לאיתויי נכסי דאבי אבא
בכורות נב ע"ב
"ולא בראוי כבמוחזק: לאיתויי נכסי דאבי אבא".
כלומר שאילולא כפילות דברי המשנה שאינם יורשים בראוי, היינו חושבים שנכסי אבי אבא נחשבים למוחזק.
ולמה היינו חושבים כך? פירש רש"י: "נכסי דאבי אבא - אם היה אבי אביהם חי בשעת מיתת אביהם והיו נכסים ראוין ליפול להם כשימות, אף על גב דודאי עתידים ליפול להם, ואפילו יש לו בן אחד יטלו אלו חלק אביהם. וסד"א כמוחזק דמו. וקמ"ל סיפא דאי מרישא הוה אמינא ראוי דקתני רישא דאין הבכור נוטל בו כגון שנפלו לו נכסי אחי אביהם שהיה לו בנים בשעת מיתת אביהם של אלו ומתו בניו ואח"כ מת הוא דנכסים הללו לא היו ראוין להם בשעת מיתת אביהם אלא מספק".
אבל רבי עובדיה מברטנורא לא העתיק את המילים: "שהיה לו בנים בשעת מיתת אביהם של אלו ומתו בניו". אלא אדרבה פירש: "דאי מרישא, הוה אמינא ראוי דקתני רישא שאין הבכור נוטל בו, כגון שנפלו להן נכסי אחי אביהן שלא היו לו בנים בשעת מיתת אביהן, ואין ראויין אלא מספק דשמא לא יהיה לו זרע".
כלומר שבין אם יש לדוד בנים ובין אם לאו, יתכן שיירשוהו ויתכן שלא.
והסכים עמו בספר צאן קדשים: "ובחנם דחק רש"י לפרש שהיה לו בנים דאפשר לפרש שלא היה לו בנים בשעת מיתת אביהם והוי נמי אין ראוים דשמא לא יהיה לו זרע, וכך פירש הרב ברטנורא בפירוש המשניות".
ולמה נצרך רש"י להעמיד שהיה לו בנים?
כי היה קשה לרש"י מה בין סב לדוד, הרי גם ירושת אבי אבא אינה ודאית, שהרי יתכן שימות אחרי כל צאצאיו ויירשוהו אחייניו! לכן נצרך רש"י לחלק בין אבי אבא שעומדים לרשתו אם ימות עכשיו, לבין דוד שהוא פחות ראוי, שהרי אינם עומדים לרשת אותו במצבו זה, עד שתוקדם מיתה אחרת – שיקדימו בניו למות.
ועדין גם חילוק רש"י קשה, הרי זה ראוי וזה ראוי, זה אינו ודאי וזה אינו ודאי, ומנין לחלק במיתת אחרים?
אלא יש לפרש לאיתויי נכסי דאבי אבא, דהוה אמינא שדינה כדין ירושת האב שהרי הירושה היא ישירות ממנו, כמו שאמרו במסכת בבא בתרא דף קנט ע"א: "מצי אמר: מכח אבוה דאבא קאתינא; תדע, דכתיב: (תהלים מה, יז) תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ". קמ"ל (דברים כא, טז-יז) בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו... לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ – לוֹ לאב, ולא לאבי האב.
