדושה דחוייה קאתיין ל''א א''ל ר' חייא בר אבא לרבי יוחנן מדקאמר ר' יהושע זכרים עצמן יקרבו עולות למימרא דקדושת הגוף אקדשינהו אי הכי נקבות אמאי ימכרו לצרכי שלמים בעיא רעייה אמר ליה רבי יהושע סבר לה כרבי שמעון דאמר כל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף דתנן רבי שמעון אומר תמכר שלא במום (ולא א''ר שמעון) כיון דלא חזיא נקבה לאשם לא נחתא ליה קדושת הגוף אימור דא''ר שמעון גבי נקבה לאשם
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כ - א

ולפסחו, ולאשמו, הרי היא עושה תמורה, שאם המיר בה בהמת חולין, ואמר "זו תחת זו", נתפסת קדושת תמורה על בהמת החולין, אלו הם דברי חכמים.

והטעם, כי חכמים לשיטתם במשנתנו, שהמקדיש נקיבה לעולה, לא תימכר בלא מום, משום שנחתא עליה קדושת הגוף. הלכך, עושה תמורה.

רבי שמעון אומר: אם הקדיש נקבה לעולתו, הרי היא עושה תמורה, כמבואר במשנתנו, שרבי שמעון מודה בעולה שלא תימכר בלא מום, הואיל ואיכא עליה "שם עולה" בעולת העוף. [140] אבל אם הקדיש נקבה לפסחו ולאשמו, והמיר עליה, אין עושה תמורה, מפני שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב, [141] שחלה עליו קדושת הגוף, לכל הפחות שלא ימכר בלא מום.

ורבי שמעון לשיטתו במשנתנו, שלא חלה על האשם שום קדושת הגוף, והוא הדין לפסח, ותימכר בלא מום. הילכך, אינה קדושה, ואינה עושה תמורה.

וממשיכה הברייתא, אמר רבי: אין אני רואה [לא נראה לי] דבריו של רבי שמעון בפסח, הואיל ומותר הפסח, שנשתייר לאחר הפסח קרב שלמים. וכיון שלקרבן פסח יש שייכות לשלמים, ושלמים באים נקבה, לכן המקדיש את פסחו נקיבה יש עליה "שם שלמים", ונחתא לה קדושת הגוף שלא תימכר בלא מום. הלכך, עושה תמורה.

ואין הכוונה שהנקבה שהוקדשה לפסח תקרב שלמים, שהרי שנינו לעיל [יט א] "נשתיירה לאחר הפסח - תרעה". [142] אלא שיש עליה "שם שלמים".

ומקשה הגמרא: אם כדברי רבי, שאם ה"מותר" של הדבר הזה סופו לבא לידי דבר שיש לו קדושה לרעייה, חלה עליו קדושה גם לגבי עשיית תמורה, אם כן, למה נראים דבריו באשם? הרי גם "מותר אשם קרב עולה", וסופה של נקיבה זו לבוא לידי עולה, שיש עליה "קדושת הגוף" לרעייה כמבואר, הואיל ואיכא עליה "שם עולה" בעולת העוף

ואם רבי מתחשב במה שסופו להיות קדוש לרעייה, ואי לכך עושה תמורה - ולימא, כמו כן, היה לו לומר "אין אני רואה דבריו של רבי שמעון באשם, הואיל ומותר אשם קרב עולה" [143] - ובמה, איפוא, שונה אשם שמותרו בא עולה מפסח שמותרו בא שלמים [144]?

ומתרצינן: אכן! מטעם זה היה עושה תמורה, ומטעם אחר אינו עושה תמורה, כי רבי סבר לה כרבנן, דאמרי במשנה הבאה: מותרות - לנדבת ציבור אזלי, והואיל ואין תמורה בציבור, קרבן ציבור אינו עושה תמורה, כמבואר [יג א], הילכך, אף אם מותר אשם קרב עולה - אינו עושה תמורה.

הגמרא חוזרת לדברי רבי שמעון.

קסלקא דעתך, עלה על דעת בני הישיבה לומר, שהיינו טעמא דרבי שמעון גבי מפריש נקבה לעולתו משום הכי עושה תמורה, דהא איכא "שם עולה" עליה גבי עני [145] בעולת העוף.

כגון: מצורע, כשהוא עשיר מביא כבש לעולה וכשהוא עני מביא תור או בן יונה [146]. ובאופן זה אמר רבי שמעון שבעולה עושה תמורה, ולא בעולת נדבה [147].

ומקשינן: אלא מעתה, אם זה טעמו, למה לא נאמר כן, בכהן גדול שהפריש פרה, נקבה, לפרו, לחובתו "פר בן בקר לחטאת" של יום הכפורים שהוא זכר - תיקדוש! דהא איכא עליה "שם חטאת" בפרת חטאת, והיינו "פרה אדומה" שהיא נקבה. ולמה לא אמר כן רבי שמעון?

ודחינן: פרת חטאת [148] קדשי בדק הבית היא, וקדשי בדק הבית לא עבדי תמורה [לעיל יג א], ואינה קרבה במזבח, ואין עליה קדושת הגוף כלל ונפדית בלא מום [אם מצא נאה ממנה [149]], וקדושתה קדושת דמים בלבד היא.

הלכך לא יתכן לומר שעל פרה זו שכהן גדול הפרישה ליום כפורים תחול קדושת הגוף הואיל ויש עליה "שם חטאת" בפרת חטאת. [למרות ש"חטאת" קרייה רחמנא חולין יא ויש לה כמה הלכות כמו חטאת, מכל מקום אין עליה קדושת הגוף ואיננה קרבן כלל].

ומקשינן: יחיד [הדיוט, מי שאינו נשיא], שחטאתו היא שעירה נקבה, שהפריש שעיר לשעירתו - תיקדוש! דהא איכא שעיר נשיא, המביא שעיר זכר לחטאתו.

אי נמי, נשיא שהפריש שעירה לעירו - תיקדוש! דהא יחיד מפריש שעירה. [150]

ולמה לא אמר כן רבי שמעון?

ודחינן: הני, נשיא ויחיד, תרי גופי נינהו! שני אנשים אחרים ודיניהם שונים זה מזה. ובאותו גוף היחיד לא מצאנו שעיר לחטאת, וכן באותו גוף הנשיא לא מצאנו שעירה. מה שאין כן בעולה, שבאותו המצורע מצאנו שיביא עולת נקבה, כיון שאם היה רוצה היה נהפך לעני, על ידי שיפקיר נכסיו, ואז מביא עולת העוף שיש בה גם נקבה. הלכך סבר רבי שמעון, שעל עולתו יש עליה "שם עולה", הואיל וחזי ליה בעולת העוף.

