יישר כח על העקשנות לרדת לפשר הדברים. אני מתנצל על האריכות, אך חשבתי שכדאי יהיה להבהיר נקודות מסויימות.
לפני שאנסה להשיב נקודתית על הסוגיה שלפנינו, אני חושב שכדאי להעיר על שאלה עקרונית.
מכתלי תשובתך אני למד, שאתה מבדיל בין 'הצעות שונות למדניות וכדומה משובבות נפש', לבין האמת.
בנוסף אני למד, כי האמת היא 'מה שבאמת קרה'.
נדמה לי, כי על כולנו מוסכם שישנו הבדל לא קטן, בין האופן בו למד הרי"ף או הרמב"ם גמרא, לבין האופן בו למדו אותה בעלי התוספות. לא מדובר רק בתשובה שונה לסתירה זו או אחרת, אלא במערך שלם של הנחות יסוד וציפיות שונות זו מזו. דוגמא קטנה היא היחס לפירושים הנמסרים במסורת, אשר במסורת הספרדית התקבלו (פחות או יותר) כ'דברי קבלה', בעוד שלבעלי התוספות לא היתה כל בעיה לחדש פירוש. (ישנן עוד דוגמאות רבות, ובודאי יהיה מי מבין המשתתפים בפורום שיוכל לתת לנו לינק למאמר או ספר העוסקים בנושא.)
האם לדעתך דרך לימוד אחת היא 'האמת', ואילו השניה איננה?
מסתמא, מקובלת עליך התפיסה כי התורה, ובכללה התורה שבעל פה, יכולה להקרא ולהתפרש במספר רבדים ושיטות.
אחת מן הדרכים ללמוד, היא מחקר הסטורי, בנסיון לעקוב אחר התפתחות והתגבשות הסוגיות בבתי המדרש השונים, וכך לנסות ולפענח כיצד התגבשו שתי המסורות השונות המובאות בגמרא לפנינו.
אני חושש כי הספרים בהם יש לעיין על מנת ללמוד באופן כזה אינם כוס הישועות או פורת יוסף. מוטב יהיה לפנות לספרי החוקרים השונים העוסקים בחקר התהוות הגמרא.
דרך שונה, והיא הנהוגה ברוב העולם התורני, היא לימוד של טקטסט הגמרא כפי שהוא לפנינו, תוך שימת הדגש על 'מה כתוב' ולא על מה חשב מי שכתב. דרך זו מתבססת על ההנחה, כי סמכותה של הגמרא אינה נובעת רק מסמכותם של האמוראים, אלא גם מקבלתו של עם ישראל כולו את הגמרא כמקור מחייב (עיין הקדמת הרמב"ם ליד החזקה).
על פי שיטה זו, האמת אינה "מה באמת קרה", אלא 'מה באמת כתוב'.

לאור כל הנ"ל, הוצעו שתי הצעות בפעם הקודמת בה עלה הנושא לדיון. האחת הייתה של ר' חננאל, והשניה שלי. אני הצעתי כי שתי הלישנות חלוקות בשאלה, האם הדין שאינו מופיע במשנה נובע בכל אופן מאותו עיקרון (תניא נמי הכי), או שמא הוא חידוש הנובע מעקרון אחר, הנלמד מברייתא אחרת (ואיכא דרמי להו מירמא).
גם במקרה שלפנינו, ניתן להציע שני עקרונות שונים - תקנת חז"ל מדיני שכנים, או איסור להזיק. ושוב, אין לי אלא לשלוח לשיעורו המצויין של הרב שמואל שמעוני.
המשנה, המלמדת על דין המחמצן, תובן יותר כדין בהלכות שכנים (שהרי בדיני נזיקין אין זה אלא גרמא), ואילו החידוש של רב נחמן יכול לנבוע או גם הוא מהלכות שכנים, או מדיני נזיקין ממש (שהרי הנזק בנדיין נעשה על ידי המכבס כאשר הוא משפשף את הבגדים - עיין ברש"י).
ממילא, גם כאן שייכת ההתלבטות האם מדובר בעקרון זהה או מחודש.

ושוב, סליחה על האריכות.