מי צריך לראות את חוטי הציצית?

הרב דב קדרון

בכורות לט ע"ב

בגמרא מובאת מחלוקת התנאים בקשר לאורך הציצית, ולהלכה נפסק כדעת בית שמאי שאורך הציצית צריך להיות ארבע אצבעות, כלומר: טפח.

רבותינו הראשונים נחלקו איזה חלק של הציצית צריך להיות באורך זה, ושתי הדעות הקיצוניות הן דעת הרמב"ם הסבור שכל הציצית, כולל שני החלקים הנקראים "גדיל" (החלק שבו הכריכות והקשירות) ו"ענף" (החלק שבו החוטים נפרדים זה מזה), בסך הכל צריכים להיות באורך ארבע אצבעות. לעומת זאת המנהג הוא כדעת רבנו תם שבסך הכל צריך אורך הציצית להיות שתים עשרה אצבעות, שמתוכם אורך הגדיל הוא טפח ואורך הענף שני טפחים.

ייתכן שמקור המחלוקת הוא בפירוש הפסוק (במדבר טו,לט): "וראיתם אותו", והשאלה היא: מי הוא שצריך לראות את הציצית, האם האדם שלובש את הבגד עם הציצית, או שמא אנשים אחרים.

לדעת הרמב"ם המטרה העיקרית היא שהאדם עצמו יראה את הציצית ולכן מספיק שיהיו חוטים קצרים בסך הכל באורך טפח. אולם לדעת רבנו תם צריך שגם אנשים אחרים יראו את הציצית, כמו שביאר המלבי"ם בפירושו לסוף פרשת ציצית, שהציצית באה לסמל שאנחנו עבדי ה', וכמו שהיה פעם חותם על כל עבד שפרסם שאותו עבד שייך לבעליו כך צריכים חוטי הציצית להיות ארוכים יותר, כדי שיֵירָאו גם מרחוק על ידי אנשים אחרים.

אולי ממחלוקת זו נובע ההבדל בין מנהג בני אשכנז שמגלים את חוטי הציצית, כדי שייראו מרחוק, לבין מנהג בני ספרד שנוהגים לכסות אותם, כי לשיטתם די בכך שהאדם עצמו רואה את חוטי הציצית.