אף הן עתידין ליתן את הדין
חולין סב ע"א
"תניא: עורב - זה עורב, למינו - רבי אליעזר אומר: להביא את הזרזיר.
אמרו לו לרבי אליעזר: והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן, מפני שיש להן זפק!
אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין.
דבר אחר: למינהו - להביא סנונית לבנה, דברי רבי אליעזר.
אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו, מפני שקרקבנו נקלף!
אמר להם: אף הן עתידין ליתן את הדין".
בהמשך הגמרא מבואר שחכמים חולקים על רבי אליעזר. לכן אותם ש"אמרו לו לרבי אליעזר", לא רק שאלוהו אלא גם חלקו עליו בהלכה.
וקשה,
הכיצד מעניש רבי אליעזר את אותם בני כפר תמרתא ואנשי גליל העליון שנהגו על פי דעת חכמים רבותיהם! וכי לא נכון עשו?
אלא שרבי אליעזר לשיטתו.
שכן מלשון הגמרא "רבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול" (מסכתות ברכות דף נב ע"א; עירובין דף ז ע"א; פסחים דף קיד ע"א; יבמות דף יד ע"א; חולין דף מד ע"א) מבואר שיש מי שחולק עליו. ולמד זאת רבי יהושע במסכת בבא מציעא דף נט ע"ב מהפסוק "לא בשמים היא". והחולק עליו שם הוא רבי אליעזר הסובר שהתורה בהחלט ניתנה מהשמים, ולכן זֹאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תּוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. ומשום כך יכל לטעון שם במפגיע: "אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו!".
וגם בענין עופות הטהורים רבי אליעזר לשיטתו, לא היה אכפת לו מה דעת החולקים עליו, כי שהיה משוכנע שהלכה כמותו, ושכך עתידין לדון בשמים.
ועדין קשה,
לו יהי כן שהאמת עם רבי אליעזר. סוף כל סוף אונס רחמנא פטריה, וכיצד יכל אותו ציבור ששמע הלכה מרבותיו, להכיר גם את שיטת רבי אליעזר ולדעת שהלכה כמותו?
אלא שרבי אליעזר דייק בלשונו, ולא אמר "אף הן עתידין להענש בדין", אלא רק "ליתן את הדין". לאמור, כיון שעברו על דברי תורה יעמדו בדין. והיה, אם אמת נכון הדבר, ולא עשו אלא בתמימות על פיהן של חכמים ובהוראתם, ודאי שלא יבולע להם. אבל "הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות" (מסכת סנהדרין דף כו ע"א). והיה אם הכירו בשיטת רבי אליעזר ולבם נקפם, אלא שהורו היתר לעצמם מדעת לבם, כי אז לא ימלטו מהדין בפני בוחן לבבות ביום דין.
