צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין כלי חרש וכלי שטף

חולין כד ע"ב - כה ע"א

א. מתני'. טהור בכלי חרש טמא בכל הכלים, טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש:
ב. גמ'. ת"ר: אויר כלי חרש טמא, וגבו טהור, אויר כל הכלים טהור, וגבן טמא; נמצא טהור בכלי חרש טמא בכל הכלים, טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש.
ג. מנהני מילי? דת"ר: תוכו - ואע"פ שלא נגע, אתה אומר: אע"פ שלא נגע, או אינו אלא אם כן נגע? רבי יונתן בן אבטולמוס אומר: נאמר +ויקרא י"א+ תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא, מה תוכו האמור לטמא אע"פ שלא נגע, אף תוכו האמור ליטמא אע"פ שלא נגע. והתם מנלן? אמר רבי יונתן: התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל.
ד. א"ל רב אדא בר אהבה לרבא: ויהא כלי חרס מיטמא מגבו מק"ו, ומה כל הכלים שאין מיטמאין מאוירן מיטמאין מגבן, כלי חרס שמיטמא מאוירו אינו דין שיטמא מגבו! אמר קרא: +במדבר י"ט+ וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו? הוי אומר: זה כלי חרס, וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא, הא יש צמיד פתיל עליו - טהור.
ה. ויהיו כל הכלים מיטמאין מאוירן מק"ו, ומה כלי חרס שאין מיטמא מגבו מיטמא מאוירו, כל הכלים שמיטמאין מגבן אינו דין שמיטמאין מאוירן! אמר קרא: תוכו, תוכו של זה ולא תוכו של אחר.
ו. והני תוכו הא דרשינהו! ארבעה תוכו כתיבי: +ויקרא י"א+ תוכו תוך תוכו תוך, חד - לגופיה, וחד - לג"ש, וחד - תוכו של זה ולא תוכו של אחר, וחד - תוכו ולא תוך תוכו, ואפילו כלי שטף.
ז. ולא יהו כל הכלים מיטמאין מגבן אלא מתוכן ובנגיעה מק"ו, ומה כלי חרס שמיטמא מאוירו אינו מיטמא מגבו, כל הכלים שאין מיטמאין מאוירן אינו דין שאין מיטמאין מגבן! אמר קרא: +במדבר י"ט+ וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, האי הוא דכי אין צמיד פתיל עליו - טמא, הא יש צמיד פתיל עליו - טהור, הא כל הכלים, בין שיש צמיד פתיל עליהם בין שאין צמיד פתיל עליהם - מיטמאין:   

דין המשנה

מהלך הסוגיא

משבצת ימנית עליונה [סעיף ג]
כ"ח מטמא אחרים מאוירו מדכתיב 'כל אשר בתוכו יטמא', ואפילו מלא חרדל.
דרשינן תוכו (כל אשר בתוכו) תוכו (וכי יפול מהם אל תוכו) לג"ש: כשם שמטמא מאוירו כך מיטמא מאוירו.

משבצת שמאלית עליונה [סעיף ד]
'וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא' – כלי פתוח היינו כלי חרס (שטומאתו קודמת לפתחו), והתורה הגבילה: דווקא אם אין עליו צמיד פתיל טמא, אך אם יש עליו צמיד פתיל טהוא הוא בכל מקרה אפילו אם יגע בגבו השרץ.

משבצת שמאלית תחתונה [רש"י]
לא מפורש בסוגיא המקור למשבצת זו, אמנם רש"י ד"ה מיטמאין מגבן למד מהפסוק: 'וכל אשר יפול עליו מהם במותן יטמא', משמע דגבו, ולא שנא גבו ולא שנא אוירו.
ברם, חלק ממשבצת זו אכן נדון בגמרא, להלן סעיף ז.

משבצת ימנית תחתונה [סעיף ה]
דין זה נלמד בשלילה מהמשבצת שמעליו, דווקא בכ"ח חדשה התורה שיטמא מאוירו: 'תוכו' – תוכו של כלי זה ולא תוכו של כלי אחר.

היחס בין הימנית עליונה לימנית תחתונה [סעיף ו]
כיוון ששתי המשבצות הללו נלמדו מ'תוכו' ביארה הגמרא שיש ארבע דרשות של תוכו כיוון שמילה זו מפויעה פעמיים, ובכל פעם יש ייתור תוך תוכו:
חד לגופיה – כ"ח מטמא אחרים מאוירו (כמשמעות הפשוטה בסיפא של הפסוק)
חד לג"ש – ימנית עליונה
חד תוכו של זה ולא תוכו של אחר – ימנית תחתונה
וחד תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף

משבצת שמאלית תחתונה [סעיף ז]
בניגוד למה שמתקבל ממבט ראשוני, הדיון בסעיף זה אינו על עיקר הטומאה במשבצת השמאלית תחתונה, שהרי הגמרא בהו"א לא מציעה שכ"ש יהיה טהור ממגע לגמרי, וזה וודאי משום מה שכתב רש"י, שיש פסוק במפורש שכ"ש מטמא במגע. מה איפוא מציעה כאן ההו"א של הגמרא? כדי להבהיר את הדברים נפצל את הטבלה הראשונה לשתי טבלאות:



כל זוג משבצות בטבלאות אלו מקביל למשבצת אחת בטבלה המקורית:
השורה העליונה בטבלה הימנית מקבילה למשבצת הימנית עליונה בטבלה המקורית.
השורה התחתונה בטבלה הימנית מקבילה למשבצת השמאלית עליונה בטבלה המקורית.
הטור הימני בטבלה השמאלית מקביל למשבצת השמאלית תחתונה בטבלה המקורית.
הטור השמאלי בטבלה השמאלית מקביל למשבצת הימנית תחתונה בטבלה המקורית.

ההסבר ליחס זה בין הטבלאות הוא, שלכותרות של הטורים בטבלה המקורית יש משמעות כפולה. הטור הימני כאילו אומר: תוכו בין נגע ללא נגע. הטור השמאלי כאילו אומר: נגע בין מתוכו בין מגבו. משמעות הדברים היא, שכל אחת מהמשבצות בטבלה המקורית כוללת שני מקרים, ממילא ניתן לפצל כל אחת מהן לשתיים כפי שעשינו בטבלאות האחרונות.
לפי כל זה נוכל להבין את סעיף ז. עד עתה התייחסה הסוגיא לכל אחת מהמשבצות שבטבלה המקורית באופן גורף, וזה משום שאכן אין חילוק דיני בין שני המקרים שבכל משבצת. הדיון על המקור של כל אחד הדינים לא העלה את האפשרות שהדין במשבצת נכון רק למקרה אחד ולא למקרה השני.
אמנם, בסעיף ז מעלה הגמרא הו"א, שהדין במשבצת השמאלית תחתונה (בטבלה המקורית) אכן נכון אך רק למקרה אחד (ימנית עליונה בטבלה החדשה) ולא למקרה השני (ימנית תחתונה), כך:



הו"א זו טוענת שאכן למדנו, כפי שמצינו ברש"י שכ"ש מטמאים בנגיעה, אך ניתן לעשות קל וחומר מכ"ח (החמורים יותר לענין תוך – משבצת שמאלית עליונה), שכלי שטף לא יטמאו אלא בתרתי לחומרא: גם נגע וגם בתוך, דהיינו שבמשבצת הימנית תחתונה יהיה טהור. כך נקבל מצב שאין לכ"ש חומרא על פני כ"ח.
דחיית ההו"א היא שוב מהמקבילה בכלי חרס: 'אין צמיד פתיל עליו' - דוקא כ"ח טהור אם יש צמיד פתיל, אך כ"ח טמא אפילו אם יש צמיד פתיל.
אם נחזור לטבלה המקורית נוכל לראות שכשם שמדין הטומאה של המשבצת הימנית עליונה מיעטנו את הימנית תחתונה (תוכו של זה ולא תוכו של אחר) כך גם מדין הטהרה של השמאלית עליונה מיעטנו את השמאלית תחתונה (אין צמיד פתיל עליו). אמנם בשמאלית תחתונה לא היינו צריכים את מיעוט הנ"ל אלא למקרה אחד (נגע מבחוץ) כי את עיקר הדין שכ"ש מיטמא בנגיעה למדנו כבר מפשט הפסוקים (וכי יפול מנבלתם עליו).



כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.