הכהנים והלויים באמת מיוחסים?

הרב דב קדרון

בכורות ד ע"א

בגמרא נאמר שבן בכור שאימו היא בת לוי - פטור מפדיון הבן.

רבותינו האחרונים דנים בשאלה האם פטור זה נוהג גם בזמן הזה. בעל שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קנה, מובא בפתחי תשובה יו"ד סימן שה) כתב שהכהנים והלויים בזמננו אינם מיוחסים בוודאות, אלא רק סומכים על החזקה של ייחוסם, לכן יש להתייחס אליהם כאל ספק כהנים וספק לויים, ויש לכך כמה השלכות:

א. כהן שקיבל כסף עבור פדיון הבן, מן הראוי שיחזיר את הכסף לאבי הבן, שהרי זהו ספק גזל, שכן אם אינו באמת כהן, הכסף לא מגיע לו.

ב. אבי הבן צריך לפדות את בנו אצל כל הכהנים שיוכל למצוא, כדי לצאת מכל ספק אפשרי, אולי אחד מכל הכהנים שאצלם יפדה את בנו הוא באמת כהן מיוחס.

ג. בן בכור של בת כהן או של בת לוי יש לפדותו מספק, שמא הסבא שלו, אבי אמו, אינו כהן ואינו לוי.

אחרונים אחרים חולקים על היעב"ץ, וביניהם החתם סופר (בחידושיו לכתובות כד,ב), הכותב שחזקת כהונה ולויה היא חזקה גמורה מן התורה ואין בה ספק. וכן כותב בשו"ת שבט הלוי )ח"ב סימן קעג), שאין להכחיש שמנהג העולם בעניין זה הוא לא להחמיר כדעת היעב"ץ ולא לפדות כלל בן של בת כהן או בת לוי. אבל הוא מזכיר שכאשר האב והאם ישראלים, יש המחמירים לפדות אצל כמה כהנים, וכן מסופר על הגר"א, שהיה בכור, ופדה את עצמו אצל כמה כהנים, אולם מעולם לא שמענו מי שמחמיר לפדות בן בכור של בת לוי או בת כהן.

חזקת הכהונה והלויה אינה רק יסוד הלכתי, אלא גם עדות חיה לרציפותה של מסורת ישראל, העוברת מאבות לבנים ומחברת את ההווה אל שרשרת הדורות.