ומקשינן: באופן שאותו יחיד חטא עד שלא נתמנה להיות נשיא, ונתחייב שעירה, ועדיין לא הפריש שעירה לחטאתו, ונתמנה [151] להיות נשיא, ועתה, כי מפריש שעיר לחובת שעירתו - תיקדוש! שהרי גוף אחד הוא, דהא אילו חטא השתא, אחרי התמנותו - בר אתויי שעיר הוא. [152]

ודחינן: סוף סוף, הא לא חטא עתה, אלא בהיותו יחיד, ולא [153] איחייב בשעיר, ומה שהפריש שעיר אינו כלום, ולא חלה עליו קדושת חטאת, ואינו עושה תמורה.

ומקשינן: אי הכי, הכא נמי, במצורע עשיר, הא לאו עולת העוף קא מייתי - אין חיובו כלל להביא עולת העוף שהרי עשיר הוא [154], ולמה סובר רבי שמעון שאם הפריש נקבה לעולתו - עושה תמורה הואיל ואיכא עליה "שם עולה" בעולת העוף, הלא עתה אינו מביא עולת העוף [155]? ומסקינן: לא מיירי רבי שמעון בעולת חובה כגון במצורע עשיר, אלא [156] בעולת נדבה, ורבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר בן עזריה -

דתנן, שנינו במשנה במסכת מנחות: האומר "הרי עלי עולה", ולא פירש אם עולת בהמה או עולת העוף, וכן לא פירש אם כבש או איל, עז, שעיר, עגל ופר [שכל אלו כשרים לעולה ובלבד שיהיו זכרים] - יביא כבש, כלומר: יכול להביא את הפחות שבעולות, והוא כבש. אבל לא יביא עולת העוף, ואפילו אם עני הוא, כל זמן שלא אמר במפורש "הרי עלי עולת העוף". אלו הם דברי חכמים. כיון שסתם נודר אינו מקבל עליו פחות מכבש.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: יכול להביא אפילו עוף, או תור או בן יונה. ואפילו אם הוא עשיר.

וכיון שרבי שמעון סובר כן, לכן סבר שיש "שם עולה" על נקבה בעולת נדבה, הואיל ויכול לפטור עצמו בעולת העוף [157].

הגמרא ממשיכה לדון בדברי רבי שמעון.

תנן התם, שנינו משנה במסכת שקלים [פרק ד משנה ז]: המקדיש נכסיו, לבדק הבית [158], והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים ונקבות, תמימים -

וזה ברור שהבהמות עצמן לא יצאו מידי מזבח לעולם וכל אחת מהן תיקרב למה שהיא ראויה, שהרי קיימא לן [לקמן לג ב] "המתפיס תמימין לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם" -

אלא שנחלקו תנאים: מי יקריבם, וכאשר יימכרו לצורך חייבי קרבן - מה ייעשה בדמיהן.

רבי אליעזר אומר: זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים, בהמות בעלי מום ושאר נכסים - לבדק הבית. כי רבי אליעזר סובר ש"סתם" הקדשות לבדק הבית ואפילו בהמות הראויות למזבח, אלא שהבהמות עצמן יקרבו על גבי המזבח, כמבואר.

רבי יהושע אומר: דעת המקדיש היתה להקדיש למזבח דוקא כל הראוי למזבח, ולא לבדק הבית. ועוד סובר רבי יהושע שדעתו היתה להקריבם עולה שהוא קרבן חשוב מכל הקרבנות לפי שכולה כליל לאשים. על כן סובר: זכרים עצמן יקרבו עולות, המקדיש עצמו יקריבם, ונקבות, שאינן ראויות לעולה - אבל מן הסתם הקדישן לצורך עולה, כמבואר, על כן: ימכרו לצרכי שלמים ויביא, המקדיש עצמו, בדמיהן עולות, ושאר הנכסים יפלו לבדק הבית, והקדשתו לבדק הבית תתקיים בשאר הנכסים.

אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן [159]: לרבי יהושע דאמר "זכרים עצמן יקרבו עולות" משום שמסתמא הקדישם לעולות, וגם סובר שדמי השלמים עולות, מאותו הטעם, שמסתמא הקדישן לעולות, אם כן קשה, נקבות, [160] היכי מקרבן שלמים על ידי זה שקנה אותן מן הגזבר? הא מכח קדושה דחויה קאתיין, הרי הוקדשו לעולה, ותנן במשנתנו שנקבה שהופרשה לעולה, לא תקרב אלא תרעה עד שתסתאב?

לישנא אחרינא: אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: מדקאמר רבי יהושע "זכרים עצמן יקרבו עולות", למימרא, האם כוונתו לומר, דקדושת הגוף אקדשינהו!

אי הכי, קשה, נקבות, אמאי ימכרו לצרכי שלמים!? - תיבעי [161] רעייה, כמו ששנינו במשנתנו, שהמפריש נקבה לעולה תרעה עד שתסתאב.

אמר ליה רבי יוחנן: רבי יהושע סבר לה כרבי שמעון, דאמר, כל מידי דלא חזי ליה לגופיה, לא נחתא ליה קדושת הגוף.

דתנן במשנתנו, רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום. ואמרינן [162] דטעמא דרבי שמעון הוא, כיון דלא חזיא נקבה לאשם - לא נחתא לה [163] קדושת הגוף.

הכא נמי, במקדיש נכסיו, כיון דלא חזיא נקבה לעולה, לא נחתא לה קדושת הגוף, אפילו לא לרעייה.

ומקשינן: מה הראיה מאשם לעולה? אימר דאמר רבי שמעון גבי המפריש נקבה לאשם,


הערות

[140] ומה שכתבו התוס' לעיל [יט ב ד"ה רבי שמעון בסוף הדיבור] שגם בעולה סובר רבי שמעון שתימכר בלא מום, היינו אליבא דרבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון. והוא הרי סובר בשלהי הסוגיא שאפילו בעולה - אין עושה תמורה.

[141] ברור שדבר הקדוש להקרבה ממש - עושה תמורה! אלא הכוונה שלכל הפחות תהיה עליו קדושת הגוף לענין שלא ימכר בלא מום, למעט פסח ואשם. שיטה מקובצת.

[142] כן כתב רש"י. כלומר, הוקשה לו לרש"י, הרי סוף סוף לא תיקרב לשלמים, ואיך יתכן לומר שתחול על הפסח קדושת הגוף הואיל וסופה להיות שלמים? ועל כך מתרץ, שבאמת שלמים היא ויש עליה "שם שלמים" אלא כיון שבאה מקדושה דחוייה אינה קרבה, ופסלותה להקרבה דבר צדדי הוא מחמת דיחוי. ומבאר הגרי"ז שבנקודה זו חלק רבי שמעון, וסובר שהיות ואינה קרבה, לא פסח ולא לשלמים - לא נחתא עליה קדושת הגוף ואינה עושה תמורה. ועיין שם שמאריך בשיטת רבינו גרשום.

[143] הקשה הר"י ז"ל בגליון תוס' [בשיטה מקובצת בהשמטות]: לעיל [יט א] חילק רבא אליבא דרבי אלעזר בין מותר פסח לאחר הפסח לבין ולד תמורת אשם, שמותר פסח קרב שלמים, ואילו ולד תמורת אשם אין "שם עולה" על אמו, עיין שם - ולמה לא נאמר שם כמו שאמרה הגמרא כאן שהואיל ומותר אשם קרב עולה יש כבר עתה על הולד "שם עולה" לגבי שתחל עליו קדושת הגוף לרעייה? ומתרץ: שם, כיון שהוא לאחר הפסח כבר נותקה האם מפסח לשלמים, מה שאין כן בתמורת אשם שעדיין לא נותקה לעולה. מה שאין כן בסוגיתנו שמדובר בנקבת פסח לפני הפסח, ועדיין לא נותקה לשלמים, ובכל זאת אמר רבי שכבר עתה עושה תמורה וחלה עליה קדושה, בגלל שסופה לבוא לידי שלמים - מקשה הגמרא שפיר, שאם כן, גם באשם יש לומר כן הואיל וסופה לבא לידי עולה, יהיה עליה "שם עולה" כבר עתה.

[144] על פי הרב מתן בסתר.

[145] גירסת השיטה מקובצת והחק נתן והרש"ש. וכן משמע מרש"י ד"ה תרי גופי ומתוס'.

[146] וביתר ביאור שיטת רש"י. הגמרא סברה ב"הוה אמינא" שרבי שמעון לא אמר בכל מפריש נקבה לעולת נדבה שחלה עליה קדושה הואיל ויש אפשרות רחוקה של עולת העוף, אלא באופן של עולת חובה באופן שהיה לו עצמו אפשרות של הפרשת עולת העוף. ובמסקנא, אחרי שקלא וטריא, חזרה בה הגמרא והיא סוברת שגם בעולת נדבה חלה עליה קדושה הואיל ורבי שמעון סובר כמו רבי אלעזר בן עזריה. ויבואר שם. נמצא שמה שכתב רש"י במשנתנו הוא לפי המסקנא.

[147] עיין בחק נתן שמבאר בדרך אחרת. והכרחו הוא מרש"י ד"ה הא לאו עולת בסוף דבריו. ועיין בהערה ביאור אחר בדברי רש"י הנ"ל.

[148] גירסת הב"ח.

[149] שיטה מקובצת.

[150] הגמרא מניחה בוודאות גמורה שלרבי שמעון אינן קדושים. ועיין כסף משנה פרק ד מהלכות פסולי המוקדשין הלכה יח. וממה שאמרינן טעמא דרבי שמעון "כל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף", אין להוכיח שהוא סובר שאינם קדושים, והא ראיה שהרי ב"המקדיש נקבה לעולה" סבירא ליה שהיא קדושה לרעייה? והקשה העולת שלמה: למה לא מקשה ממצורע עשיר שחיובו בכבשה לחטאתו והפריש כבש - ליקדוש! הואיל ומביא עופות בדלותו? ובאופן זה לא יתכן לתרץ תירוץ הגמרא "תרי גופי נינהו"?

[151] גירסת השיטה מקובצת.

[152] גירסת ספרים אחרים [בשיטה מקובצת] ומקשינן: חטא עד שלא נתמנה ונתמנה והפריש "שעירה" תעשה תמורה, משום דאי איתידע להון, אם היה נודע לו חטאתו, מקמי דנתמנה, לפני התמנותו, הוי מחייבינן אותו להביא שעירה? ומתרצינן: הא לא איתידע להון מעיקרא בהיותו הדיוט, אלא עתה אחרי היותו נשיא. ומקשינן: אי הכי הכא נמי הא עשיר הוא? והיא גירסא הפוכה לגירסתנו, ואינה סותרת! והיא דעת רבי שמעון במסכת הוריות [י א] הסובר שהחיוב תלוי בשעת ידיעתו.

[153] גירסת השיטה מקובצת.

[154] עיין תוס' המקשים: הרי רש"י פירש "הואיל ומצי מפקיר לנכסיה"?

[155] רש"י מוסיף כאן "ואי נמי עני הוא - עולת נדבה לא קרבה בדלות [עולה לנדבה לא איקרבה בדלות. שיטה מקובצת] אי לא פריש בהדיא עוף". ונתחבטו המפרשים בהבנת דבריו. וכי איירינן בעולת נדבה?! הלא כל הסוגיא דנה ב"סלקא דעתך" שמדובר בעולת חובה דמצורע? ומשמע שלפי ההוה אמינא מעולם לא סבר רבי שמעון בעולת נקבה נדבה שעושה תמורה וקדושה קדושת הגוף מטעם הואיל וחזי ליה באפשרות אחרת רחוקה בעולת העוף, אלא אם הוא עצמו יש לו אפשרות ליפטור נפשיה בעולת העוף? והרב מתן בסתר מציע למחוק מילים אלו ברש"י [וכך משמע קצת בתוס' ד"ה הני]. והחק נתן מפרש בכל הסוגיא פירוש אחר בדברי רש"י. ויתכן שדברי רש"י מוסבים על המשך הגמרא על דברי חכמים האומרים "יביא כבש", כמבואר בפנים.

[156] גירסת רבינו גרשום והשיטה מקובצת.

[157] ולפי המסקנא צריך לומר, שאדרבה, בעולת חובה אם הפריש נקבה לא חלה עליה קדושה כלל, מפני שהדבר תלוי במצבו בשעת חובתו, וכיון שבשעת חובתו היה עשיר - אינו יכול לפטור עצמו בעולת העוף. שיטה מקובצת בהשמטות.

[158] רש"י זבחים [קג א].

[159] בלימודם מסכת שקלים. כן משמע בהמשך הגמרא.

[160] גירסת השיטה מקובצת.

[161] גירסת השיטה מקובצת.

[162] גירסת הצאן קדשים.

[163] גירסת השיטה מקובצת.

וכן זה המקדיש בהמה נקיבה לפסחו וכן לאשמו, אף שאין קרבנות אלה באים אלא מן הזכרים — חלה עליה קדושת הגוף, ומשום כך הריהי עושה תמורה. שאם המירו עליה בהמת חולין — חלה אותה קדושה על בהמת החולין.

