|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אווז ואווז הבר כלאים זה בזה – אווז הבית
"אמר שמואל: אווז ואווז הבר כלאים זה בזה. מתקיף לה רבא בר רב חנן: מאי טעמא? אילימא משום דהאי אריך קועיה והאי זוטר קועיה, אלא מעתה, גמלא פרסא וגמלא טייעא, דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה, הכי נמי דהוו כלאים זה בזה! אלא אמר אביי: זה ביציו מבחוץ, וזה ביציו מבפנים. רב פפא אמר: הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא, והא טעונה כמה ביעתא בשיחלא" (בבא קמא, נה ע"א).פירוש: ואגב הלכות אלה בכלאי עופות אמר שמואל: אווז ואווז הבר הרי הם כלאים זה בזה ואין הם נחשבים למין אחד. מתקיף לה [מקשה על כך] רבא בר רב חנן: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אילימא [אם תאמר] משום דהאי אריך קועיה והאי זוטר קועיה [שזה ארוך צווארו וזה קטן צווארו], אלא מעתה, גמלא פרסא וגמלא טייעא [גמל פרסי וגמל ערבי], דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה [שזה עבה צווארו וזה דק צווארו], הכי נמי [כך גם כן] תאמר דהוו [שהריהם] כלאים זה בזה? הלא ברור לנו שהם מין אחד, שיש בו שתי צורות! אלא אמר אביי: לא זה הטעם, אלא יש הבדל אחר ביניהם במין הזכר שבהם: זה, אווז הבר ביציו (אשכיו) מבחוץ, שניכרות הן, וזה, האווז ביציו מבפנים. רב פפא אמר: יש הבדל אחר ביניהם במין הנקיבה שבהם: הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא [זו, אווזת בר טוענת רק ביצה אחת בשחלה של הביצים] וחוזרת וטוענת ביצה אחרת לאחר זמן, והא [וזו] טעונה כמה ביעתא בשיחלא [ביצים בשחלה] ולכן רואים שאינם מין אחד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על אווז הבית לחצו כאן.
בהנחה שאנו מזהים באופן נכון את האווז ואווז הבר הרי שדברי שמואל והאמוראים המקשים עליו מעוררים קושי רב. ראשית הקביעה שהם כלאים זה בזה תמוהה שהרי מבחינה טקסונומית הם שייכים בדיוק לאותו המין (אווז הבית הוא תת-מין מבוית של האווז האפור, ולכן הם מסוגלים להתרבות ביניהם ולהעמיד צאצאים פוריים לחלוטין). אין סיבה לטעון שהם כלאים כאשר שני זני גמל השונים במבנה צווארם ("גמלא פרסא וגמלא טייעא, דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה") אינם כלאים זה בזה. שנית, להצעתו של אביי לגבי מיקום הביצים בגוף האווז אין ביסוס ריאלי.
לשני ההבדלים האחרים דרוש הסבר משום שאינם מובנים במבט ראשון. רבא בר רב חנן הציע ששני גזעי האווזים שונים באורך צווארם. צווארו של אווז הבית שונה במראהו, בעוביו ולעיתים קרובות גם בממדיו היחסיים בהשוואה לזה של האווז האפור בטבע. ההבדלים המרכזיים נובעים מתהליכי ברירה מלאכותית (ביות) ארוכי שנים שעברו אווזי הבית. בטבע האווז האפור מתאפיין בגוף ובצוואר בעלי מבנה זורם, חטוב ואתלטי יותר המותאם לתעופה ממושכת ולנדידה. לעומתו, אווז הבית עבר ברירה לממדי גוף גדולים וכבדים יותר, ולכן צווארו נוטה להיות עבה, רחב ומגושם יותר יחסית לגופו. אמנם מבחינת השלד הם חולקים את אותו מספר חוליות צוואר בקירוב (כמו מרבית מיני האווזים, סביב 17–18 חוליות) אך המשקל הרב של אווז הבית, המבנה הכבד של השרירים והשומן גורמים לכך שצווארו של אווז הבית נראה לעיתים קרובות קצר, עבה ומקושת יותר במראהו הכללי בהשוואה לצוואר הארוך והדק יחסית של קרובו אווז הבר.
תהליך הביות (Domestication) יצר הבדלים פיזיולוגיים, תפקודיים וכמותיים ניכרים במערכת הרבייה ובדגמי ההתנהגות הקשורים אליה בין אווז הבר ואווז הבית. ראוי להדגיש שבין הבדלים אלו אנו לא מוצאים את ההבדלים שהציעו אביי ורב פפא. איברי הרבייה של שני הגזעים מותאמים לממדי הגוף והמשקל. בגזעים כבדים של אווזי הבית שמשקלם עשוי להגיע לפי שניים ויותר מאשר בטבע (לעיתים מעל 6–8 ק"ג) איבר הרבייה הזכרי גדול ומגושם יותר בהשוואה לאווז אפור שמשקלו בדרך כלל 3-4 ק"ג.
אווז אפור מתאפיין במונוגמיות עונתית חזקה (זוגות קבועים הנשארים נאמנים לעונת הרבייה) ובהתאמה מלאה של מערכת הרבייה להזדווגות במים או על היבשה. ההפרייה הטבעית יעילה מאוד ושיעורי הבקיעה גבוהים. לעומת זאת הביות פגע בחלק מהתנהגויות החיזור והאינסטינקטים הטבעיים של אווז הבית. בנוסף, עודף משקל, עודפי שומן בגוף, וכנפיים או נוצות שנוגעות באזור הביב (ומפריעות למגע המדויק) גורמים לא פעם לבעיות פוריות והפריה נמוכה בהזדווגות טבעית אצל גזעים כבדים. מסיבה זאת, במשקים מסחריים רבים נדרשת לעיתים קרובות התערבות או מעקב קפדני אחר יחסי הזכרים-נקבות (יחס אופטימלי של זכר אחד לכ-4–6 נקבות באווזי בית, לעומת זוגות מונוגמיים מובהקים בטבע).
לאווז אפור מחזור רבייה עונתי קשיח ומדויק המבוקר על ידי אורך היום (Photoperiod) והתנאים הסביבתיים. הנקבה מטילה תטולת ביצים אחת בשנה המונה בדרך כלל בין 4 ל-6 ביצים בלבד, במטרה להספיק לדגור ולגדל מחזור אפרוחים אחד לפני נדידת הסתיו. באווזי הבית תהליך הביות נטרל חלקית את המנגנון המגביל של ההטלה. אווזות בית עברו ברירה ממושכת לכיוון של שחלות פוריות יותר ויכולת הטלה מוגברת. עונת ההטלה אצלן מתחילה מוקדם יותר בחורף ונמשכת זמן רב יותר. מספר הביצים בעונה יכול להגיע לעשרות (ולעיתים מעל 40–50 ביצים בגזעים מסוימים), שכן האדם הסיר את הביצים מהקן באופן סדרתי או פיתח גזעים שבהם יצר הדגירה (Broodiness) רוסן חלקית כדי שהנקבה תמשיך להטיל.
יצר הדגירה וההגנה על הקן של האווז האפור חזקים ביותר, ונמצאים בסנכרון מלא עם ההורמונים של בני הזוג (הזכר שומר על הקן והטריטוריה בקנאות). לעומת זאת אצל גזעים מסוימים של אווזי בית יצר הדגירה הטבעי התנוון חלקית או כמעט נעלם. אווזות בית רבות אינן מעוניינות לדגור על הביצים של עצמן, ולכן מגדלים נעזרים לרוב בחממות מלאכותיות (אינקובטורים) או באימהות תחליפיות.
ייתכן ודברי רב פפא: "הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא, והא טעונה כמה ביעתא בשיחלא" מבטאים את ההבדל בפוריות שני הגזעים ולא את המספר המדוייק של גודל התטולות. כתוצאה מתהליכי הביות והסלקציה המלאכותית אנו מוצאים הבדל גדול בהתנהגות ההטלה של האווז האפור ואווז הבית. גודל התטולה למחזור באווז האפור הוא 4–8 ביצים בממוצע והוא מטיל מחזור (תטולה) אחד בלבד בשנה בעונת הרבייה באביב. האווזה מטילה תטולה קטנה יחסית כדי שתוכל לדגור עליה ביעילות ולגדל את האפרוחים בהצלחה בטבע. גודל התטולה/סדרה באווז הבית 10–15 ביצים בתטולה אחת בודדת (כשאוספים את הביצים מהקן, הנקבה ממשיכה להטיל). התפוקה השנתית כוללת 30–60 ביצים בשנה ומגיעה אף ל- 80–100 ביצים בשנה בגזעים מטילים ייעודיים.
קן אווז בר (קנדי) צילם: Plismo
|
