כותים / יעקב מאיר
חולין ה ע"ב
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
בדף ה' ע"ב נמצאת סוגיא רגישה ביותר הנוגעת בעצבים החשופים של החברה היהודית בדור שאחר חורבן המקדש. גבולותיה של החברה אינם מוחלטים ואיומים מבפנים ומבחוץ מאיימים על הגדרת הזהות של היהודי. כל יהודי חשוד שמא אינו מבני ברית, ובפרט אותה אוכלוסיה שאיננה 'אחרת' לחלוטין אבל גם איננה ממש 'משלנו' – הכותים.
'אמר ר' חנן, אמר ר' יעקב בר אידי, אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא – רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה'. שרשת מסירה ארצישראלית ארוכה זו מבקשת לשחזר את הרגע המדויק בו הוצאו הכותים מחוץ לכלל ישראל. מרב לתלמיד נמסרת שמועה זו ואולי באמת כך היה נפסק להלכה אילולא קפץ ר' זירא, האמורא הדייקן אוגר המסורות, והעמיד מולה מסורת סותרת – 'אמר ליה ר' זירא לרבי יעקב בר אידי, שמא לא שמע רבי?'
ר' זירא איננו מביא מסורת נשכחת, אלא מעמיד מול השמועה את פשט המשנה, 'הכל שוחטין ושחיטתן כשרה' ולכן הכותי, שאינו נכרי, מותר לשחוט. ר' זירא מעלה קושי מהותי ביותר, סתירה בין המשנה לבין השמועה מרבן גמליאל. כדי לפתור סתירה זו עורך ר' זירא אוקימתא ומפרש את גזירת רבן גמליאל ובית דינו 'אלא בשאין ישראל עומד על גביו'.
המשנה נערכה על ידי רבי יהודה הנשיא בדור האחרון של התנאים, אך לקח זמן עד שנתקבלה כספר המוסכם על כל ישראל. למעשה, רק כאשר בא ר' יוחנן, בדור השני לאמוראי ארץ ישראל, ואמר 'אני אין לי אלא משנה' מתקבעת ההלכה כמשנת רבי. ר' זירא מצביע על סתירה בין פסקו של רבן גמליאל לבין המשנה, סתירה שמקורה בשלב הביניים בו עוד הסתובבו בארץ ישראל מסורות שונות וסותרות.
אולי משום העדפתו את משנת רבי אוכל ר' יוחנן משחיטת כותי, 'ת"ש דאמר רב נחמן בר כהן [כצ"ל], אמר רב אסי, אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל משחיטת כותי' (שם). ואף על פי כן הימים ימים רגישים של גיבוש האומה היהודית, ואיך אפשר להתיר ליהודים לאכול משחיטת הכותים המקריבים בהר גריזים ואינם מאמינים בתחיית המתים?
בברייתא שבדף ו' ע"א מובאת גזירת ר' מאיר על שחיטת הכותים. ומדוע הצליח ר' מאיר , כנגד המשנה, במקום בו נכשלו רבן גמליאל ובית דינו? 'מאי טעמא? אמר רב נחמן בר יצחק, דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה'. לפי רב נחמן בר יצחק הכותים – או לפחות מיעוטן – עובדי עבודה זרה הם ולכן גזר עליהן ר' מאיר. מעתה נקראים הכותים נכריים והאיסור על שחיטתן אינו צריך להיסמך על גזירה או על פסק חיצוני ויכול להילמד מן המשנה, 'שחיטת הנכרי - נבילה'. רב נחמן בר יצחק הצליח במקום בו נכשלו גדולים ממנו, משום שסמך את דברי ר' מאיר אל המשנה.
