תמורה כ ע"א

וכן זה המקדיש בהמה נקיבה לפסחו וכן לאשמו, אף שאין קרבנות אלה באים אלא מן הזכרים — חלה עליה קדושת הגוף, ומשום כך הריהי עושה תמורה. שאם המירו עליה בהמת חולין — חלה אותה קדושה על בהמת החולין.

ואילו ר' שמעון חולק על חכמים ואומר: אין דין כל הקרבנות הללו שווה, שהמקדיש בהמה נקיבה לעולתו — הריהי עושה תמורה, וזאת משום ששם עולה עליה (בעולת העוף שבאה אף מן הנקיבות), ומשום כך הריהי קדושה בקדושת הגוף, ולכן אינה נמכרת אלא לאחר שנפל בה מום. אבל המקדיש בהמה נקיבה לפסחו או לאשמו, שלא חלה עליה קדושת הגוף כלל, והריהי נמכרת כפי שהיא בלא מום — אין עושה תמורה. שכן כלל הוא בדין התמורה:

אין לך דבר (קרבן) העושה תמורה אלא רק הבהמה שחלה עליה קדושת הגוף, ואף אם אינה יכולה להיקרב — הריהי רועה עד להסתאב (לנפילת מום), ומשנפל בה מום הריהי נמכרת, וקונים בדמיה אותו קרבן כראוי.

אמר רבי בהכרעת מחלוקת זו בין חכמים לר' שמעון: אין אני רואה (איני מקבל) את דבריו של ר' שמעון בענין קרבן פסח, שאינה עושה תמורה, וטעם הדבר: הואיל ומותר הפסח (קרבן הפסח שלא הוקרב בשעתו) הריהו קרב לאחר הפסח כקרבן שלמים. וכיון שהשלמים באים מן הנקיבה, אף במקרה זה של המקדיש בהמה נקיבה לפסח, נחשב הדבר כמי ששם שלמים עליה, וחלה עליה קדושת הגוף לענין שאין היא נמכרת בלא מום, ולכן הריהי עושה תמורה.

ומבררים תחילה את דברי רבי: מדוע אמר רבי שאין הוא מקבל את דברי ר' שמעון רק בענין הפסח, ולימא [ויאמר] אף: אין אני רואה את דבריו של ר' שמעון באשם, ובדומה לטעם שאמר בענין הפסח: הואיל ומותר אשם קרב עולה, ונמצא שנקיבה זו שהוקדשה לאשם הריהי עולה, וקדושה קדושת הגוף (שהרי יש חטאת הבאה נקיבה, בעולת העוף), ותעשה תמורה! ומשיבים: רבי סבר לה כרבנן [הריהו סבור כחכמים], דאמרי [שאומרים]: מותרות אשם לנדבת ציבור אזלי [הולכים], שקונים בדמיהם עולות ציבור, ומכלל דיני התמורה הוא שאין תמורה בקרבן הצבור.

א ונפנים עתה לבירור דברי ר' שמעון בברייתא: קא סלקא דעתך [היה עולה על דעתך] לומר כי היינו טעמא [זהו הטעם] של ר' שמעון גבי [אצל, בענין] המפריש נקבה לעולתו: משום הכי [כך], מטעם זה בהמה זו עושה תמורה — דהאיכא [שהרי יש] שם עולה עליה, גבי [אצל, בדין] עולת העוף, שעולה מן העוף יכולה לבוא אף נקיבה.

אלא שאם כן הוא, מעתה אף בכהן גדול החייב בפר חטאת של יום הכיפורים שהוא זכר, שהפריש פרה נקיבה עבור פרו — תיקדוש [תתקדש] הפרה לענין זה שתעשה תמורה, מאותו הטעם, דהאיכא [שהרי יש] שם חטאת עליה, שכן פרת חטאת (פרה אדומה הנעשית לצורך מי חטאת) הריהי נקיבה! ומשיבים: אין לומר זאת, משום שפרה אדומה עצמה אין קדושתה קדושת הגוף, שהרי אינה קרבה על המזבח במקדש, אלא קדשי בדק הבית הוא, והלכה היא שקדשי בדק הבית לא עבדי [אינם עושים] תמורה.

ושואלים עוד על שיטת ר' שמעון: יחיד (כל אדם מישראל) שחייב בקרבן חטאת הבאה מן הנקיבה, ועמד והפריש שעיר זכר לחיוב זה של שעירתו — תיקדוש [תתקדש] בהמה זו בקדושת הגוף לענין שיעשה תמורה, שכן יש שם חטאת בזכר, דהאיכא [שהרי יש] שעיר חטאת שמביא הנשיא והוא בא מן הזכר! אי נמי [או גם כן] יש לשאול באופן הפוך: נשיא שחייב בקרבן חטאתו ועמד והפריש שעירה נקיבה לשם שעירו — תיקדוש [תתקדש] הבהמה בקדושת הגוף לענין זה שתעשה תמורה, שכן יש שם חטאת עליה, דהא [שהרי] יחיד מפריש שעירה. ובכל אלה היה לר' שמעון לציין שאף הם עושים תמורה!

ומשיבים: אין זה נחשב שם חטאת על שעירת נשיא (משום שיש כמותה ביחיד) וכן בשעיר יחיד (משום שיש שעיר נשיא) כי הני [אלו] נשיא ויחיד מישראל, תרי גופי נינהו [שני גופים הם], ואין שם הקרבן נקרא אלא כשהוא בכלל חיובי אותו אדם עצמו.

ושואלים על כך: אלא מעתה, אם חטאו יחידים מישראל בדבר המחייבם בחטאת עד שלא (בטרם) נתמנו לנשיא, אף שהקרבן הראוי להם הוא שעירה, אם לא הספיק החוטא להפריש שעירה לחטאתו לפני מינויו לנשיא, כי [כאשר, אם] מפריש הוא שעיר לשעירתו משכבר נתמנה לנשיא — תיקדוש [תתקדש] הבהמה בקדושת הגוף לענין זה שתעשה תמורה, שכן יש שם חטאת עליה, ומכלל חיובי אדם אחד הוא, דהא [שהרי] אילו חטא הנשיא הזה השתא [עכשיו] והתחייב חטאת — בר איתויי [בן הבאת] שעיר הוא! ומשיבים: אין זה כך, שכן הא [הרי] אדם זה לא חטא בהיותו נשיא, ומשום כך לא איחייב [התחייב] בשעיר אלא בשעירה.

וחוזרים ושואלים: אי הכי [אם כך] הוא, שאין המצב החדש של היותו נשיא נחשב להחיל שם חטאת על היחיד מישראל, הכא נמי [כך גם כן] תאמר במפריש נקיבה לעולתו שאין כאן שם עולה משום עולת העוף הבאה מן הנקיבה, שכן הא [הרי] סוף סוף לא מצורע עני הוא ולאו [לא] עולת העוף קמייתי [הוא מביא] עתה, ומדוע מודה ר' שמעון בדבר זה שעושה תמורה?

ומשיבים: אין המדובר בברייתא בעולה הבאה חובה, אלא בעולת נדבה, ור' שמעון סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' אלעזר בן עזריה האומר שכל אדם, ואפילו הוא עשיר, יכול להביא עוף לעולתו. דתנן [שכן שנינו במשנה]: האומר "הרי עלי עולה" בלא שפירש מה הוא מתנדב — יביא כבש זכר לעולתו, שהוא הפחות שבעולות הבהמה. ר' אלעזר בן עזריה אומר: יביא עולת העוף, שהוא או תור או בני יונה.

