הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "וליה לא סבירא ליה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מח ע"א

"רבי יצחק בר יוסף הוה קאזיל בתריה דרבי ירמיה בשוקא דטבחי, חזנהו להנך דקיימין צמחי צמחי, אמר ליה: לא בעי מר אומצא? אמר ליה: לית לי פריטי, אמר ליה: אקפן אנא, אמר ליה: מה אעביד לך! דכי אתו לקמיה דרבי יוחנן, משדר להו לקמיה דרבי יהודה ברבי שמעון, דמורי בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון להיתירא, וליה לא סבירא ליה."

1.
הליכות עולם שער שני פרק ב:

לה. זימנין כשמקשה על תנא מדידיה אדידיה מתרץ הא דידיה הא דרביה כלומר חדא סברא דנפשיה וחדא סברא דרביה וליה לא סבירא ליה וזה תמצא בהרבה מקומות. ולפעמים מתרץ על כי האי קושיא תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני כמו [תרי תנאי ואליבא דרבי מאיר] תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר בריש ברכות וכן בכוליה גמרא ורוצה לומר דחד אמר הכי אמר מר וחד אמר דלאו הכי אמר מר אלא הכי, וכמו שמצינו תרי תנאי ואליבא דר' פלוני כך מצינו תרי אמוראי ואליבא דפלוני כמו תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן ובהרבה מקומות.

ואי לא דמסתפינא אמינא דכל כהאי גוונא לא משקר חד מינייהו אלא שמעו מרבן ומשכחת לה דמעיקרא אמר הכי ושוב חזר בו האחד שמע החזרה והאחד לא שמע, וסעד לזה במסכת ביצה באין צדין דפליגי התם לוי ורב ואמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוה יתבינן קמיה דרבי כי אמרה רבי להא שמעתתא באורתא אמר מותרין באכילה ובצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהואי בי מדרשא ושמעתיה הדרי בי וקבלתי לוי דלא הוה בי מדרשא לא שמע ולא הדר ביה.

אלא שלא נראה כן מדברי רש"י ז"ל בפרק אף על פי גבי הא דאמרינן התם ניחא לן לומר דפליגי תרי אמוראי ואליבא דנפשייהו ולא דפליגי תרי אמוראי ואליבא דחד אמורא, וכתב רש"י ז"ל וז"ל דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו קא משקר אבל כי פליגי אליבא דנפשייהו בדין או באיסור והיתר כל חד וחד אמר הכי מסתבר טעמא ואין כאן שקר דכל חד וחד סברא דנפשיה קאמר מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא אלו ואלו דברי אלהים חיים זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שנוי הדברים בשנוי מעט, כל אלו דברי רש"י ז"ל:

הוא מביא סוגים שונים של "אירועים" שמתאים בהם ביטוי שמבטא את הרעיון של "וליה לא סבירא ליה".

1.1
כאשר הגמרא מקשה על אמורא מדבריו שלו במקום אחר, אז התרוץ הוא "הא דידיה הא דרביה". כלומר דין אחד הוא של רבו ודין שני הוא שלו עצמו.
מתאים היה גם לומר "וליה לא סבירא ליה", אלא ש"ליה לא סבירא ליה" לא קשור דווקא ליחסי תלמיד-רב.
אפשר לומר, אם כן, שהביטוי "הא דידיה הא דרביה" הוא מקרה פרטי של "וליה לא סבירא ליה".

1.2
דין שנאמר בשלב ראשון של דברי חכם מסויים, ודין אחר שנאמר על ידו יותר מאוחר [הוא עצמו חזר בו].

1.3.
לפעמים שמדובר במחלוקת בין שני חכמים, ולכל אחד יש נימוק לדבריו.

1.4.
"תרי תנאי ואליבא דרבי..." – מחלוקת ביו שני תנאים מה בדיוק סברת רבם.

1.5
בסוגיתנו הביטוי הוא "וליה לא סבירא ליה". מדובר על רבי יוחנן שלא סובר כרבי אלעזר ברבי שמעון.

2.
רש"י מסכת חולין דף מח עמוד א:

וליה לא סבירא ליה - לרבי יוחנן לא סבירא ליה לאכשורי ומיטרף נמי לא הוה טריף לה ניהלייהו דלא שמיעא ליה מרביה.

נראה מדברי רש"י, שאולי הוא מתכוון לומר, שלביטוי "וליה לא סבירא ליה" יש כפל משמעות.

2.1
משמעות ראשונה: הוא חולק בסברא על רבי אלעזר ברבי שמעון – ולכן הוא לא מכשיר.

2.2
משמעות שניה: הוא לא אומר מה ההלכה [לאסור] מפני שלא קיבל אותה מרבו. כלומר "לא סבירא ליה" = "לא למד מרבו".