הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מקמי דשמעה..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין לט ע"א
"... בשלמא פנים לר"ש בן לקיש לא קשיא: הא מקמי דשמעה מרבי יוחנן, הא לבתר דשמעה מרבי יוחנן, אלא חוץ קשיא לרבי יוחנן!".
ואזדו לטעמייהו, דאתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה - רבי יוחנן אמר: פסולה, ר"ש בן לקיש אמר: כשרה. רבי יוחנן אמר פסולה, מחשבין מעבודה לעבודה, וגמרינן ממחשבת פיגול; ר"ש בן לקיש אמר כשרה, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן ממחשבת פיגול.
וצריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר ר"ש בן לקיש, משום דחוץ מפנים לא ילפינן, אבל פנים מפנים אימא מודי ליה לרבי יוחנן; ואי אתמר בהך, בההיא קאמר רבי יוחנן, אבל בהא אימא מודי ליה לר"ש בן לקיש, צריכא."
1.
משמע, שתמיד כשיהיה קושי על ריש לקיש ממשנה או מברייתא נאמר שדבריו נאמרו לפני שידע את דברי המשנה, אבל אחר כך חזר בו.
2.
רש"י מסכת חולין דף לט עמוד א :
בשלמא פנים לר"ל לא קשיא - דאיכא למימר מקמי דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה הוה פליג אסברא דרביה ואמר מסתברא דלא ילפינן
ולבתר דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה וידע דלאו סברא דרבי יוחנן רביה אלא מתניתא הוא דגמרינן פסול מפיגול איכא למימר דהדר ביה להכי נקט רבי יוחנן משום דרביה הוה ואגמריה משנה וברייתא,
ל"א [לשון אחר] לבתר דשמעה לרבי יוחנן רביה דפליג עליה ואמר מחשבין איכא למימר דהדר ביה.
3.
תוספות מסכת חולין דף לט עמוד א :
הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן - תימה מאי תירוץ הוא זה שמתרץ שאמר ריש לקיש קודם שלמד המשנה.
4.
האחרונים דנים בהרחבה בדברי רש"י ובדברי תוס'. הפשט הוא, שריש לקיש חזר בו אחרי ששמע את דברי רבי יוחנן שהיה רבו.
5.
המחלוקת בפרשנים היא, איך ריש לקיש קיבל את סברתו של רבי יוחנן, או שמא ריש לקיש השתכנע שדברי המשנה הם נגדו ולכן חזר בו.
6.
בכל מקרה מדובר שריש לקיש "נכנע" לדברי רבי יוחנן – רבו. ניתן לומר שמשנתנו – משום מה – לא היתה ידועה ומפורסמת, ולכן ריש לקיש לא ידע ממנה.
7.
ואפשר לומר, שריש לקיש הבין את המשנה באופן אחר, ורק אחרי ששמע את ההסבר מרבי יוחנן חזר בו. יש להניח שמדובר ב"קשרים" מיוחדים ריש לקיש ורבי יוחנן.
8.
"תופעה" כזאת מוזכרת בש"ס רק עוד פעם אחת:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מא עמוד ב :
הא בעא מיניה רבה מרב הונא ולא פשט ליה! אלא: הא - מקמי דשמעה, והא - לבתר דשמעה. הכא נמי, הא - מקמי דשמעה, הא - לבתר דשמעה. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה, מתענין ומשלימין. הדרן עלך בכל מערבין.
דומה "מעט" לסוגייתנו.
9.
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף לט עמוד א:
ורש"י ז"ל גורס בשלמא פנים לריש לקיש לא קשיא הא מקמי דשמעה מר' יוחנן הא לבתר דשמעה מר' יוחנן, ואינו מחוור משום שכמה פירכות ותיובתות הקשו בתלמוד לריש לקיש ולא אמרו בהן לא קשיא הא מקמי דשמעה הא לבתר דשמעה, ואפי' נמי קיבלה הוו פרכי ליה ולמאי דס"ד מעיקרא קשיא מתני', וכל שכן שלא היה לו לומר בפשיטות בשלמא לריש לקיש לא קשיא, ולא דמיא לההיא דפ' שילוח הקן (חולין דף קל"ט א') דההיא לר' יוחנן אמר ליה ולאו בדרך פלוגתא איתמר אלא בדרך פירכא איתמר, ועוד שאפשר לאוקומה במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכמו שפירשנו.
10.
גם הרשב"א כתב במילים דומות:
חידושי הרשב"א מסכת חולין דף לט עמוד א :
ועוד דא"כ כל היכא דמקשי' לריש לקיש נימא הכי
11.
שאלת הרמב"ן והרשב"א דומה לשאלת התוס': הרי על כל קושיה על אמורא [אמנם הם מתייחסים דווקא לריש לקיש ורבי יוחנן] אפשר לומר שדעתו המוקשה היא לפני שחזר בו.
12.
הרמב"ן מסביר שעל הסוגיה במסכת חולין דף קלט לא קשה, מפני שריש לקיש ורבי יוחנן דנים ביניהם, ולכן ריש לקיש יוכל לחזור בו אחרי הדיון.
