חיה בקדשים מי איכא?
חולין לג ע"א - לד ע"א
"חיה בקדשים מי איכא?".
קשה,
הרי אין הכי נמי, לדעת ר"ל איכא חיה בקדשים, במסכת זבחים דף לד ע"א:
"כי פליגי - בחיה, והכי איתמר, {המעלה חיה על גבי המזבח} רבי יוחנן אמר: עובר בעשה, ריש לקיש אמר: אינו עובר בולא כלום. רבי יוחנן אמר עובר בעשה, בהמה אין, חיה לא; ריש לקיש אמר אינו עובר עליו בולא כלום, ההוא למצוה (רש"י: בהמה מצוה להקריב וחיה רשות)".
ואין לפרש שרשות להעלות חיה ואין בזה איסור, אבל גם אם העלה אין בה קדושת קדשים.
שהרי בהמשך הביא רבא ברייתא דלא כר"ל:
"יכול לא יביא, ואם הביא כשר, הא למה זה דומה? לתלמיד שאמר לו רבו הבא לי חטים והביא לו חטים ושעורים, שאינו כמעביר על דבריו אלא מוסיף על דבריו, וכשר? תלמוד לומר: בקר וצאן, בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה, הא למה זה דומה? לתלמיד שאמר לו רבו אל תביא לי אלא חיטין והביא לו חיטין ושעורים, שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו ופסול".
ולשון "מוסיף על דבריו" משמע שהוסיף נדבה לקרבן החובה. וסברה זו שנאמרה בהוה אמינא, היא דעת ר"ל.
ואין לפרש "מוסיף על דבריו" דבר שאינו סותר את דברי הרב, אך גם אינו ממין הענין, ואינו נדבה. וכן אין לפרש שר"ל אינו סובר כסברת ההוה אמינא בברייתא, אלא כסברה שלישית – שבחיה אינו עובר אך גם אינה נדבה. שכן: "וכי מכניסין חולין לעזרה?!" (מסכת מנחות דף פ ע"ב).
וי"ל שמ"מ מצאנו מ"ד שמותר להכניס חולין לעזרה, והוא רב חסדא אליבא דרבנן, במסכת מנחות דף קו ע"א. וכיון שאפשר שגם ר"ל סובר כן ואין ודאות שיש כלל מ"ד דחיה בקדשים איכא, לא חששו להביא סברה זו בסוגיתנו.
א"נ לא חששו להביא בסוגיתנו את שיטת ר"ל כיון דאיתותב שם.
עוד בענין העלאת חיה למזבח.
