אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

"דלא לשוייה גיסטרא"
על גזירת השחיטה באירופה 

חולין כז ע"א

באחרונה התפרסם כי שוב התעורר חשש גזירת השחיטה בארצות אירופה, והרי זו כגזירה השבה ומתעוררת אחר ששקטה כבר עשרות בשנים. שכן כבר לפני כמאה שנים החלו שונאי ישראל בארצות אירופה להרים ראש נגד השחיטה היהודית. הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב ואף אינו מחפש צידוקים לשנאתו זו, אלא שתחת מסווה הרפורמציה העולמית התביישו תחילה הגויים האנטישמים להציג את טיעוניהם האנטישמיים ברבים, ותחת זאת טענו ל'צער בעלי חיים', כשהם טופלים עלילה על השחיטה היהודית כאילו היא גורמת לבהמה ולעוף צער מיותר.

משך שנים ארוכות נשבה רוחה של גזירה זו בחלל הרחוב היהודי בארצות אירופה, כשהמדינה הראשונה לאסור את השחיטה היהודית היתה שווייץ שבשנת תרנ"ג נערך בה משאל עם, שבו הצביעו כ- %40 מן התושבים למען איסור השחיטה היהודית. מאז נכלל בחוקת מדינת שוויץ סעיף מיוחד האוסר בהחלט לשחוט בעלי חיים ללא הימום מוקדם. הוראה זו מתייחסת לכל שחיטה שהיא ולכל סוגי בעלי החי, וכידוע מצד ההלכה חובת הימום הבהמה כמוה כאיסור השחיטה הכשרה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר האנטישמיות החלה זוקפת ראש ללא כל בושה, נאסרה אט אט השחיטה היהודית תחילה טיפין טיפין ועם עליית השלטון הנאצי – בצורה כוללת ומוחצת בכל רחבי גרמניה. תועמלנים אנטישמים נרתמו למערכה נגד השחיטה הכשרה, גם בארצות השכנות, ובייחוד בפולין הסמוכה. בעטייה של תעמולה זו הוטלו, בשנים האחרונות שקדמו למלחמת העולם השניה, הגבלות חמורות על השחיטה, אם כי לא נאסרה לחלוטין עד כיבושה של פולניה ע"י הנאצים.

כגזירת הימום הבהמות כן גזרו בחלק מאותן ארצות גזירה גם על שחיטת עופות, אלא אם יחתכו כל ראשו של העוף בשעת שחיטתו, שאז כביכול מתמעט צערו.

תיכף עם תחילת הגזירות הללו, ניגשו גדולי הדור ההוא לבחון איך וכיצד יש להתמודד עימן. ברי היה לכל כי אין להיכנע ולהסכים להימום הבהמות האסור על פי ההלכה – אף אם יעשה באופנים שונים שניתן למצוא להם דרכי היתר, וכדי שלא יהיה לאנטישמים במה להיתלות ולהיאחז באומרם התירו פרושים את הדבר.

אחד הרבנים שנכנס לעובי הקורה בעניין זה, היה הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג, ששימש כראש בית המדרש לרבנים בברלין, וכאחד מגדולי התורה בגרמניה, שבספרו "שרידי אש" הוא נדרש לברר את השאלה לכל צדדיה.

בראשית ספרו הוא מתאר את הרקע לבירור זה. "מלכות הרשעה גזרה איסור על השחיטה בלא הימום הבהמה קודם שחיטתה. לאחר מכן שללו הרשעים בתחבולות חוקיות אכזריות, את האפשרות להביא בשר מן החוץ, ולא התירו את השחיטה הכשרה, אפילו לזקנים וחולים מסוכנים".

חלקו הראשון של ספרו נדרש לענין הימום בהמות ואם ניתן למצוא דרך היתר כל שהיא, מחשש הסכנה שיהודים רבים לא יעמדו בניסיון ובאין בשר כשר ילכו לקנות בשר נבילות וטריפות. החלק השני של ספרו (סימן ו) מוקדש לבירור היתר או איסור חיתוך כל מפרקת העוף בשעת שחיטתו, שפתח דינו מסוגייתנו.

לפנינו אמרו בגמרא שהפסוק "ושחט את בן הבקר" בא ללמד דלא לשוייה גיסטרא ופירש רש"י שהיינו שלא להפריד הראש מהגוף על ידי חתיכת המפרקת, אלא יעצור אחר פסיקת הסימנים ותו לא. אמנם שיטת תוספות שכוונת הגמרא שלא יתחיל בשחיטה מן המפרקת עד שמגיע לסימנים ועל ידי זה נמצא שחתך כל הראש.

ולהלכה פסק הרמ"א (יורה דעה כד, ה), "והמנהג להטריף אפילו לא חתך רק רוב המפרקת, ואין לשנות, כי יש מרבוותא סוברין כן".

אלא שהגה"ק בעל ישמח משה (שו"ת "השיב משה" סימן כג) העלה, שאף למחמירים אין מקום להחמיר אלא בבהמה, אבל בעוף אין לאסור כלל ואפילו במקום ש"יש מנהג לאסור, מנהג בטעות הוא". כן סבר גם המהרש"ם בספרו "דעת תורה" להקל לכל הפחות בעוף אף בלא הפסד מרובה.

ועל פי דבריהם כתב הגרי"י וינברג, כי "מאחר שדבר זה נוגע עכשיו לכלל אחינו בני ישראל, היושבים בארצות שהשחיטה נאסרה בלי חתיכת המפרקת, ויש לחוש, שבאם חס וחלילה לא ימצאו שום היתר לאכילת בשר עוף, יכשלו רבים בעוון של אכילת בשר נבילה וטריפה, ר"ל, בתחילה באונס ואחר כך ברצון, חלילה, וישתקעו ח"ו בעוון חמור זה. ואין שעת הדחק גדולה מזו, ודאי יש לסמוך על המקילים הנ"ל גם לכתחילה, ולהתיר שחיטת עופות עם חתיכת כל המפרקת, באופנים מסוימים".

את קונטרסו שיגר אל רבן של ישראל מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, שאף אם התנגד בחריפות לעצם הדיונים סביב הימום הבהמות, הרי שבעניין זה הסכים אף הוא להתיר באופנים מסוימים לזקנים וחולים וכלשונו "שכל מה שביכלתנו על פי דין להקל, עלינו להקל למנוע מאחינו מאכילת נבלות וטריפות, אשר אם ירגילו בזה מתחלתם באונס וסופם ברצון, אף אם תתבטל הגזירה". (בענין זה רבו ענפי הדיון ותשובות גדולי הדור שחלקם נדפסו בשו"ת שרידי אש". נציין רק לדבר הגאון רבי דוד שפרבר בעל "אפרקסתא דעניא" (חלק ב אורח חיים, לח) הסבור שלעולם אין להיתר לעשות כן לכתחילה ושאף היתרם של ה"השיב משה" והמהרש"ם הוא רק אם נחתך כל הראש בדיעבד, אך אם יחתכו כל הראש לכתחילה אין ספק שיגרמו לדריסה ויטריפו העוף על ידי כך).