הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "חד אמר..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קכ ע"א

"איתמר: שחיטת לילה בבמת יחיד - רב ושמואל, חד אמר: כשרה, וחד אמר: פסולה; וקא מיפלגי בדרבי אלעזר, דרבי אלעזר רמי קראי אהדדי, כתיב: +שמואל א יד+ ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה, וכתיב: +שמואל א יד+ ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול על הדם ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם! מר משני: כאן בחולין, כאן בקדשים; ומר משני: כאן בקדשי במה גדולה, כאן בקדשי במה קטנה. "

1.
יש ברש"י גירסא שונה ושם נאמר במקום "חד אמר" > "רב אמר", ובמקום "וחד אמר" > "ושמואל אמר".

2.
נראה לומר שלפני רש"י היתה הגירסא כלפנינו, אלא שמקובל לומר שהביטוי "חד אמר... וחד אמר..." מתייחס לשמות האמוראים שמופיעים בתחילה - לפי הסדר בהתאם - הראשון שמופיע הוא ה"חד אמר", והשני הוא ה"וחד אמר". ורש"י שיבצם במקומם המתאים.

3.
אלא שקשה, מדוע רש"י לא עושה זאת בשאר מקומות. [בכל המקורות ב"עדי נוסח" הנוסחא היא כבדפוסי הגמרא ולא כרש"י].

4.
פעמים רבות בש"ס, אחרי שהגמרא אומרת "חד אמר... וחד אמר..." הגמרא קובעת מי מבין האמוראים אמר כך, ומי אמר אחרת. גם במקרים אלה קשה, מדוע עורכי הגמרא לא שיבצו את השמות המתאימים כבר בפתיחת הסוגיה?

5.
אולי ההסבר הוא כך: במחלוקות בין אמוראים יש כללי הכרעה ["פסיקה"], למשל, רב ושמואל – הלכה כרב באיסורים [כבסוגייתנו]. ויתכן שכללים אלה תקפים רק כאשר שמות האמוראים נאמרו במפורש ובגלוי.

5.1
ולכן, כאשר נאמר "חד אמר..." אפילו שלבסוף ניתן לזהות אותו, בכל אופן, עורכי הגמרא לא מכריעים במקרה כזה לפי כללי ההכרעה בין האמוראים, אלא לפי העניין עצמו.

6.
בסוגייתנו רש"י כנראה סובר ששמות האמוראים היו גלויים כבר בתחילת הסוגיה, ולכן ההכרעה צריכה להיות כרב, מפני שסוגייתנו נחשבת כ"איסורים". חשוב כמובן לציין, שסוגייתנו לא משמשת להלכה בימינו.