ואילו ר' שמעון חולק על חכמים ואומר: אין דין כל הקרבנות הללו שווה, שהמקדיש בהמה נקיבה לעולתו — הריהי עושה תמורה, וזאת משום ששם עולה עליה (בעולת העוף שבאה אף מן הנקיבות), ומשום כך הריהי קדושה בקדושת הגוף, ולכן אינה נמכרת אלא לאחר שנפל בה מום. אבל המקדיש בהמה נקיבה לפסחו או לאשמו, שלא חלה עליה קדושת הגוף כלל, והריהי נמכרת כפי שהיא בלא מום — אין עושה תמורה. שכן כלל הוא בדין התמורה:

אין לך דבר (קרבן) העושה תמורה אלא רק הבהמה שחלה עליה קדושת הגוף, ואף אם אינה יכולה להיקרב — הריהי רועה עד להסתאב (לנפילת מום), ומשנפל בה מום הריהי נמכרת, וקונים בדמיה אותו קרבן כראוי.

אמר רבי בהכרעת מחלוקת זו בין חכמים לר' שמעון: אין אני רואה (איני מקבל) את דבריו של ר' שמעון בענין קרבן פסח, שאינה עושה תמורה, וטעם הדבר: הואיל ומותר הפסח (קרבן הפסח שלא הוקרב בשעתו) הריהו קרב לאחר הפסח כקרבן שלמים. וכיון שהשלמים באים מן הנקיבה, אף במקרה זה של המקדיש בהמה נקיבה לפסח, נחשב הדבר כמי ששם שלמים עליה, וחלה עליה קדושת הגוף לענין שאין היא נמכרת בלא מום, ולכן הריהי עושה תמורה.

ומבררים תחילה את דברי רבי: מדוע אמר רבי שאין הוא מקבל את דברי ר' שמעון רק בענין הפסח, ולימא [ויאמר] אף: אין אני רואה את דבריו של ר' שמעון באשם, ובדומה לטעם שאמר בענין הפסח: הואיל ומותר אשם קרב עולה, ונמצא שנקיבה זו שהוקדשה לאשם הריהי עולה, וקדושה קדושת הגוף (שהרי יש חטאת הבאה נקיבה, בעולת העוף), ותעשה תמורה! ומשיבים: רבי סבר לה כרבנן [הריהו סבור כחכמים], דאמרי [שאומרים]: מותרות אשם לנדבת ציבור אזלי [הולכים], שקונים בדמיהם עולות ציבור, ומכלל דיני התמורה הוא שאין תמורה בקרבן הצבור.

א ונפנים עתה לבירור דברי ר' שמעון בברייתא: קא סלקא דעתך [היה עולה על דעתך] לומר כי היינו טעמא [זהו הטעם] של ר' שמעון גבי [אצל, בענין] המפריש נקבה לעולתו: משום הכי [כך], מטעם זה בהמה זו עושה תמורה — דהאיכא [שהרי יש] שם עולה עליה, גבי [אצל, בדין] עולת העוף, שעולה מן העוף יכולה לבוא אף נקיבה.

אלא שאם כן הוא, מעתה אף בכהן גדול החייב בפר חטאת של יום הכיפורים שהוא זכר, שהפריש פרה נקיבה עבור פרו — תיקדוש [תתקדש] הפרה לענין זה שתעשה תמורה, מאותו הטעם, דהאיכא [שהרי יש] שם חטאת עליה, שכן פרת חטאת (פרה אדומה הנעשית לצורך מי חטאת) הריהי נקיבה! ומשיבים: אין לומר זאת, משום שפרה אדומה עצמה אין קדושתה קדושת הגוף, שהרי אינה קרבה על המזבח במקדש, אלא קדשי בדק הבית הוא, והלכה היא שקדשי בדק הבית לא עבדי [אינם עושים] תמורה.

ושואלים עוד על שיטת ר' שמעון: יחיד (כל אדם מישראל) שחייב בקרבן חטאת הבאה מן הנקיבה, ועמד והפריש שעיר זכר לחיוב זה של שעירתו — תיקדוש [תתקדש] בהמה זו בקדושת הגוף לענין שיעשה תמורה, שכן יש שם חטאת בזכר, דהאיכא [שהרי יש] שעיר חטאת שמביא הנשיא והוא בא מן הזכר! אי נמי [או גם כן] יש לשאול באופן הפוך: נשיא שחייב בקרבן חטאתו ועמד והפריש שעירה נקיבה לשם שעירו — תיקדוש [תתקדש] הבהמה בקדושת הגוף לענין זה שתעשה תמורה, שכן יש שם חטאת עליה, דהא [שהרי] יחיד מפריש שעירה. ובכל אלה היה לר' שמעון לציין שאף הם עושים תמורה!

ומשיבים: אין זה נחשב שם חטאת על שעירת נשיא (משום שיש כמותה ביחיד) וכן בשעיר יחיד (משום שיש שעיר נשיא) כי הני [אלו] נשיא ויחיד מישראל, תרי גופי נינהו [שני גופים הם], ואין שם הקרבן נקרא אלא כשהוא בכלל חיובי אותו אדם עצמו.

ושואלים על כך: אלא מעתה, אם חטאו יחידים מישראל בדבר המחייבם בחטאת עד שלא (בטרם) נתמנו לנשיא, אף שהקרבן הראוי להם הוא שעירה, אם לא הספיק החוטא להפריש שעירה לחטאתו לפני מינויו לנשיא, כי [כאשר, אם] מפריש הוא שעיר לשעירתו משכבר נתמנה לנשיא — תיקדוש [תתקדש] הבהמה בקדושת הגוף לענין זה שתעשה תמורה, שכן יש שם חטאת עליה, ומכלל חיובי אדם אחד הוא, דהא [שהרי] אילו חטא הנשיא הזה השתא [עכשיו] והתחייב חטאת — בר איתויי [בן הבאת] שעיר הוא! ומשיבים: אין זה כך, שכן הא [הרי] אדם זה לא חטא בהיותו נשיא, ומשום כך לא איחייב [התחייב] בשעיר אלא בשעירה.

וחוזרים ושואלים: אי הכי [אם כך] הוא, שאין המצב החדש של היותו נשיא נחשב להחיל שם חטאת על היחיד מישראל, הכא נמי [כך גם כן] תאמר במפריש נקיבה לעולתו שאין כאן שם עולה משום עולת העוף הבאה מן הנקיבה, שכן הא [הרי] סוף סוף לא מצורע עני הוא ולאו [לא] עולת העוף קמייתי [הוא מביא] עתה, ומדוע מודה ר' שמעון בדבר זה שעושה תמורה?

ומשיבים: אין המדובר בברייתא בעולה הבאה חובה, אלא בעולת נדבה, ור' שמעון סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' אלעזר בן עזריה האומר שכל אדם, ואפילו הוא עשיר, יכול להביא עוף לעולתו. דתנן [שכן שנינו במשנה]: האומר "הרי עלי עולה" בלא שפירש מה הוא מתנדב — יביא כבש זכר לעולתו, שהוא הפחות שבעולות הבהמה. ר' אלעזר בן עזריה אומר: יביא עולת העוף, שהוא או תור או בני יונה.

