דוכיפת
חולין סג ע"א
"אמר רב יהודה: שלך - זה השולה דגים מן הים, דוכיפת - שהודו כפות.
תניא נמי הכי: דוכיפת - שהודו כפות, וזהו שהביא שמיר לבית המקדש".
מה פירוש הודו כפות? הרי פשוט הוא שכל כרבולת מחוברת לראש העוף!
פירש רש"י: "שהודו כפות - כרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו פואו"ן שלביי"א".
רש"י בודאי אינו מתכוין לדוכיפת שלנו (כאפשרות שהועלתה בלעזי רש"י שבשטיינזלץ),
שכן בפירושו לתורה דברים יד, יח כתב רש"י במפורש: "בלע"ז הרופ"א", וזו הדוכיפת שלנו, וכאן כתב לשון לעז אחר.
ועוד שהדוכיפת היא ציפור קטנה ולא עוף גדול כתרנגול.
אם מתכוין רש"י לסוג של בֶּרְבֶּר או סוג של תרנגול הודו בעל כרבולת רכה, היה מבואר לשון כפות כלומר קשור, השייך בדבר רך.
אלא שפואו"ן שלביי"א ובצרפתית של היום paon sauvage, פירושו טווס פיראי – טווס בר.
וקיים עוף כזה בצרפת דומה לטווס אך ללא הנוצות הארוכות והמרהיבות.
תמונה 1
תמונה 2
(מקור)
אמנם קיימת גירסה "שהודו כפוף". לגרסה זו מבואר, שכן דרך הדוכיפת למשוך את כרבולתה לאחור.
(מקור)
ולגירסה "שהודו כפות" נראה לפרש כמו כפות תמרים – שנראה כמו כף יד שכן הכרבולת נפרדת לאצבעות אצבעות.
בשנת תשס"ח התבצע משאל על מנת לבחור את "הציפור הלאומית" של ישראל. ברוב קולות נבחרה הדוכיפת.
ואני תמהתי. מה ענין לנו לחקות את האומות בבחירת "ציפור לאומית".
מה גם שנבחר עוף טמא, ורק משום צבעיו הססגוניים המפתים. בעוד שכנסת ישראל נמשלה לדברי חז"ל דוקא ליונה.
אבל עתה חוזרני בי.
"קול המון כקול שדי".
כיון שהדוכיפת – "זהו שהביא שמיר לבית המקדש", ועל כך זכה ממרומים בתפארת הודו שעל ראשו ובכתונת הפסים שלנוצותיו. בודאי גם להבא, רק למען הבאת השמיר נשתמר עוף יחודי זה. ומשמש הוא עתה לדוגמא למאווי עם ישראל לדורותיו:
שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