ב ודנים עוד בדברי ר' שמעון שבברייתא. תנן התם [שנינו שם, במשנה]: המקדיש נכסיו למקדש סתם, והרי זו הקדשה לבדק הבית, והיה בהן בכלל נכסיו בהמה הראויה להקרבה גבי [אצל, על] המזבח, והיו בהמות אלה זכרים ונקבות. במקרה זה ברור שכל הראוי למזבח צריך להקריבו, ואולם נחלקו חכמים כיצד מקריבים.

ר' אליעזר אומר: הזכרים — ימכרו ובדמיהן ישתמשו לצרכי (להקרבת) עולות, ואילו הנקבות, שאין מביאים מהן לעולה — ימכרו לצרכי זבחי שלמים שיש בהם אף נקבות, והואיל והוקדשו הבהמות לבדק הבית דמיהן יפלו עם שאר הנכסים שהקדיש לבדק הבית.

ר' יהושע אומר: כל דבר הראוי למזבח, מתכוון האדם המקדישו שיקרב כעולה על המזבח, ולכן, הזכרים עצמן שבתוך הנכסים שהקדיש — יקרבו עולות, והנקבות, שאין מביאים מהן לעולה — ימכרו לצרכי הקרבתן כקרבנות שלמים, ויביא המקדיש בדמיהן עולות. ושאר הנכסים שהוקדשו — יפלו לבדק הבית.

אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: לשיטת ר' יהושע שאמר שהזכרים עצמן יקרבו עולות, משום שכך היתה כוונת המקדיש, יש לשאול: והנקבות היכי מקרבן [כיצד מקריבים אותן] הקונים כקרבנות שלמים, הא [הרי] מכח קדושה דחוייה קאתיין [הן באות], שכן הוקדשו, לשיטת ר' יהושע, לעולות, והלכה היא שנקבה שהופרשה לעולה, אינה קריבה, אלא רועה עד שיפול בה מום, ותימכר!

לישנא אחרינא [לשון אחרת]: אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: מדקאמר [ממה שאמר] ר' יהושע שהזכרים עצמן יקרבו עולות, למימרא [נראה לומר] שלשיטתו קדושת הגוף אקדשינהו [הקדישם], ואולם על כך יש לשאול: אי הכי [אם כך] הוא, שקדושים הם בקדושת הגוף, הנקבות אמאי [מדוע] ימכרו לצרכי הקרבתן כקרבנות שלמים על ידי הקונה? והרי כיון שהוקדשו לעולות, בעיא [צריכות] הן רעייה עד שיפול בהן מום!

אמר ליה [לו] ר' יוחנן לר' חייא בר אבא בתשובה לשאלתו: ר' יהושע סבר לה [סבור הוא] כר' שמעון, שאמר: כל מידי [דבר] דלא חזי ליה לגופיה [שאינו ראוי לו לגופו, שיקרב הוא עצמו על המזבח] — לא נחתא ליה [אין יורדת, חלה, עליו] קדושת הגוף. דתנן [שכן שנינו במשנתנו], ר' שמעון אומר: המפריש נקיבה לאשם (והרי אין האשם בא אלא מן הזכרים) — תמכר אף שלא במום. ואמרינן דטעמא [ואומרים אנו שטעם] שיטתו זו של ר' שמעון הוא שמ כיון דלא חזיא [שאין ראויה] נקבה לקרבן אשם — לא נחתא ליה [אין יורדת, חלה עליו] קדושת הגוף.

הקשה ר' חייא בר אבא על תשובתו זו של ר' יוחנן: אין להביא ראיה מדינו זה של ר' שמעון לשיטת ר' יהושע, שכן אימור [אמור] שאמר כן ר' שמעון את שיטתו זו דווקא גבי [אצל, בענין] המקדיש נקבה לאשם —

or for his Paschal offering or for his guilt offering, although these offerings are brought only from male animals, it is still consecrated with inherent sanctity. Therefore, if one exchanges for it a non-sacred animal, he renders that animal a substitute, which is consecrated with the same sanctity as the original animal.

Rabbi Shimon disagrees with the Sages and says: The halakha is not the same in all these cases. Granted, if he consecrates a female animal for his burnt offering, it renders the non-sacred animal that is exchanged for it a substitute, as there is burnt offering status for female birds. For this reason it is consecrated with inherent sanctity and can be sold only after it has become blemished. But if he consecrates a female animal for his Paschal offering or for his guilt offering it is not consecrated with inherent sanctity, and it may be sold even without a blemish. Therefore, it does not render the non-sacred animal that is exchanged for it a substitute.

This ruling is based upon the principle that no animal renders the non-sacred animal that is exchanged for it a substitute except for an animal that has inherent sanctity, which means that even if it may not be sacrificed, it must still be left to graze in order to become blemished, after which it is sold, and the proceeds from the sale are used to purchase a fit offering.

Rabbi Yehuda HaNasi says, with regard to this dispute between Rabbi Shimon and the first tanna: I do not agree with the statement of Rabbi Shimon with regard to the Paschal offering, that a non-sacred animal exchanged for a female which was designated for a Paschal offering does not become consecrated as a substitute. I disagree, since a leftover Paschal offering is sacrificed after Passover as a peace offering, and a peace offering is brought even from female animals. Therefore, a female animal that was designated for a Paschal offering should be consecrated with inherent sanctity, as there is peace offering status for female animals. It should not be sold unless it has a blemish, and it should render a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute.

The Gemara clarifies the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi: And let him also say: I do not agree with the statement of Rabbi Shimon with regard to a guilt offering, for the same reason that Rabbi Yehuda HaNasi disagrees with regard to the Paschal offering, since a leftover guilt offering is sacrificed as a burnt offering, and a bird burnt offering is brought even from female animals. Therefore, a female animal designated as a guilt offering should be consecrated with inherent sanctity, and it should render a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute. The Gemara explains: Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: Leftover guilt offerings are used for communal gift offerings, i.e., they are sold and the money is used to purchase communal gift offerings, and a substitute cannot be designated for a communal offering.

§ The Gemara analyzes the opinion of Rabbi Shimon in the baraita: It might enter your mind to say that this is the reason for the ruling of Rabbi Shimon with regard to one who designates a female animal for his burnt offering: One renders a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute due to that reason, that it has burnt offering status because of the case of a bird burnt offering, which may be brought as a female.

But if that is so, in the case of a High Priest who designated a female cow instead of his male bull that he is obligated to bring as a sin offering on Yom Kippur, it should be sanctified with regard to rendering a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute. Here too, the status of a sin offering is upon it, as the red heifer of purification is similar to a sin offering and is female. The Gemara answers: The red heifer is not consecrated with inherent sanctity, as it is not sacrificed upon the altar; rather, it is consecrated for Temple maintenance, and items consecrated for Temple maintenance do not render a non-sacred animal that is exchanged for them a substitute.

The Gemara objects: According to Rabbi Shimon, if an individual, who is obligated to bring a female animal as a sin offering, designated a male goat instead of his female goat, it should be sanctified with inherent sanctity with regard to rendering a substitute, as it has sin offering status, due to the case of the male goat brought as a sin offering by the king. Alternatively, if a king, who is obligated to bring a male animal as a sin offering, designated a female goat instead of his male goat, it should be sanctified with inherent sanctity with regard to rendering a substitute, since here too it has sin offering status, as an individual designates a female goat as a sin offering. Therefore, Rabbi Shimon should have stated that these animals render non-sacred animals exchanged for them consecrated as substitutes.

The Gemara explains: Neither a female goat brought as a sin offering by a king nor a male goat brought as a sin offering by an individual are considered to have sin offering status. The reason is that these, the king and an individual, are two distinct bodies, and the status of an offering can be conferred only when such an offering is brought by people of the same status.

The Gemara objects: If so, then in a case where an individual sinned and is obligated to bring a female goat as a sin offering prior to being appointed as king, and he did not designate an animal as his offering before his appointment, if he designates a male goat instead of his female goat following his appointment, it should be sanctified with inherent sanctity with regard to substitution. In this situation, it should have sin offering status, as, if he sinned now, he is obligated to bring a male goat. The Gemara explains: This is not correct, as he did not sin when he was a king, and therefore was not actually obligated to bring a male goat, but a female goat.

The Gemara asks: If so, that the individual’s appointment as king does not give sin offering status to the male goat designated as a sin offering for a sin committed prior to his appointment, here too, one should say that a female animal designated for a burnt offering does not have burnt offering status, as the person is not a poor leper, and therefore he does not bring a bird burnt offering. Why, then, does Rabbi Shimon maintain that such an animal renders a non-sacred animal that is exchanged for it a substitute?

The Gemara explains: The baraita is not referring to an obligatory burnt offering but rather to a voluntary burnt offering, and Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, who says that anyone, even a wealthy man, can bring a bird if he vows to bring a burnt offering. As we learned in a mishna (Menaḥot 107a) that one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, without specifying which animal, brings a lamb, which is the smallest animal that a wealthy man can bring as a burnt offering. Rabbi Elazar ben Azarya says: He may even bring a dove or pigeons as a bird burnt offering.

§ The Gemara continues to discuss Rabbi Shimon’s opinion in the baraita: We learned in a mishna elsewhere (Shekalim 4:7): In the case of one who consecrates all his possessions without specifying for what purpose, and among them there is an animal that is suitable to be sacrificed on the altar, or multiple such animals that are males and females, what should be done with them?

Rabbi Eliezer says: Since he did not specify otherwise, everything is consecrated for Temple maintenance. Therefore, any males should be sold for the needs of burnt offerings, i.e., to individuals who will sacrifice them as burnt offerings. And any females, as they cannot be brought as burnt offerings, should be sold for the needs of peace offerings, i.e., to individuals who will sacrifice them as such. And their monetary value that is received from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance.

Rabbi Yehoshua says: Although he did not specify for what purpose he consecrated his possessions, it may be assumed that he intended the animals to be consecrated as burnt offerings. Therefore, any males should themselves be sacrificed as burnt offerings, and any females, since they cannot be brought as burnt offerings, should be sold for the needs of peace offerings, i.e., to individuals who will sacrifice them as such, and their monetary value that is received from their sale should be used to purchase and bring burnt offerings. And according to both opinions, the rest of the property, which is not suitable for sacrificial use, is allocated for Temple maintenance.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: According to the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that any males should themselves be sacrificed as burnt offerings, as that was the intention of the one who consecrated them, how can the buyers sacrifice the females as peace offerings? He explains the difficulty: Their status stems from deferred sanctity, as they were consecrated to be burnt offerings, and a female that was designated as a burnt offering is not sacrificed upon the altar, but instead is left to graze until it becomes blemished and is then sold.

The Gemara cites another version of this statement: Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: From the fact that Rabbi Yehoshua said that any males should themselves be sacrificed as burnt offerings, is this to say that he consecrated them with inherent sanctity? If so, why are the females sold for the needs of peace offerings? Since they were consecrated as burnt offerings, it is required that they be left to graze until they become blemished.

Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: Rabbi Yehoshua holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said with regard to anything that is not fit to be sacrificed itself upon the altar that inherent sanctity does not descend upon it. As we learned in the mishna that Rabbi Shimon says: If one designated a female for a guilt offering, for which one must bring a male, it may be sold without a blemish, and a guilt offering is purchased with the money received for its sale. And we say that the reason of Rabbi Shimon is that as a female animal is not fit to be sacrificed as a guilt offering, inherent sanctity does not descend upon it.

Rabbi Ḥiyya bar Abba objected to Rabbi Yoḥanan: You can say that Rabbi Shimon expressed his opinion specifically with regard to one who consecrates a female for a guilt offering,