הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כללי פסיקה: "רב ותלמיד"-"רב יהודה"
[אמוראים ; כללי פסיקה]
חולין מד - ע"א
אמר רב טבות: כולה כרב עבדא, דכי אתא רמי בר יחזקאל, אמר: לא תציתו להו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דרב! הכי אמר רב: וושט נתנו [בו] חכמים שיעור."
1.
כדי לענות על הקושיה על רבא הגמרא מסבירה את דברי רב באופן שונה [כך שרבא עשה כמותו],
2.
והגמרא מביאה את דברי רמי בר יחזראל שאמר בשם רב באופן שונה. והוא הוסיף שלא לשמוע בקול אחיו – רב יהודה שאמר בשם רב.
3.
השאלה היא שבסוגיה היתה מחלוקת בין רב לשמואל ולא הוזכר כלל שאותה הלכה של רב נאמרה על ידי רב יהודה בשמו של רב.
4.
על כך עונה רש"י:
סתם שמעתתיה דרב - בדרי בתראי רב יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא.
כלומר, כל דיניו ["סתם"] של רב בדורות האחרונים נאמרו על ידי תלמידו – רב יהודה.
5.
כאן נלמד עיקרון חשוב שבדרך כלל כשחכם אומר דבר הלכה ההנחה היא ששמע זאת מרבו ובהסכמתו.
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג [הערה: זהו אחד הסעיפים הארוכים ביותר בספר "יד מלאכי"]:
תלמיד שהיה אומר בבית המדרש שמועה או הלכה בשם רבו היו מקבלין אותה בני הישיבה ממנו כאילו שמעוה מפי הרב עצמו בין למירמא דידיה אדידיה ובין לסמוך עליה לענין הלכה אי לא הוה תמן מאן דפליג עלה, ... תנינן בפרק הערל [דף] ע"ו ב' אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ופירש"י אם הלכה שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד נקבל ממך ע"כ... הרי מבואר שכשהיו אומרים איזו שמועה מפי קבלת רבותם היו שאר החכמים מקבלים אותה מהם וימינם תחבקנה ... ותדע עוד דסמכינן אהמנותיה דתלמיד במאי דקאמר משמיה דרביה ... הרי דעביד תלמודא עיקר ממאי דאמר רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן רביה לאוכוחי מיניה דעת ר' יוחנן כל קבל די מהימן הוא התלמיד בקול היוצא מפיו
... נמצאת אתה למד דשיטת הש"ס הכי ריהטא בכל דוכתא דכל תלמיד דקאמר שמעתתא משמיה דרביה מהימנינן ליה וחשיב לן כאילו נפק מפומיה דרביה בהדיא.
תלמיד שאומר בשם רבו נחשב הדבר כאילו ממש רבו אמר זאת.
6.1
המשך דבריו:
וגדולה מזו אני אומר דאף היכא דהתלמיד קאמר לשמעתתיה בסתמא ולא קאמר לה בשם רביה עם כל זה אית לן למימר דמסתמא תורת רביה היא ומקשינן מזה על זה כאילו כל חד מינייהו אמרן לתרווייהו ... הא קמן מבואר דאף בסתמא פרכינן מדברי הרב על התלמיד ומדברי התלמיד על הרב כאילו קשה מדידיה אדידיה ...
... מכל זה מוכח בבירור דמסתמא כל מה שאומר או עושה תלמיד מתורת רבו הוא ... ולהכי מוהריק"א נקט בלישניה בשלחנו הטהור י"ד סי' רמ"ב סעיף כ"ד לא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו כלומר שאם אמרו בסתם יאמרו שתורת רבו היא ע"ש.
ההנחה היא, שדבר הלכה שאומר חכם "בסתמא" הרי שמע זאת מרבו.
6.2
המשך דבריו:
... הרי דגם בר' אלעזר שהיה תלמיד מובהק לר' יוחנן כמו שהוכחתי בכללי הרי"ש מצינו שהיה אומר מפי עצמו הלכות שלא שמען מר' יוחנן רביה ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דהא דאמרינן דמימרת התלמיד היא מימרת רבו אין הכוונה דלעולם כל מה שאומר התלמיד וודאי הוא ששמע כן מרבו דהא לא אשכחן בכוליה תלמודא דמשבח שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם אלא גבי ר' אליעזר בלחוד כדאיתא בפ"ו דיומא דף ס"ו ב' [מסכת יומא דף סו] ובפרק הישן [דף] כ"ז ב' [מסכת סוכה דף כז] [ודף] כ"ח א' [מסכת סוכה דף כח] ע"ש אלא רצו בזה דמן הסתם אית לן למימר הכי כל עוד דלא אשכחן בגמרא בהדיא דלאו מרביה היא ...
יש מקרים שחכם אומר הלכה שלא שמע מפי רבו [כשמדובר בתלמיד מובהק, כמו רבי אלעזר שהיה תלמיד מובהק של רבי יוחנן].
6.3
המשך דבריו:
ומעתה הא אין עליך לדון אלא ק"ו אי בסתם דלא קאמרו לה תלמידייהו בשם רבייהו אמרינן דתורת רבם היא גם למירמא לדידיה אדידיה כ"ש כשהתלמידים מעידים שכן קיימי וקבלו מרבותם דודאי אית לן למימר כי באמונה הם עושים ...
