הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כללי פסיקה: "הלכה כרב באיסורים"; "מעשה רב"
[אמוראים; כללי פסיקה]
חולין ל ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב: השוחט בשנים ושלשה מקומות - שחיטתו כשרה, כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: בעינן שחיטה מפורעת וליכא. ואף ר"ש בן לקיש סבר: בעינן שחיטה מפורעת, דא"ר שמעון בן לקיש: מנין לשחיטה שהיא מפורעת? שנאמר: +ירמיהו ט'+ חץ שחוט לשונם מרמה דבר."
1.
בסוגיה מחלוקת בין רב לשמואל וריש לקיש.
2.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק ב הלכה י:
שנים שאחזו בסכין אפילו אחד מצד זה ושני מצד אחר כנגדו ושחטו שחיטתן כשרה, וכן שנים שאחזו שני סכינין ושחטו כאחד בשני ב מקומות בצואר שחיטתן כשרה, ואפילו שחט זה הושט בלבד או רובו והשני שחט במקום אחר הקנה או רובו הרי שחיטה זו כשרה ואע"פ שאין השחיטה כולה במקום אחד, וכן שחיטה העשויה כקולמוס ושחיטה העשויה כמסרק כשרה.
בפשטות, הרמב"ם פוסק כרב יהודה בשם רב.
3.
מגיד משנה הלכות שחיטה פרק ב הלכה י:
ואפי' שחט זה הושט לבדו וכו'. פסק כרב דגרסינן התם אמר ר"י אמר רב השוחט בשנים או בשלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא. וכן פסקו כל הפוסקים כרב זולת רבינו האיי ורבינו שרירא ורבינו שמואל בן חפני שפסקו כשמואל ואין להם בזה טעם ברור.
חדא דקי"ל הלכה כרב באיסורי וכן הכריע הריא"ף ז"ל
ועוד דקי"ל בכל דוכתא מעשה רב והכא ר' יצחק בר מרתא עבד עובדא ואכל משופרי שופריה ש"מ דהכי הלכתא.
ובפירוש המימרא רבו הפירושים דלדעת רש"י ז"ל ר"ל ששחט כאן וחזר וחתך למטה או למעלה ודבריו סתומים כי לדעת התוס' שפוסקין שצריך להיות רוב הקנה או הושט במקום אחד צריך בהכרח לפרש דברי רש"י דבמקום אחד יש רוב דאל"כ פסולה. וא"ת כיון דבמקום אחד יש רוב א"כ
ה"מגיד משנה" מביא שני נימוקים לפסיקה כרב:
3.1
הכלל הוא שבאיסורים – הלכה כרב נגד שמואל.
3.1.1
על זה ניתן אולי לערער, שהרי בסוגייתנו לא מדובר בשמואל לבדו אלא גם בריש לקיש, ואז יתכן שהכלל "הלכה כרב באיסורים" נגד שמואל אינו תקף, כי יש "רוב" נגד רב.
3.1.2
ואולי ניתן לערער על הכלל שהביא ה"מגיד משנה" מכיוון נוסף: אולי הכלל ש"הלכה כרב באיסורים" – רק כאשר דברי רב נאמרו במפורש בגמרא ועל ידי עצמו, ואילו בסוגייתנו דברי רב נאמרו מפי תלמידו – רב יהודה.
3.2
וכנראה שה"מגיד משנה" לא מקבל את שתי ההערות לעיל בסעיפים 3.1.1+3.1.2
3.3
נימוק נוסף לפסוק כרב: בהמשך הסוגיה מסופר שהאמורא רב יצחק בר מרתא אכל מבשר שנשחט בשנים ושלושה מקומות – כרב. אומר ה"מגיד משנה" ש"מעשה רב", כלומר אם הגמרא מציינת מעשה באמורא שנהג בצורה מסויימת, הרי נלמד מכאן ש"עורך הגמרא" מכריע כאותו אמורא.
3.3.1
בכל אופן יש כמה מחלוקות אחרונים בגדרי "מעשה רב". יש מחלוקת האם כלל זה הוא גם כנגד רבים או רק כנגד יחיד. אם הוא רק כנגד יחיד הרי שהגיוני לומר, שאת ההסתמכות על "מעשה רב" קבעו האמוראים בעצמם בדיון בבית המדרש, ואילו לפי השיטה ש"מעשה רב" גם כנגד רבים הגיוני לומר גם, ש"עורך הגמרא" הוא זה שהכריע כ"מעשה רב".
3.4
תוס' מעיר שגם מהלשון בגמרא של "למדתנו רבנו..." "משמע שכך הלכה".
4.
ועדיין יש לברר האם כל אחד משלושת הנימוקים לעיל חולק על שאר הנימוקים?
5.
ועוד יש להעיר, המשא ומתן בגמרא הוא בעיקר סביב קושיות על ריש לקיש ושמואל, ואולי תקף כאן הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", ולפי זה ההלכה צריכה להיות דווקא כשמואל וריש לקיש, וכמובא בדברי ה"משנה למלך" - רבינו האיי ורבינו שרירא ורבינו שמואל בן חפני שפסקו כשמואל .
5.1
וה"משנה למלך" שקבע כלפיהם [החכמים שהוזכרו בסעיף הקודם] "ואין להם בזה טעם ברור" כנראה סובר, שאם הדיון נוסב על קושיות על שיטה מסוימת הרי שאין דיון זה נכלל בהגדרה של "מדשקיל וטרי אליביה"!