ב ודנים עוד בדברי ר' שמעון שבברייתא. תנן התם [שנינו שם, במשנה]: המקדיש נכסיו למקדש סתם, והרי זו הקדשה לבדק הבית, והיה בהן בכלל נכסיו בהמה הראויה להקרבה גבי [אצל, על] המזבח, והיו בהמות אלה זכרים ונקבות. במקרה זה ברור שכל הראוי למזבח צריך להקריבו, ואולם נחלקו חכמים כיצד מקריבים.

ר' אליעזר אומר: הזכרים — ימכרו ובדמיהן ישתמשו לצרכי (להקרבת) עולות, ואילו הנקבות, שאין מביאים מהן לעולה — ימכרו לצרכי זבחי שלמים שיש בהם אף נקבות, והואיל והוקדשו הבהמות לבדק הבית דמיהן יפלו עם שאר הנכסים שהקדיש לבדק הבית.

ר' יהושע אומר: כל דבר הראוי למזבח, מתכוון האדם המקדישו שיקרב כעולה על המזבח, ולכן, הזכרים עצמן שבתוך הנכסים שהקדיש — יקרבו עולות, והנקבות, שאין מביאים מהן לעולה — ימכרו לצרכי הקרבתן כקרבנות שלמים, ויביא המקדיש בדמיהן עולות. ושאר הנכסים שהוקדשו — יפלו לבדק הבית.

אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: לשיטת ר' יהושע שאמר שהזכרים עצמן יקרבו עולות, משום שכך היתה כוונת המקדיש, יש לשאול: והנקבות היכי מקרבן [כיצד מקריבים אותן] הקונים כקרבנות שלמים, הא [הרי] מכח קדושה דחוייה קאתיין [הן באות], שכן הוקדשו, לשיטת ר' יהושע, לעולות, והלכה היא שנקבה שהופרשה לעולה, אינה קריבה, אלא רועה עד שיפול בה מום, ותימכר!

לישנא אחרינא [לשון אחרת]: אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: מדקאמר [ממה שאמר] ר' יהושע שהזכרים עצמן יקרבו עולות, למימרא [נראה לומר] שלשיטתו קדושת הגוף אקדשינהו [הקדישם], ואולם על כך יש לשאול: אי הכי [אם כך] הוא, שקדושים הם בקדושת הגוף, הנקבות אמאי [מדוע] ימכרו לצרכי הקרבתן כקרבנות שלמים על ידי הקונה? והרי כיון שהוקדשו לעולות, בעיא [צריכות] הן רעייה עד שיפול בהן מום!

אמר ליה [לו] ר' יוחנן לר' חייא בר אבא בתשובה לשאלתו: ר' יהושע סבר לה [סבור הוא] כר' שמעון, שאמר: כל מידי [דבר] דלא חזי ליה לגופיה [שאינו ראוי לו לגופו, שיקרב הוא עצמו על המזבח] — לא נחתא ליה [אין יורדת, חלה, עליו] קדושת הגוף. דתנן [שכן שנינו במשנתנו], ר' שמעון אומר: המפריש נקיבה לאשם (והרי אין האשם בא אלא מן הזכרים) — תמכר אף שלא במום. ואמרינן דטעמא [ואומרים אנו שטעם] שיטתו זו של ר' שמעון הוא שמ כיון דלא חזיא [שאין ראויה] נקבה לקרבן אשם — לא נחתא ליה [אין יורדת, חלה עליו] קדושת הגוף.

הקשה ר' חייא בר אבא על תשובתו זו של ר' יוחנן: אין להביא ראיה מדינו זה של ר' שמעון לשיטת ר' יהושע, שכן אימור [אמור] שאמר כן ר' שמעון את שיטתו זו דווקא גבי [אצל, בענין] המקדיש נקבה לאשם —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

or for his Paschal offering or for his guilt offering, although these offerings are brought only from male animals, it is still consecrated with inherent sanctity. Therefore, if one exchanges for it a non-sacred animal, he renders that animal a substitute, which is consecrated with the same sanctity as the original animal.

Rabbi Shimon disagrees with the Sages and says: The halakha is not the same in all these cases. Granted, if he consecrates a female animal for his burnt offering, it renders the non-sacred animal that is exchanged for it a substitute, as there is burnt offering status for female birds. For this reason it is consecrated with inherent sanctity and can be sold only after it has become blemished. But if he consecrates a female animal for his Paschal offering or for his guilt offering it is not consecrated with inherent sanctity, and it may be sold even without a blemish. Therefore, it does not render the non-sacred animal that is exchanged for it a substitute.

This ruling is based upon the principle that no animal renders the non-sacred animal that is exchanged for it a substitute except for an animal that has inherent sanctity, which means that even if it may not be sacrificed, it must still be left to graze in order to become blemished, after which it is sold, and the proceeds from the sale are used to purchase a fit offering.

Rabbi Yehuda HaNasi says, with regard to this dispute between Rabbi Shimon and the first tanna: I do not agree with the statement of Rabbi Shimon with regard to the Paschal offering, that a non-sacred animal exchanged for a female which was designated for a Paschal offering does not become consecrated as a substitute. I disagree, since a leftover Paschal offering is sacrificed after Passover as a peace offering, and a peace offering is brought even from female animals. Therefore, a female animal that was designated for a Paschal offering should be consecrated with inherent sanctity, as there is peace offering status for female animals. It should not be sold unless it has a blemish, and it should render a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute.

The Gemara clarifies the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi: And let him also say: I do not agree with the statement of Rabbi Shimon with regard to a guilt offering, for the same reason that Rabbi Yehuda HaNasi disagrees with regard to the Paschal offering, since a leftover guilt offering is sacrificed as a burnt offering, and a bird burnt offering is brought even from female animals. Therefore, a female animal designated as a guilt offering should be consecrated with inherent sanctity, and it should render a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute. The Gemara explains: Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: Leftover guilt offerings are used for communal gift offerings, i.e., they are sold and the money is used to purchase communal gift offerings, and a substitute cannot be designated for a communal offering.

§ The Gemara analyzes the opinion of Rabbi Shimon in the baraita: It might enter your mind to say that this is the reason for the ruling of Rabbi Shimon with regard to one who designates a female animal for his burnt offering: One renders a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute due to that reason, that it has burnt offering status because of the case of a bird burnt offering, which may be brought as a female.

But if that is so, in the case of a High Priest who designated a female cow instead of his male bull that he is obligated to bring as a sin offering on Yom Kippur, it should be sanctified with regard to rendering a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute. Here too, the status of a sin offering is upon it, as the red heifer of purification is similar to a sin offering and is female. The Gemara answers: The red heifer is not consecrated with inherent sanctity, as it is not sacrificed upon the altar; rather, it is consecrated for Temple maintenance, and items consecrated for Temple maintenance do not render a non-sacred animal that is exchanged for them a substitute.

The Gemara objects: According to Rabbi Shimon, if an individual, who is obligated to bring a female animal as a sin offering, designated a male goat instead of his female goat, it should be sanctified with inherent sanctity with regard to rendering a substitute, as it has sin offering status, due to the case of the male goat brought as a sin offering by the king. Alternatively, if a king, who is obligated to bring a male animal as a sin offering, designated a female goat instead of his male goat, it should be sanctified with inherent sanctity with regard to rendering a substitute, since here too it has sin offering status, as an individual designates a female goat as a sin offering. Therefore, Rabbi Shimon should have stated that these animals render non-sacred animals exchanged for them consecrated as substitutes.

The Gemara explains: Neither a female goat brought as a sin offering by a king nor a male goat brought as a sin offering by an individual are considered to have sin offering status. The reason is that these, the king and an individual, are two distinct bodies, and the status of an offering can be conferred only when such an offering is brought by people of the same status.

The Gemara objects: If so, then in a case where an individual sinned and is obligated to bring a female goat as a sin offering prior to being appointed as king, and he did not designate an animal as his offering before his appointment, if he designates a male goat instead of his female goat following his appointment, it should be sanctified with inherent sanctity with regard to substitution. In this situation, it should have sin offering status, as, if he sinned now, he is obligated to bring a male goat. The Gemara explains: This is not correct, as he did not sin when he was a king, and therefore was not actually obligated to bring a male goat, but a female goat.

The Gemara asks: If so, that the individual’s appointment as king does not give sin offering status to the male goat designated as a sin offering for a sin committed prior to his appointment, here too, one should say that a female animal designated for a burnt offering does not have burnt offering status, as the person is not a poor leper, and therefore he does not bring a bird burnt offering. Why, then, does Rabbi Shimon maintain that such an animal renders a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute?

The Gemara explains: The baraita is not referring to an obligatory burnt offering but rather to a voluntary burnt offering, and Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, who says that anyone, even a wealthy man, can bring a bird if he vows to bring a burnt offering. As we learned in a mishna (Menaḥot 107a) that one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, without specifying which animal, brings a lamb, which is the smallest animal that a wealthy man can bring as a burnt offering. Rabbi Elazar ben Azarya says: He may even bring a dove or pigeons as a bird burnt offering.

§ The Gemara continues to discuss Rabbi Shimon’s opinion in the baraita: We learned in a mishna elsewhere (Shekalim 4:7): In the case of one who consecrates all his possessions without specifying for what purpose, and among them there is an animal that is suitable to be sacrificed on the altar, or multiple such animals that are males and females, what should be done with them?

Rabbi Eliezer says: Since he did not specify otherwise, everything is consecrated for Temple maintenance. Therefore, any males should be sold for the needs of burnt offerings, i.e., to individuals who will sacrifice them as burnt offerings. And any females, as they cannot be brought as burnt offerings, should be sold for the needs of peace offerings, i.e., to individuals who will sacrifice them as such. And their monetary value that is received from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance.

Rabbi Yehoshua says: Although he did not specify for what purpose he consecrated his possessions, it may be assumed that he intended the animals to be consecrated as burnt offerings. Therefore, any males should themselves be sacrificed as burnt offerings, and any females, since they cannot be brought as burnt offerings, should be sold for the needs of peace offerings, i.e., to individuals who will sacrifice them as such, and their monetary value that is received from their sale should be used to purchase and bring burnt offerings. And according to both opinions, the rest of the property, which is not suitable for sacrificial use, is allocated for Temple maintenance.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: According to the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that any males should themselves be sacrificed as burnt offerings, as that was the intention of the one who consecrated them, how can the buyers sacrifice the females as peace offerings? He explains the difficulty: Their status stems from deferred sanctity, as they were consecrated to be burnt offerings, and a female that was designated as a burnt offering is not sacrificed upon the altar, but instead is left to graze until it becomes blemished and is then sold.

The Gemara cites another version of this statement: Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: From the fact that Rabbi Yehoshua said that any males should themselves be sacrificed as burnt offerings, is this to say that he consecrated them with inherent sanctity? If so, why are the females sold for the needs of peace offerings? Since they were consecrated as burnt offerings, it is required that they be left to graze until they become blemished.

Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: Rabbi Yehoshua holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said with regard to anything that is not fit to be sacrificed itself upon the altar that inherent sanctity does not descend upon it. As we learned in the mishna that Rabbi Shimon says: If one designated a female for a guilt offering, for which one must bring a male, it may be sold without a blemish, and a guilt offering is purchased with the money received for its sale. And we say that the reason of Rabbi Shimon is that as a female animal is not fit to be sacrificed as a guilt offering, inherent sanctity does not descend upon it.

Rabbi Ḥiyya bar Abba objected to Rabbi Yoḥanan: You can say that Rabbi Shimon expressed his opinion specifically with regard to one who consecrates a female for a guilt offering,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

לפסחו ולאשמו. דהויין חובתו אין עושה תמורה דלא קדשה אלא לדמיה שאין לך דבר שעושה תמורה אלא דבר הרועה ומסתאב אותו שיש בו כל כך קדושה בו שצריך רעייה עושין תמורה אבל מפריש נקבה לאשם הואיל וסבירא ליה דתימכר שלא במום וה"ה מפריש נקבה לפסחו הילכך אין עושין תמורה:

[אמר רבי אין אני רואה דבריו של ר' שמעון בפסח. אלא ודאי עבדה תמורה הואיל ומותר הפסח קרב שלמים הא נקבה נמי דינה כמותר פסח וקרבה בדמיה שלמים וקדשה קדושת הגוף ועבדה תמורה. שהרי שלמים באין נקבה] וניתני נמי אין אני (נמי) רואה דבריו של ר' שמעון באשם אלא עבדה תמורה הואיל דאמרן לעיל במתניתין מותר אשם יקרב עולה והא נקבה נמי הויא כמותר אשם ותיקרב עולה דהא אשכחן עולה נקבה בעולת העוף ותיקדש קדושת הגוף ותיעביד תמורה:

קסבר ר'. מותרות דקרבי עולה:

לנדבת צבור אזלי. לעולת צבור ואין תמורה בצבור:

שהפריש פרה נקבה לשום פרו. שלו שמביא ביוה"כ לחטאתו:

תיקדש ותיעשה תמורה. שהרי מצינו פרת חטאת פרה אדומה דנקבה היא וקרויה חטאת:

מיהא לא איריא דפרת חטאת קדשי בדק הבית היא ולית בהו תמורה דלא קדשי קדושת הגוף וליכא לאקשויי מיהא:

יחיד שמביא לחטאתו כשבה או שעירה והפריש שעיר. לשום שעירתו תיקדוש קדושת הגוף ותעביד תמורה דהא איכא שם חטאת עליו שהרי נשיא מביא שעיר לחטאתו. לא דמי להכא משום הכי לא קדיש דתרי גופי נינהו יחיד ונשיא דמאי דמייתי האי לא מייתי האי אבל הכא גבי יחיד מפריש נקבה לעולתו משום הכי קדשה שהרי הוא עצמו אם הוא עני או אם ירצה להפקיר נכסיו להיות עני יכול להביא עולת העוף נקבה:

חטאו עד שלא נתמנו. להיות נשיא אם הפריש שעיר לשום שעירתו שהוא חייב להביא שהוא עדיין הדיוט ניקדוש דהא אילו חטא השתא לאחר שנתמנה היה צריך להביא שעיר דהכא גוף אחד הוא הדיוט ונשיא:

אפילו הכי לא דמי. התם משום הכי לא מייתי שעיר אע"ג דגוף אחד הוא דהא לא חטא כשהוא נשיא ולא איחייב בשעיר הילכך אי מייתי שעיר כשהוא הדיוט לא קדיש:

אי הכי הכא נמי. גבי מפריש נקבה לעולתו לא ליקדיש דעשיר הוא מי שמפריש בהמה [לעולה ולא בר אייתוי עולת העוף נקבה הוא אלא היינו טעמא דר' שמעון גבי עולה דסבר דעשיר נמי מצי מייתי עולת העוף כר' אלעזר בן עזריה]:

ר' יהושע אמר זכרים עצמן יקרבו עולות [ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות כדמפרש טעמיה בפרק בתרא יש בקדשי מזבח דלא שביק איניש קדשי מזבח דבר הראוי למזבח כולו לאשים ומקדשינהו לבדק הבית ועוד דסבר דאדם חולק את נדרו דבהמה לקדשי מזבח ושאר נכסים לקדשי בדק הבית:

נקבות היכי קרבי שלמים. מדקאמר זכרים עצמן יקרבו עולות] מכלל דכל בהמות אקדשינהו לשום עולות ונקבה לא מצי קרבו עולות והיכי מצי למיקרב שלמים הני שלמים מכח קדושה דחויה אתיאן דלשום עולות כולהו אקדישינהו ולא חזי לעולה:

ל"א למימרא דקדושת הגוף לשום עולה לאשים אקדישינון לכולהו:

והא בעו רעייה. נקבות דמכח קדושה דחויה אתיין:

ר' יהושע סבר לה כר' שמעון דאמר תימכר שלא במום בכל מידי דלא חזי לגופיה להקרבה לא נחתא לה קדושת הגוף לשם ההוא זבח הילכך לא בעי רעייה אלא (ימכרו לצרכי) [קרבי] שלמים:

אימור דאמר רבי שמעון. לא נחתא ליה קדושת הגוף גבי נקבה לאשם:

גמרא קס"ד ה"ט דר"ש כו' דהאיכא שם עולה עליה גבי עני בעולת העוף. כ"נ שהיתה גירסת התוספות וכ"מ מפרש"י לקמן:

שם הא לא חטא ולא איחייב בשעיר. כצ"ל וכ"ה הצ"ק:

רש"י ד"ה הואיל ומותר הפסח. מיהו שם שלמים עלה והואיל דהוי שלמים נקבה נחתא לה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה הואיל ומותר אשם. ותקדוש קדושת הגוף כעולת נקבה כו'. כצ"ל:

בסה"ע כדקתני מתניתין המפריש כו'. עמש"כ לעיל (יט ב) במשנה:

תד"ה רבי. כיון דאין דינם שוה לתמורה דאשם עושה תמורה כו'. כ"ה הגירסא הישנה וישרה היא. וגירסת הגליון והיא מהצ"ק טעותא היא:

תד"ה הני. מ"מ לא דמו דהוא גופא כו'. כצ"ל:

בסה"ד ה"נ בההיא שעתא דחטא לא איחייב בעולת העוף כו'. עמש"כ בערכין (יז ב) במשנה על פירוש הרמב"ם דשם:

תד"ה ר"ש. וא"כ חזי שפיר בעולת נקבה. כצ"ל:

גמ' ר"א אומר וכו' ודמיהן "יפלו" עם וכו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מכח קדושה וכו' דסתמא לעולה. צ"ל לעולות:

תד"ה דהא איכא וכו' למצוא נקבה בעולת "העוף" בהאי כצ"ל:

ד"ה ימכרו וכו' דאינם יוצאים מידי כצ"ל:

לפסחו ולאשמו. לא מצינו אשם ופסח נקבה: ה''ג שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב. כלומר שאין לך דבר שעושה תמורה אלא ההוא דקדוש קדושת הגוף שאם אינו ראוי להקריב אינו נמכר בלא מום אלא ירעה הילכך ר''ש סבירא ליה באשם ופסח הואיל ואין שמן חל עליהן בנקבה דנמכר שלא במום הילכך לא עביד תמורה אבל בעולה דאיכא שם עולה עלה בעוף סבירא ליה דתרעה ועבדא תמורה: הואיל ומותר הפסח קרב שלמים. הילכך הואיל ושייכים שלמים בפסח ושלמים באין נקבה ואף על גב דהך לא קרבה נקבה אפילו שלמים לאחר הפסח כדאמרן לעיל (דף יט.) נשתיירה לאחר הפסח תרעה מיהו שם שלמים עלה הואיל והיא (שלמים) נקבה ונחתא לה קדושת הגוף: הואיל ומותר אשם קרב עולה. ואישתכח דהך נקבה דאשם עולה היא ותקדיש קדושת הגוף בעולה נקבה דהא מצינו עולת נקבה בעוף: לנדבת צבור. ואי נמי הויא עולה הואיל ולעולת צבור קיימא לא עבדה תמורה: לפרו. פר יום הכפורים דחטאת דהא איכא שם חטאת עלה דהא אשכחנא פרה אדומה דמיקריא חטאת (חולין דף יא.): קדשי בדק הבית היא. ולא קרבה למזבח ולהכי קרי ליה בדק הבית כלומר דדין בדק הבית אית לה: תרי גופי נינהו. יחיד ונשיא ומיהו בהאי גופא דיחיד לא משכחת שעיר לחטאת ובהאי גופא דנשיא לא משכחת לה שעירה אבל עולה נקבה בהאי גופא משכחת לה דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזיא ליה עולת העוף: חטא עד שלא נתמנה. שם חטאת עליה בהאי גופא דאילו חטא השתא בר איתויי שעיר הוא: (עשיר הוא) לאו עולת העוף מייתי. אי הוה מחויב עולה לא הוה מייתי עולת העוף דעשיר הוא וא''נ עני הוא עולת נדבה לא קרבה בדלות אי לא פריש בהדיא עוף: רבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר בן עזריה. דאפילו גבי נדבה דעשיר סתם חזיא עולת העוף: ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. דסבר ר''א סתם הקדשות לבדק הבית ואפילו בהמה ומיהו מידי דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ור' יהושע סבר לא שביק איניש קדושת מזבח ומקדיש לבדק הבית מידי דחזי למזבח הילכך מסתמא למזבח אקדשינהו והן עצמן יקרבו עולות: ונקבות ימכרו כו'. ויביאו בדמיהן עולות דסתמייהו לעולה אקדשינהו: מכח קדושה דחויה אתי. דכיון דזכרים קרבו עולות ודמי השלמים עולות מכלל דסבירא ליה דסתמא לעולה אקדשינהו והוה ליה מפריש נקבה לעולה והיכי יקרב שלמים הא בעי לרעות כדקתני מתני' (לעיל יח:) המפריש נקבה לעולה תרעה:
שאין לך דבר שעושה תמורה אלא הרועה ומסתאב. כלומר ההוא דקדוש קדושת הגוף שאם אינו ראוי להקריב אינו נמכר בלא מום אלא ירעה הילכך ר''ש סבירא ליה באשם ופסח הואיל ואין אשם ופסח חיילי בנקבה דנמכר בלא מום הילכך לא עבדי תמורה אבל בעולה דאיכא שם עולה בעוף ס''ל דתרעה ועבדא תמורה לשון רש''י . רבי סבר כרבנן דאמרי מותרות לנדבת צבור אזלי ואין תמורה בצבור ותימה מאי קאמר דלעיל . משמע דתולה תמורה ברעייה והכא משמע דתולה רעייה בתמורה לימא דלירעו ויעשה תמורה ונראה דה''פ כיון דלנדבת צבור אזלי ואין תמורה בצבור אין לומר דליהני ליה למפריש נקבה לאשם להיות קדוש קדושת הגוף משום דמותר אשם קרב עולה כיון דאין דינם שוה (לתמורה דאשם עושה תמורה) ואין מותר אשם עושה תמורה דלנדבת צבור אזיל דלא עביד תמורה ולא דמי למפריש נקבה לפסח דמותר פסח הוי לשלמים שעושים תמורה כמו הפסח עצמו הילכך דין הוא שיחול קדושת הגוף על נקבה שהפרישה לפסח דכך לי הפרישה לפסח כאילו הפרישו למותר פסח דהיינו שלמים דשניהן עושין תמורה: דאיכא שם עולה עליה. גבי עני בעולת העוף ולפי הא דס''ד השתא רוצה לומר מפריש נקבה לעולתו כגון מצורע עשיר שצריך להביא עולת בהמה זכר ומש''ה קאמר דעושין תמורה בהפריש נקבה לעולתו משום דהאי חיובא דמחויב שייך בנקבה אם היה עני שמפריש עולת העוף דבאה נקבה דאין תמות וזכרות בעוף ומש''ה נקט גבי עני כגון עני מצורע דבהאי חיובא דקמחייב איכא נקבה בעולה: דהא איכא פרת חטאת. תימה לפי מה דפירשתי דאיכא למצוא נקבה בעולה בהאי חיובא גופיה דקמחייב והכא לא שייך למימר הכי ועוד אמאי נקט פרת חטאת רוב חטאת המזבח נקבה . אתיא וי''ל דפריך מכ''ש דהא אפילו מפריש נקבה לעולה דהיא גופה לא חזיא לעולה אפילו הכי קאמר דעושה תמורה משום דאיכא שם עולה עליה בעולת העוף כ''ש מפריש פרה לפרו דהיא גופה חזיא לפרת חטאת אם היא אדומה דאית לן למימר דתיקדוש: יחיד שהפריש שעיר לשעירתו תיקדוש דהא איכא שעיר נשיא. וה''ה דהוה מצי למיפרך מברייתא גופא דלעיל דאשם בן שנה והביאו בן שתים דקאמר ר' שמעון כל עצמן אינן קדושין ואמאי הא חזי לאשם מעילות וגזילות והאי שינויא דקמשני שייך נמי עלה: הני תרי גופי. פירש''י יחיד ונשיא ומיהו בהאי גופא דיחיד לא משכחת שעיר חטאת ובהאי גופא דנשיא לא משכחת שעירה אבל עולה נקבה בהאי גופא משכחת לה דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה עולת העוף עכ''ל ול''נ דמאי קפריך בסמוך אי הכי הא נמי לא עולת העוף קמייתי מ''מ לא דמו דהיא גופה חזי לעולת נקבה אי מפקר נכסיה לכ''נ לפרש הני תרי גופי נינהו דהאי יחיד לא חזי להיות נשיא בעוד הנשיא חי ונשיא לא חזי להיות לו דין יחיד אבל עני ועשיר כחד גופא דמו העשיר ראוי להיות עני ועני ראוי להיות עשיר והשתא פריך שפיר אי הכי דאמר הא לא חטא ולא איחייב בשעיר אע''ג דגופו ראוי להיות נשיא כיון דבההיא שעתא דחטא לא איחייב בשעיר לאו כגוף אחד קרינא ביה הכי נמי בההיא שעתא דחטא לא איחייב בעולת העוף ולא מצי פטר נפשיה בה: רבי שמעון סבר כר''א בן עזריה כו'. יביא תור או בני יונה פירוש וכיון דמצי פטר נפשיה בעוף אפילו לאחר הפרשת בהמה כדאי' פ' מרובה (ב''ק דף עח:) וא''כ דחי שפיר בעולת נקבה וצ''ל דמיירי השתא הא דר''ש דמפריש נקבה לעולתו באומר הרי עלי עולה דמצי פטר נפשיה בעולת העוף נקבה אפילו לאחר הפרשת בהמה כדאי' פ' מרובה (גם זה שם): ימכרו לצרכי עולה ויפלו דמיהן עם שאר נכסים לבדק הבית. דקסבר רבי אליעזר סתם הקדש לבדק הבית והוי כמתפיס תמימים לבדק הבית דאינו יוצא מידי מזבח לעולם: ורבי יהושע אמר זכרים עצמן יקרבו עולה. דקסבר לא שביק אינש קדשי מזבח ואקדיש לקדשי בדק הבית מידי דחזי לקדשי מזבח וסתמא דעתו לעולה דכולה כליל לשם:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד