אנדריגונוס - הלכה ומדע / בכורות דף מב

ההשוואה בין המדע המודרני לסוגיית בכורות מב מעניינת במיוחד, משום שהיא מעלה שתי שאלות שונות: האם אנדרוגינוס הוא זכר או נקבה מבחינה ביולוגית, והאם ההלכה מוכרחה לסווג אותו באחת משתי הקטגוריות הללו?

התשובה הקצרה היא שהמדע מכיר היטב את התופעה, גם בבני אדם וגם בבהמות. במקרים רבים הוא מסוגל לזהות את המנגנון הביולוגי, אבל לא בכל מקרה אפשר להעמיד את כל סימני המין על קטגוריה ביולוגית אחת. גם בסוגיה אין הכרעה אחידה: מופיעות בה תפיסות שונות של אנדרוגינוס כזכר, כספק וכברייה בפני עצמה.

א. האנדרוגינוס במדע המודרני

1. האם התופעה קיימת בבני אדם?

כן. המונח הרפואי המקובל הוא Differences of Sex Development (DSD), כלומר שונוּת בהתפתחות המינית. המונח כולל כמה תופעות שונות, ולא רק את מה שחז"ל כינו אנדרוגינוס.

מבחינה ביולוגית מקובל להבחין בין כמה מרכיבים בקביעת המין:

• המין הכרומוזומלי: בדרך כלל XX בנקבות ו־XY בזכרים.

• המין הגונדי: סוג בלוטות המין — שחלות או אשכים.

• המין האנטומי: איברי המין הפנימיים והחיצוניים.

• המין ההורמונלי והתפקודי: הפרשת הורמונים, תגובת הגוף אליהם ויכולת הרבייה.

בדרך כלל המרכיבים הללו תואמים זה את זה, אך קיימים מצבים שבהם ההתפתחות אינה תואמת בכל הרמות.

למשל:

דווקא Ovotesticular DSD הוא אחד המצבים הקרובים ביותר לתיאור התלמודי של אדם שיש בו סימני זכרות ונקבות יחד. עם זאת, אין חפיפה מלאה בין המונחים העתיקים והמודרניים.

2. האם התופעה קיימת גם בבהמות?

כן, והיא מתועדת בין השאר בבקר, בכבשים, בעזים, בסוסים ובכלבים.

דוגמה מעניינת במיוחד היא תופעת ה־Freemartin בבקר: כאשר עגלה מתפתחת ברחם לצד עגל זכר, חיבור בין מחזורי הדם של העוברים עלול לגרום לשינויים בהתפתחות מערכת הרבייה של העגלה. בחלק מן המקרים מופיעים סימנים זכריים, אף שהמין הכרומוזומלי של העגלה הוא XX.

יש גם מקרים נדירים של בעלי חיים שיש בגופם רקמת שחלה ורקמת אשך.

כלומר, אין מדובר בהשערה תיאורטית או בתופעה המיוחדת לבני אדם. זו מציאות ביולוגית ממשית, לרבות בבהמות מן המינים שבהם עוסקת מסכת בכורות.

3. האם המדע מסוגל להכריע אם זה זכר או נקבה?

במקרים רבים כן, אבל לא תמיד במובן של קביעה אחת שתתאים לכל המרכיבים הביולוגיים.

לדוגמה, אצל אדם בעל כרומוזומי XX ושחלות, שאיברי המין החיצוניים שלו עברו התפתחות זכרית חלקית, אפשר בדרך כלל לזהות את המנגנון ולקבוע שההתפתחות הגונדית והכרומוזומלית היא נקבית.

לעומת זאת, אצל אדם שיש לו רקמת שחלה ורקמת אשך, אפשר להגדיר במדויק את התופעה מבחינה רפואית, אך עצם האבחון אינו מעלים את העובדה שבגופו מתקיימים מאפיינים משני הסוגים.

