הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "משום אביו"; "ואמרי לה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין כה ע"ב

"מתני'. החייב בשקדים המרים פטור במתוקים, החייב במתוקים פטור במרים:
גמ'. ת"ר: שקדים המרים - קטנים חייבין, גדולים פטורין, מתוקים - גדולים חייבין, קטנים פטורין; רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו: זה וזה לפטור, ואמרי לה: זה וזה לחיוב
אמר רבי אלעא: הורה רבי חנינא בצפורי כדברי האומר זה וזה לפטור. ולמאן דאמר זה וזה לחיוב, גדולים למאי חזו? א"ר יוחנן: הואיל ויכול למתקן ע"י האור."

 

1.
במסכת סנהדרין דף כד אומרת הגמרא:

דאילו רבי יוסי קיים - היה כפוף ויושב לפני רבי, דהא רבי ישמעאל ברבי יוסי ממלא מקום אבותיו הוה - והיה כפוף ויושב לפני רבי, וקא אמר כבר הורה זקן.

כלומר, רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי היה בן דורו של רבי יהודה הנשיא.

2.
הברייתא אומרת שרבי ישמעאל "אומר משום אביו". פעמים רבות מובא בש"ס שתנא מסויים אומר "משום" תנא אחר [מה שקיים גם אצל האמוראים], אלא שכאן מודגש שאומר "משום אביו" – דהיינו משמו של רבי יוסי.

2.1
הביטוי "אמר רבי... אמר רבי..." מובא בש"ס רק לגבי אמוראים.

3.
נראה לומר, שהביטוי "אומר משום אביו" מלמדנו שהבן – רבי ישמעאל - לא רק מוסר בשם אביו, אלא גם מקבל את שיטתו וממשיך את דרכו הלימודית.
ויתכן שעקב כך יש לדעה זו "משקל" לצורך הכרעת ההלכה.

3.1
ויש אומרים שצריך לגרוס "רבי שמעון ברבי יוסי" – ראה "מתיבתא", הערה לא.

4.
רבי אלעא פסק ההלכה כלשון הראשון בדברי הברייתא "זה וזה לפטור", ואחר כך הגמרא ממשיכה לדון בדברי "מאן דאמר זה וזה לחיוב" ["ואמרי לה"]. וראה ב"מתיבתא", הערות לד-לה אם בכלל יש כאן מחלוקת.

5.
ויש להעיר: בדרך כלל ההלכה היא כדעה השניה בין בלשון "איכא דאמרי", או בסגנונות אחרים, כגון כאן "ואמרי לה".

5.1
לכן בא רבי אילעא ופוסק במפורש כמו הדעה הראשונה. [שהרי כל ה"כללים" חלים רק כאשר אין בדברי האמוראים פסיקה מפורשת].

5.2
בכל זאת הגמרא ממשיכה לדון גם לפי הדעה השניה, כי יתכן ש"עורך הגמרא" לא מקבל בהכרח את פסיקתו של "רבי אלעא" ופוסק לפי הכלל שהלכה כדעה השניה.

6.
רמב"ם הלכות מעשר פרק א הלכה ט :

החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם, לפי שאינן מאכל [רוב] אדם, והשקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורין לפי שאינן אוכל....

הרמב"ם פוסק כפי הדעה הראשונה וכפסיקת רבי אלעא. יתכן שהוא פוסק כך מפני שפסיקת רבי אלעא מבוססת על הלכה למעשה שנפסקה על ידי רבי חנינא בציפורי.

7.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לא, שבירושלמי מובא, שרבי יוחנן לא פסק כרבי חנינא בציפורי.

7.1
יתכן לומר, שרבי יוחנן סובר באמת כדעה השנייה בסוגייתנו, ולכן רבי יוחנן הוא זה שמתייחס במפורש לדעה השניה – ולא כפסיקת הרמב"ם.

8.
ויש מקום לברר מה המשמעות של הביטוי "כדברי האומר", ומדוע לא נאמרה ההלכה עצמה אלא ברמיזה "כדברי האומר"?

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)