מום - לא נורמלי, לא יפה, חסר או פגוע? / בכורות דף לט

הידע הביולוגי המודרני מאפשר להעמיק במחלוקת בבכורות לט ע"א, ואף להציע קריאה שאינה עולה בהכרח מן הפירוש הפשוט של הסוגיה: ייתכן שהמחלוקת אינה רק בשאלה אם בהמה יכולה להיוולד עם כליה אחת, אלא גם בשאלה אם חריגה מולדת ונדירה נחשבת חלק מטווח הבריאה התקין, או שהיא עצמה בגדר חיסרון הפוסל להקרבה.

1. האם באמת קיימות בהמות עם כליה אחת או שלוש?

כליה אחת: בהחלט. מוכרת ברפואה הווטרינרית תופעה בשם Unilateral Renal Agenesis — היעדר מולד של כליה אחת, בעקבות אי־התפתחותה בעובר. היא מתועדת גם בכבשים, בבקר ובעזים, אם כי היא נדירה במינים אלה.

מעניין במיוחד שבהמה כזו עשויה לחיות חיים רגילים, ללא תסמינים גלויים. הכליה הנותרת גדלה לעיתים ומפצה על היעדר הכליה השנייה. כלומר, אפשר שתהיה בהמה שמתפקדת באופן תקין לחלוטין, אף שמבחינה אנטומית חסר לה איבר. ראיה ממוקדת עוד יותר היא תיאור מקרה וטרינרי משנת 1971 של פרה בת עשר, שבה התגלה היעדר מולד של הכליה הימנית, לצד הגדלה מפצה של הכליה השמאלית. כלומר, בהמה גדולה יכולה להגיע לגיל מבוגר עם כליה אחת בלבד.

שלוש כליות: גם זו אפשרות ביולוגית. מוכרת תופעה בשם Supernumerary Kidney — התפתחות כליה נוספת, בעלת מבנה אנטומי נפרד, לעיתים עם כלי דם ומערכת ניקוז משלה. מקרים כאלה תועדו בבני אדם והם נדירים ביותר. לא מצאתי תיעוד וטרינרי מהימן למקרה של שלוש כליות נפרדות דווקא בבקר, בכבשים או בעזים; לכן אין להסיק מן התיעוד האנושי לבדו עד כמה התופעה מצויה בבהמות הקרבן.

הממצא המשמעותי לדיון התלמודי הוא שהיעדר כליה עשוי להיות מצב מולד ולא תוצאה של פציעה, מחלה או הסרה, ובכל זאת מדובר בחריגה אנטומית מן המבנה הרגיל.

2. כיצד הממצאים מאירים את מחלוקת הגמרא?

רב אחדבוי בר אמי שואל אם חסרון איבר פנימי פוסל קרבן, אף שאינו מום חיצוני. הגמרא מביאה שתי ברייתות: האחת דורשת מן הפסוק "ואת שתי הכליות" לפסול גם בעל כליה אחת וגם בעל שלוש כליות; האחרת דורשת "יסירנה" להכשיר בעל כליה אחת.

רב חייא בר יוסף מציע תחילה הבחנה בין בהמה שנולדה עם כליה אחת לבין בהמה שאיבדה כליה לאחר לידתה. הגמרא דוחה את יישובו ומעמידה את המחלוקת כך:

"מר סבר יש בריה באחת, ומר סבר אין בריה באחת."

לפי הפירוש הפשוט, החכמים נחלקו בשאלה מציאותית: האם בהמה עשויה להיוולד עם כליה אחת, או שבהמה שנמצאה בה כליה אחת בהכרח איבדה את האחרת. רבי יוחנן מציע בהמשך העמדה אחרת של הברייתות, התלויה בשאלה אם הכליה חסרה לפני השחיטה או אחריה.

3. האם "יש בריה באחת" פירושו אפשרות ביולוגית או מצב הנחשב תקין?

אפשר להציע הבנה נוספת למחלוקת ולהבחין בין שלוש שאלות שונות:

• אפשרות: האם יש בעולם בהמה שנולדה עם כליה אחת? כיום ברור שהתשובה חיובית.

• שכיחות: האם מדובר בתופעה נדירה עד כדי כך שאין רואים בה את דרך ברייתן של בהמות?

• שלמות: האם בהמה שנולדה עם כליה אחת נחשבת תמימה, אף שמבנה גופה שונה מן המקובל?

ההבחנה השנייה מאפשרת לקרוא את מחלוקת האמוראים והתנאים לא כוויכוח על עצם קיומה של תופעה, אלא כוויכוח על משמעותה: האם החריג המולד נכלל בגדר הבריאה התקינה, או שדווקא נדירותו מעידה שהוא מחוץ לסדר הבריאה הראוי לקרבן?

יש לכך אפילו אחיזה מסוימת בהבדלי הניסוח של הראשונים:

רש"י מפרש: "אין בריה נבראת בכוליא אחת", ומשמע לכאורה שלילה עובדתית של האפשרות.

לעומתו, רבנו גרשום מפרש: "אין דרכה להיבראות באחת". המילה "דרכה" מאפשרת להבין שלא מדובר בשלילת האפשרות אלא בקביעה מהו המבנה הרגיל.

ההבדל הלשוני פותח פתח לקריאה של הסוגיה לאור ההבחנה בין מה שאפשרי בטבע לבין מה שנחשב נורמלי בטבע.

4. דווקא הכליה השלישית מחדדת את הדיון

הגמרא מניחה ששלוש כליות הן בהכרח מצב מולד. ובכל זאת, הברייתא פוסלת בהמה כזאת להקרבה. זוהי נקודה חשובה: אם גם תוספת איבר מולדת עשויה לפסול, הרי שעצם העובדה שבהמה נולדה במצב מסוים אינה מבטיחה שהיא תמימה.

אפשר אפוא לנסח שני מודלים של שלמות:

שלמות על פי דרך היווצרותה של הבהמה: אם הבהמה נולדה כך, מתפקדת כראוי ולא איבדה איבר, אין לראות בה בהכרח בעלת חיסרון.

שלמות על פי המבנה האנטומי התקני: שתי הכליות אינן רק תיאור של המצב השכיח, אלא ביטוי לדמות השלמה הנדרשת להקרבה. לפיכך גם בהמה שמתפקדת היטב, אך נולדה עם איבר אחד פחות או יותר, עשויה להיחשב חריגה.

המודל השני מסביר במיוחד מדוע שלוש כליות עשויות לפסול אף שאין כאן חיסרון. ואילו הכשרת בעלת כליה אחת בברייתא האחרת מעידה שמבנה תקני של שתי כליות אינו בהכרח התנאי היחיד שאפשר להעלות על הדעת לשלמות הקרבן.

מסקנה

המדע המודרני אינו מכריע לבדו את ההלכה, אך הוא הופך את הדיון לעמוק יותר. הוא מלמד שאפשר להבחין בין בריאות תפקודית, מבנה אנטומי רגיל ומצב מולד.

מכאן אפשר לקרוא בסוגיה מחלוקת עקרונית: האם התמימות הנדרשת מן הקרבן היא שלמותה הטבעית של הבהמה המסוימת, כפי שנוצרה, או התאמה לסדר הבריאה הכללי, שממנו גם חריגה מולדת ובריאה מבחינה תפקודית עשויה להוציא אותה?

זו הצעה פרשנית, ולא פירוש מפורש של הגמרא או הראשונים; אולם הנתונים הביולוגיים, ההבחנה של הגמרא בין חיסרון מולד לנרכש, ובייחוד אזכור שלוש הכליות, נותנים לה בסיס ממשי.

להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן