מאי קושיא
חולין נה ע"ב
"אמרי במערבא: כל הפוסל בריאה - כשר בכוליא, שהרי נקב פסול בריאה, וכשר בכוליא.
וכל שכן היכא דכשר בריאה - כשר בכוליא.
מתקיף לה ר' תנחומא: וכללא הוא והרי מוגלא, דכשר בריאה ופסול בכוליא! והרי מים זכין, דכשרים הכא והכא!
אלא אמר רב אשי...".
הקשה רש"י: "והרי מים זכין דכשרין הכא והכא - לא ידענא מאי קושיא".
ותירצו התוספות והרמב"ן מספר תירוצים.
עוד יש לבאר כך:
כתב רש"י בדיבור הבא:
"אלא - לא תימא כל שכן, דאע"ג דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר בריאה ופסול בכוליא...".
מדבריו עולה שפירש שהמשפט: "וכל שכן היכא דכשר בריאה - כשר בכוליא" אינו מדברי אמרי במערבא, אלא היסק של רבי תנחומא, ועל היסק זה הקשה רבי תנחומא. ורב אשי חלק רק על אותו ההיסק.
לפי זה ניתן לפרש שרבי תנחומא ידע שניתן לדחות את דיוקו ולדייק מדברי מערבאי באופן שונה. והוא הקדים תשובה לקושיה.
שמא יבא מאן דהו ויפרש שאין כאן קל וחומר, אלא ש'כל הפוסל בריאה - כשר בכוליא', וכן: 'כל הכשר בריאה - פוסל בכוליא'. כמו שמצינו לקמן בדף נו ע"ב: "אדומין שהוריקו, וירוקין שהאדימו – טרפה", שיש אברים שהם הופכיים זה לזה, וכל הראוי באחד, צריך להיות הופכו בשני. ולפי פירוש זה כבר לא קשה קושית רבי תנחומא הראשונה: "והרי מוגלא, דכשר בריאה ופסול בכוליא".
לכן הביא רבי תנחומא מיד גם את הדין הבא "והרי מים זכין, דכשרים הכא והכא", ומעתה לא ניתן לומר את אותו פירוש.
ומסקנת רב אשי שאין כלל לדייק מדברי מערבאי, אלא רק ללמוד את משמעם בלבד, שכל הפוסל בריאה - כשר בכוליא.
