הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "רבי... אומר..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מב ע"א

"הריאה שניקבה או שחסרה, רבי שמעון אומר: עד שתינקב לבית הסמפונות; ניקבה הקבה; ניקבה המרה; ניקבו הדקין; הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה,
רבי יהודה אומר: הגדולה טפח והקטנה ברובה; המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ; נפלה מן הגג; נשתברו רוב צלעותיה;
ודרוסת הזאב, רבי יהודה אומר: דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה, דרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הגס בעוף הגס."

1.
רבי שמעון חולק על "תנא קמא" וסובר שנקב בריאה פוסל רק כשיינקב מהחלק החיצוני עד לעורקים המובילים את האויר לריאה [משמע בגמרא בהמשך, וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד ה].

2.
ואומר ברטנורא: "ואין הלכה כרבי שמעון".

3.
"רבי יהודה אומר..." – אם נוסח כזה היה לגבי אמורא בגמרא הרי שמשמעותו העיקרית היא שבא לחלוק. אולם בדברי תנאים במשנה הכלל שונה, ובדרך כלל כשמדובר לגבי רבי יהודה ותנא קמא מתעוררת השאלה האם בא לחלוק על תנא קמא או בא לבאר את דבריו.
במחלוקת הראשונה במשנה, משמע יותר שרבי יהודה בא לבאר.

4.
אולם מובא ב"מלאכת שלמה" על המשנה בשם הר"ן, שרבי יהודה בא לפרש את דעת תנא קמא וכשהגמרא אמרה על הדין השני במשנתנו – כאן – שרבי יהודה בא לפרש היא התכוונה גם על הדין הראשון, שרבי יהודה בא לפרש.

5.
ברטנורא פוסק כרבי יהודה, ומשמע מכך שרבי יהודה חולק.

6.
ומובא ב"תוספות יום טוב" על המשנה שמשמע מהגמרא שהלכה כרבי יהודה על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", ובלשונו: "משום דבגמרא שקלינן וטרינן אמלתיה", והוא מוסיף: אולי בכלל רבי יהודה בא רק לפרש וממילא ברור שהלכה כמותו. [וגם מובא ב"ילקוט ביאורים", שם, עמוד ו]

7.
ולגבי הדין השני במשנה – לגבי דרוסת הזאב – מחלוקת בגמרא אם בא לפרש את דעת תנא קמא או בא לחלוק עליו.
[ראה "מתיבתא", הערה לב] וברטנורא קובע שרבי יהודה בא לפרש וממילא הלכה כמותו [שהרי אין מחלוקת במשנה].

8.
ומעיר ה"תוספות יום טוב", מסכת חולין פרק ג משנה א :

רבי יהודה אומר דרוסת הזאב - כתב הר"ב דר"י לפרושי אתא כו'. גמ'. ואע"פ שנשנה בלשון מחלוקת נמצאו הרבה כיוצא בזה וכתבתים בפ"ג דבכורים. ואיכא מ"ד בגמ' דאה"נ דפליג ות"ק סבר אלים זיהריה דזאב למקלייה נמי לגסה:

הוא מציין, שאמנם לפי הכלל הבסיסי צריך להיות שרבי יהודה בא לחלוק בגלל הניסוח "רבי יהודה אומר...", אבל יש הרבה יוצאים מן הכלל.

9.
ואולי ניתן לומר, שאמנם בגמרא יש מחלוקת בדבר אם רבי יהודה בא לחלוק או לא. ואולי כוונת החולקים היא כך: יש באמת ספק [לפי כולם] אם רבי יהודה בא לחלוק או לפרש, ומי שקובע שבא לחלוק מתכוון לומר, שיש להחמיר בספק זה, ולכן נאמר שיש מחלוקת והלכה כחכמים לחומרא.
ומי שאומר שרבי יהודה בא לפרש כוונתו היא שמכיון שיש ספק הרי שיש לפסוק לקולא, והפסק לקולא יבוא לידי ביטוי על ידי שנאמר שרבי יהודה כן חולק על תנא קמא ולהלכה נפסק לקולא [כי זוהי דעת רבי יהודה].