וזו הבחנה עקרונית:

המדע עשוי לפתור את שאלת חוסר הידיעה, בלי לבטל את שאלת הסיווג. הוא מסוגל לומר מהם הכרומוזומים, אילו רקמות קיימות ומהו המנגנון שיצר את התופעה. אבל השאלה אם אדם כזה ייחשב זכר או נקבה לצורך דין מסוים היא כבר שאלה נורמטיבית, שאינה מוכרעת בהכרח באמצעות בדיקה רפואית.

ב. מה הכרעת הסוגיה בבכורות מב?

1. שלוש הגישות במשנה ובגמרא

במשנה בבכורות מא ע"ב מופיעות שלוש עמדות שונות:

אצל תנא קמא יש ספק ביחס לשיוך לקטגוריה קיימת. אצל חכמים האחרונים יש אפשרות לקטגוריה שלישית.

לפי הסברו של רב חסדא, זו גם הסיבה להבדל בין אנדרוגינוס לטומטום. טומטום הוא זכר או נקבה שאיברי המין שלו מכוסים; אנדרוגינוס הוא מציאות שבה קיימים סימנים משני הסוגים, ולכן יש מקום לראות בו ברייה בפני עצמה. אלא שגם דברי רב חסדא אינם מוסכמים על כל האמוראים: בהמשך, בדף מב ע"ב, הגמרא אומרת שרבי יוחנן אינו מקבל את פירושו למחלוקת התנאים.

מעניין במיוחד שרבא מנסה לברר אם רבי ישמעאל באמת רואה באנדרוגינוס זכר ודאי, או שהוא עצמו מסופק ורק קובע שאם הוא זכר — מומו עמו. הראיות שמביאה הגמרא אינן מכריעות באופן חד־משמעי בין האפשרויות.

2. האם הגמרא מכריעה?

הבבלי אינו מסיים בהכרעה מפורשת אחת בשאלת המין של האנדרוגינוס. הוא מברר את השיטות ואת ההשלכות ההלכתיות שלהן.

בפסיקת ההלכה נוצרה מחלוקת ממשית. הרמב"ם (הלכות בכורות ב, ה) פוסק: "בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל, והרי הוא כנקבה". אין כוונתו שהאנדרוגינוס הוא נקבה מבחינה ביולוגית, אלא שלעניין בכורה אינו נחשב זכר שמתקדש בבכורה.

לעומת זאת, השולחן ערוך (יורה דעה שטו, ג) פוסק: "אנדרוגינוס הוא ספק בכור, ויאכל במומו לבעלים". כלומר, הרמב"ם מאמץ את התוצאה ההלכתית של גישת חכמים האחרונים, ואילו השולחן ערוך משמר את דין הספק.

ג. השוואה לרבי אליעזר בירושלמי — ארבעת הדברים

כאן יש הבחנה חשובה בין מה שנאמר במפורש לבין מה שהירושלמי מעלה כאפשרות.

1. עמדתו המפורשת של רבי אליעזר

במשנה ביבמות ח, ו נאמר: "רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר." בבבלי יבמות פג ע"ב מובאת קביעה מפורשת של רב חסדא בשם רב שזבי: "לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא."

הבבלי מוכיח זאת מהלכות קודשים: גם רבי אליעזר מודה שאנדרוגינוס אינו עומד בתנאי של זכר ודאי או נקבה ודאית הנדרשים בקרבנות. ראיה זו מופיעה גם בסוגייתנו בבכורות מב ע"א, בדברי רבי אליעזר על מיעוט טומטום ואנדרוגינוס במקום שנאמר זכר ונקבה.

מכאן שהבבלי מפרש את דברי רבי אליעזר כהכרעה מיוחדת לעניין איסור משכב זכר, ולא כהגדרת האנדרוגינוס כזכר לכל דיני התורה.

2. מה מוסיף הירושלמי?

בירושלמי יבמות ח, ו (דף נ ע"ב בדפוסים), מובא סיפור על רבי יהודה הנשיא, שביקש ללמוד את דברי רבי אלעזר בן שמוע בעניין האנדרוגינוס, אך תלמידיו מנעו ממנו ללמוד ממנו מעבר להלכה אחת. הירושלמי שואל אילו דינים נוספים יכול היה רבי ללמוד ממנו, ומציע ארבעה: "יורש, מעיד, מנחתו קריבה בכלל, מזמנין עליו כזכר".

ארבע האפשרויות מתייחסות לדינים שונים:

אבל חשוב לדייק: הירושלמי אינו מוסר כאן ארבע פסיקות מפורשות של רבי אליעזר. הוא מברר מה עוד אפשר היה ללמוד בעניין האנדרוגינוס. ארבעת הדינים מוצגים בתשובה לשאלה זו. לכן אין לומר בפשטות שרבי אליעזר פסק שאנדרוגינוס הוא זכר ודאי בארבעה דברים. נכון יותר לומר שהירושלמי בוחן את האפשרות להרחיב את הגדרת הזכר של רבי אליעזר מעבר לדין סקילה.

וזו נקודת ההבדל העיקרית בין התלמודים: בבבלי קיימת הגבלה מפורשת של דברי רבי אליעזר לדינים מסוימים, ואילו בירושלמי נבחנות גם השלכות נוספות של האפשרות לראות באנדרוגינוס זכר.

3. האם ארבעת הדינים משקפים את ההלכה הכללית?

לא בהכרח. אדרבה, בחטיבת הלכות האנדרוגינוס המופיעה בתוספתא ביכורים פרק ב ובפרק ד המצורף לחלק מנוסחי המשנה, נאמר שאנדרוגינוס אינו חולק בירושה עם הבנים, וכן שהוא פסול לעדות כנשים. כלומר, קיימת מסורת תנאית שמגיעה דווקא לתוצאות הפוכות משתי האפשרויות הראשונות שמעלה הירושלמי. הדבר מחזק את הזהירות מלהפוך את ארבעת הדברים להכרעה הלכתית כללית.

ד. מה מלמדת ההשוואה בין המדע לתלמוד?

לדעתי, התובנה המשמעותית היא שהסוגיה מבחינה בין שלוש תפיסות של מציאות חריגה, שעדיין יש להן משמעות לדיון הביולוגי וההלכתי:

הראשונה — חוסר ידיעה: יש מין מוגדר, אבל איננו יודעים מהו. זו התפיסה הקרובה ביותר לדין טומטום.

השנייה — מצב ביולוגי מורכב: ידועים לנו המאפיינים, אך הם אינם מתכנסים באופן פשוט להגדרה אחת של זכר או נקבה. זו אפשרות להבין את הביטוי "ברייה בפני עצמה".

השלישית — סיווג תלוי הקשר: גם כאשר המציאות הביולוגית מורכבת, אפשר לקבוע שלצורך דין מסוים היא תיחשב כזכר, ולצורך דין אחר לא. זו הדרך שבה הבבלי מפרש את דברי רבי אליעזר.

אין פירוש הדבר שחז"ל הכירו את המנגנונים הגנטיים המוכרים כיום. אבל הם הכירו במציאות שאינה משתבצת בפשטות בחלוקה הרגילה, והתמודדו עם השאלה אם יש להכריע את מעמדה באופן כולל או בנפרד לכל דין.

המסקנה: המדע המודרני מעניק כלים שלא היו בידי חז"ל לזיהוי סוגים שונים של אנדרוגיניות. אולם הוא אינו פותר מעצמו את השאלה ההלכתית העקרונית: האם המעמד נקבע לפי מין אחד מרכזי, לפי הספק, לפי קטגוריה עצמאית, או לפי דרישותיו של כל דין.

ודווקא ההשוואה בין דברי רבי אליעזר בבבלי לארבע האפשרויות בירושלמי מחדדת את השאלה האחרונה: האם ההלכה מבקשת להגדיר מי האנדרוגינוס, או להגדיר כיצד דנים אותו בכל תחום?

להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן