טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב – חרוב
"הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח, אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב, חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה, וימי עיבורו שלש שנים. נחש לשבע שנים, ולאותו רשע לא מצינו חבר" (בכורות, ח ע"א).
שם עברי: חרוב מצוי שם באנגלית: Carob, Locust tree שם מדעי: Ceratonia siliqua
שם נרדף במקורות: חרוב, חרובה, חרובית וחרוביתא (שמות נקבה לחרוב)
נושא מרכזי: האם החרוב נושא פירות רק לאחר שבעים שנה?
ראו בהרחבה במאמר "חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא" (תענית, כג ע"א). לקריאה לחצו כאן.
לנושאים נוספים העוסקים בחרוב - לחץ כאן.
תקציר: מסיפורם של חוני והנוטע, משתמע שהחרוב מתחיל להניב רק לאחר שבעים שנה. פרק זמן זה מובא בברייתא בבכורות (ח ע"א) המונה את זמן העיבור בעצים ובעלי חיים שונים: "חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה". פרק זמן זה של "שבעים שנה" נראה לכאורה לא סביר לאור הידע החקלאי המצוי בידינו וננסה ליישב פער זה.ניתן להסביר שהמספר 'שבעים שנה' הוא מספר טיפולוגי המסמל תקופה ארוכה ולאו דווקא שבעים שנה קלנדריות. הבחירה במספר שבעים נבעה אולי מתוך כך שמספר שנותיו הרגיל של האדם הוא שבעים שנה: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהלים, צ י'), ואכן המספר שבעים כמייצג תקופת חיים חוזר בכמה הקשרים במקורות חכמים.
עם זאת, אפילו אם אין מדובר בשבעים שנים מלאות אלא בתקופה ממושכת, תיאור טעינת הפירות המאוחרת אינה מתאימה לידע הביולוגי לפיו עצי חרוב מניבים כבר בהגיעם לגיל 6 – 8. י. פליקס הציע ליישב את הקושי בכך שהחרוב הוא מין דו-ביתי, כלומר, בעל פרחים חד מיניים (פרחי זכר או פרחי נקבה) הנמצאים על פרטים נפרדים. במינים דו-ביתיים, בדרך כלל, עצי הזכר אינם מניבים פרי. אצל החרוב לעיתים, בגיל מבוגר, העץ נושא פרחים אנדרוגניים (פרחים בעלי שחלה ואבקנים) או שהוא הופך להיות חד-ביתי כלומר נושא פרחים זכריים ונקביים על אותו עץ. במצבים אלו גם עץ שמלכתחילה היה זכר יניב פירות לאחר שנים רבות.
אולם, קשה להבין מדוע הנוטע בחר בעץ זכר שאינו מעמיד פירות ולא נטע מלכתחילה עץ נקבה? ניתן להסביר שבגלל "חסרון כיס" נטע שתיל זול שמקורו בזרע ולכן זוויגו עדיין לא היה ידוע עד לשלב יציאת הפרחים. בשונה מעץ שמקורו בייחור שבו זוויג השתיל ידוע מראש וזהה לזוויג העץ ממנו נלקח. תשובת הנוטע "שבעים שנה" לא הייתה מוחלטת אלא "עד שבעין שנין". כוונתו הייתה שגם אם יתברר שהשתיל שנטע יתפתח לעץ זכרי העלול להניב רק לאחר "שבעים שנה" הרי שההשקעה בנטיעה כדאית.
תמונה 1. החרוב הדרומי ביותר בארץ צילם: י. פינצ'ובר
 |
|
 |
| חרוב – פריחה זכרית צעירה |
|
חרוב – פריחה זכרית לאחר פתיחת המאבקים |
 |
|
 |
| חרוב – פריחה נקבית |
|
חרוב – פירות בתחילת התפתחותם |
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 148-149).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 117-118).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 203-214).
צ. שוורץ, 'החרוב - העץ היהודי', אמונת עיתך, 10, תשנ"ו.
לעיון נוסף:
החרוב באתר צמח השדה
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 202-209).
Ramon-laca, L and Mabberley D. J,. 2004, The ecological status of the carob-tree (Ceratonia siliqua, Leguminosae) in the Mediterranean. Botanical Journal of the Linnean Society, 144, 431–436.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
