הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לכתחילה" "בדיעבד"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין כז ע"א

"גמ'. השוחט - דיעבד אין, לכתחלה לא, שנים בבהמה לכתחלה לא? עד כמה לשחוט וליזיל? איבעית אימא: אאחד בעוף; ואיבעית אימא: ארובו של אחד כמוהו."

1.
הגמרא מתייחסת ללשון המשנה שמשמע ממנה שהדינים שלה הם "בדיעבד".

2.
רש"י סובר שמעיקר הדין צריך שחיטת שני סימנים בעוף – מדרבנן, ואחר כך חכמים הקלו לשחוט סימן אחד בלבד - וזהו הדין במשנה - לפי תרוץ ה"איבעית אימא" הראשון.

3.
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף כז עמוד א:

...ואפשר דכי בעינן יותר מרוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה מדרבנן הוא דבדאוריתא לא מפליג רחמנא בכל מקום בין לכתחלה לדיעבד, והרי הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים שלא לחייבו כלל אלא בסימן אחד, אלא מדרבנן כדאמרינן לקמן (כ"ח ב') מדרבנן דילמא לא אתי למיעבד פלגא, והכא נמי משום גזירה.

הרמב"ן מעלה בתחילה אפשרות שהדין המקורי של החיוב לשחוט שני סימנים בעוף – הוא מדאורייתא, ואז הוא קובע שאין בדין תורה הבדל בין "לכתחילה" לבין "דיעבד" [עניין זה קשור בהרחבה להרבה מאד דינים במסכתות "זבחים" ו"מנחות"]. הרמב"ן חוזר להסביר כשיטת רש"י.

4.
ואילו ה"כסף משנה" הלכות שחיטה פרק א, סובר בדעת הרמב"ם, שמעיקר הדין מדין תורה צריך לשחוט בעוף שני סימנים:

"... ורבינו סובר שגם בעוף צריך לכתחלה שני סימנים כמ"ש להלן השחיטה המעולה שיחתכו שניהם בין בבהמה בין בעוף ולזה יתכווין השוחט, וטעם סברת רבינו לפי שבריש השוחט (דף כ"ז) שאלו השוחט דיעבד אין לכתחלה לא וכו' אב"א אאחד בעוף ואב"א ארוב שנים בבהמה ורבינו ז"ל תפס חומרא דתרי לישני להצריך לכתחלה שני סימנים משום דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. אבל קשה דהאי ילפותא דיליף רבינו שחיטה לעוף מדאיתקש לחיה ליתא בגמרא אדרבא מהאי קרא יליף בגמרא דאין שחיטה לעוף מן התורה מדכתיב ושפך בשפיכה בעלמא סגי ואקשינן עליה א"ה חיה נמי ומשני נמי איתקש לפסולי המוקדשין עוף נמי איתקש לבהמה דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף הא כתיב ושפך את דמו ומאי חזית דשדית ליה על עוף שדייה על חיה מסתברא משום דסליק מיניה. וי"ל דבגמרא מותבינן עליה ושני הוא דאמר כרבי אלעזר הקפר אין שחיטה לעוף מן התורה ואמרינן מאן תנא דפליג עליה דר"א הקפר רבי הוא דהלכה כרבי מחבירו ומאחר דקי"ל כרבי דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה ממילא משמע דושפך את דמו היינו ע"י שחיטה ואיתקש עוף לחיה:"

וראה ב"מתיבתא", הערה ח, וב"ילקוט ביאורים", עמוד נד.

4.1
לפי דברי ה"כסף משנה" [בדעת הרמב"ם] יוצא שגם בדין דאורייתא תקפה לפעמים ההבחנה בין "לכתחילה" ל"בדיעבד".