הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "רבי... אומר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין סה ע"א

"תניא, רבן גמליאל אומר: דורס ואוכל - בידוע שהוא טמא, יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף - בידוע שהוא טהור;
ר"א בר' צדוק אומר: מותחין לו חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן - טמא, שלש לכאן ואחת לכאן - טהור;
ר"ש בן אלעזר אומר: כל עוף הקולט מן האויר - טמא. ציפרתא נמי מקלט קלטה!
אמר אביי: קולט ואוכל, קאמרי.
אחרים אומרים: שכן עם טמאים - טמא, עם טהורים - טהור.
כמאן - כר' אליעזר, דתניא ר"א אומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו; אפי' תימא רבנן - שכן ונדמה קאמרינן. "

1.
בתוספתא [פרק ג, משנה ז] הסדר קצת שונה:
רשב"ג אומר:
רשב"א אומר:
ר"א בר צדוק אומר:
אחרים אומרים:

2.
בברייתא בסוגייתנו רבי אלעזר ברבי צדוק מופיע אחרי רבן גמליאל. הוא היה תנא בדור השני-שלישי. חי בזמן הבית.
רב שמעון בן אלעזר – תלמידו של רבי מאיר, בן דורו של רבי יהודה הנשיא.

3.
לכן, סדר התנאים בברייתא הוא לפי הסדר הכרונולוגי המתאים.
אמנם "אחרים" מופיעים בסוף הרשימה. "אחרים" הכוונה לרבי מאיר, אחרי "שהוענש" על שרצה להוריד את רשב"ג מנשיאותו. ומדוע הוא בסוף הרשימה? כנראה שזה "חלק" מ"עונשו".

4.
כל החכמים בברייתא מוזכרים בצורה של "רבי... אומר" שזהו ניסוח של מחלוקת, ולכן נראה שכל התנאים חולקים זה על זה, וכל אחד מהם נותן אמצעי אחר לבדיקת עוף כדי לדעת אם הוא טהור או טמא.

5.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה כ:

כל עוף שחולק את רגליו כשמותחין לו חוט שתים לכאן ושתים לכאן, או שקולט מן האויר ואוכל באויר, הרי זה דורס וטמא, וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להם הרי זה טמא.

הרי"ף והרמב"ם פסקו כרבי אלעזר ברבי צדוק וגם כדברי רבי שמעון בן אלעזר. זאת אומרת ששני התנאים האלה אינם חלוקים ביניהם, אלא מוסיפים זה על זה.

6.
ומעיר ה"תוס' יום טוב" על המשנה, שאמנם מהניסוח: "רבי שמעון בן אלעזר אומר" משמע שבא לחלוק, אבל באמת אין הכרח בדבר, והוא מעיר שיש עוד מקומות בש"ס באופן זה.

7.
ונראה אולי ליישב באופן אחר: כל אחד מהתנאים אמר את דבריו בנפרד ולא תוך דיון ביניהם. והדברים שובצו במשנה על ידי רבי יהודה הנשיא. לכן, הניסוח הוא "רבי... אומר" ללמדנו שכל אחד מהתנאים בא לחלוק על תנא אחר בן דורו שאיתו הוא דן בנושא, ודברי החולק לא שובצו במשנה או בברייתא.