... ואיך שיהיה נמצינו למדין שהיו מקפידין התלמידים לומר השמועות בשם אומרם בדקדוק גמור ועל מה שלא שמעו היו אומרים זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי ...
ויותר על כן מצינו שהיו מקפידין שתאמר המימרא באותו הלשון עצמו ששמעוה מפי רבם הגם דליכא נפקותא בינייהו לענין דינא ...
יש חשיבות בציטוט מדוייק של לשון החכם [הרב].
6.4
המשך דבריו:
ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר שלא יקשה בעיניך מאי דאשכחן בפרק עושין פסין [דף] כ"ג ב' [מסכת עירובין דף כג] וכן בפרק המפקיד [דף] ל"ו ב' [מסכת בבא מציעא דף לו] ובכמה וכמה דוכתי בגמרא דפליגי תרי תלמידי אליבא דרבייהו דמר אמר הכי אמר הרב ומר אמר איפכא ואי אפשר ששניהם יכוונו את שמועתם
דבכגון דא רגיל הש"ס למיזל בתר ההוא דדייק טפי ושהוא בר סמכא יותר ...
הא למדת דאורחא דתלמודא הוא למסמך בזה אמאן דדייק טפי ושהוא יותר בר סמכא כמדובר ואי התרי תלמידי שקולים נינהו אז רגיל תלמודא למשקל ולמטרי אהי מנייהו סמכינן ...
ולפום מאי דאיתברר לי מן תלמודא קא חזינא דחילוק דעות התלמידים לדעת רבם נמשך מב' סיבות סיבה ראשונה דזימנין דתלמידא לא הוה שמיע לה לשמעתא מרביה להדיא אלא ממאי דחזא דדן רביה בעובדא אחרינא דאתא קמיה דייק מיניה והמציא מכלל דבריו אותה ההלכה ואמרה בשמיה ...
ולפעמים היה התלמיד טועה בשיקול דעתו ולא היה מכוין בשמועתו שפיר משום דרביה טעמא אחרינא הוה ליה ...
... ותמצא שלפעמים לא היו מכוונין היטב בשמועתן וכדאמרן ותו איכא לאוכוחי הכי מהא דאמרינן בפ"ב דכתובות [דף] כ"א א' [מסכת כתובות דף כא] ושם פ"ה [דף] ס' א' [מסכת כתובות דף פה] ו[דף] ע"ו ב' [מסכת כתובות דף עו] כי אתי רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל וכו'
ומצאתי עוד כן בפרק אלו טריפות [דף] מ"ד א' [מסכת חולין דף מד] לגבי רב והשתא דון מינה דאם על ר' יהודה שהיה תלמיד רב ושמואל כמ"ש לעיל והיה מצוי תמיד לפניהם עד דסתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי ר' יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא כמ"ש שם רש"י ז"ל עכ"ז אמר עליו אחיו [רמי בר] יחזקאל דלא נצייתינהו לכללי דכייל בשם רב ושמואל ק"ו לשאר תלמידים שאינם גמורים דשפיר אפשר שישנו בדבורם מחוסר דיוקם בתוכן הענין או שלא הבינו הדברים על מתכונתם ...
כאן הוא מביא את הדוגמא מסוגיתנו, שלפעמים חכם לא דקדק היטב בלשון רבו !!!
6.5
המשך דבריו:
באופן דנמצינו למדים מכל הני שמעתתיה ברירי ונכוני דכולהו תנאי וכולהו אמוראי הוו מזדהרי טפי בקבלת ההלכות והשמועות דלימרינהו משמא דמארייהו ולא ליתו לאחלופי בין גברא לגברא ומאחר שכן הדין נותן שיאמנו דבריהם הנאמרים באמת כאילו שמעום מפי הרב שאמרם ואל דעות ה' שאחרי מופלג שכתבתי כן מצאתי למוהריק"א בכלליו דף ק"ג ב' שכתב דעלה דהך דהגוזל דאייתינא כתב הרשב"א בשם ר"ח לא באה זאת השמועה אלא להודיע כמה הוו זהירין לקבל השמועה ממי שקבל אותו מרבותיו כי כל דבריהם אינה אלא בקבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו עכ"ד
ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעת שר וגדול בישראל ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת הן נבון וחכם כל מבין עם תלמוד בלבבו יורה ידין דלא שנא לן בין אמרה הרב למימריה בהדיא בין אמרה התלמיד משמיה
דלא כבעל שושנים לדוד אשר חשב על הרמב"ם שדעתו לחלק בהכי הבאתי דבריו בכללי דליתא וידבר דוד דברים שהם דחויים מעיקרם ותו לא מידי:
תוספת הסבר בקשר למונח "אמר רב... משמיה ד...".
7.
וקשה: מדוע רמי בר יחזקאל משתמש בביטוי "משמיה דרב" שמשמע שרב יהודה לא שמע מרב ישירות והרי רב יהודה תמיד מופיע בש"ס "אמר רב יהודה אמר רב" – שמשמע ששמע ממנו ישירות?
8.
ויש ליישב בשתי אפשרויות:
8.1
רמי בר יחזקאל מדבר על רב יהודה ולכן אמר "משמיה", יותר מתאים מבחינה תחבירית.
8.2
היא הנותנת, הרי זה בדיוק מה שטוען רמי בר יחזקאל, שאחיו – רב יהודה – לא שמע זאת מרבו – רב - באופן אישי וישיר.
