הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מנא תימרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין סז ע"א

"אמר רב הונא: לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא, דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא, והוי עובר משום +ויקרא י"א+ שרץ השורץ על הארץ. אי הכי, במנא נמי; דלמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא! התם היינו רביתיה, ומנא תימרא - דתניא: מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע - ת"ל: +ויקרא י"א+ תאכלו מכל אשר במים, וליחוש דלמא פריש לדפנא והדר נפיל - אלא היינו רביתיה, ה"נ: היינו רביתיה. אמר ליה רב חסדא לרב הונא, תניא דמסייע לך: כל השרץ השורץ על הארץ - לרבות יבחושין שסיננן; טעמא - דסיננן, הא לא סיננן – שרי. "

1.
יש לשאול שתי שאלות:
א. מי אומר את הביטוי "ומנא תימרא", רב הונא או "סתמא דגמרא"?
ב. מדוע רב חסדא צריך להביא הוכחה נוספת לדברי רב הונא "תניא דמסייע לך"?

2.
לגבי השאלה השניה ניתן לומר שהברייתא הראשונה באה להוכיח את הדין הנוסף של רב הונא, שאם פורש לדופן וחוזר לכלי נחשב "מכל אשר במים" - ומותר, והברייתא השניה באה להוכיח את עיקר דינו של רב הונא, שאם פרש לבחוץ אסור משום "שרץ השורץ על הארץ".

3.
אולם יש אומרים שגם הברייתא הראשונה מסייעת לשני חלקי הדין של רב הונא [ראה "מתיבתא", הערה יז], ולפי זה נשארת השאלה בשביל מה הביא רב חסדא ראיה מברייתא נוספת?

4.
ונראה לומר: יש שאלה עקרונית: מי אומר את הביטוי "מנא תימרא?", האם מדובר בהמשך דברי רב הונא עצמו, או שמדובר בביטוי שאומרת הגמרא – "עורך הגמרא" – "סתמא דגמרא"?

5.
אם מדובר בדברי "סתמא דגמרא" הרי משמע שכך שהיא פוסקת כדברי רב הונא. אולם עדיין קשה, מדוע אי אפשר להסתפק בברייתא שהביא רב חסדא.

6.
חידושי הרשב"א מסכת חולין דף לא עמוד ב:

... אבל ראיתי לרמב"ם ז"ל שפסק בפרק ראשון של הלכות מקואות כרב, ושמא הוא מפרש דמה שאמרו מנא תימרא דחולין לא בעו כונה דתנן גל שנתלש לישנא דגמרא הוא ולא סיומא דמילתי' דרב נחמן
דאלמא מסקנא דגמרא כרב...

מדברי הרשב"א ניתן לומר שמשמעות הביטוי "מנא תימרא" היא [האם נכון תמיד?], שזוהי הוכחת התלמוד עצמו - "סתמא דגמרא"-"מסקנה דגמרא", והלכה תהיה כאותה דעה שעליה נאמר "ומנא תימרא".

7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תפד:

מנא תימרא, אין דרך הש"ס לומר במילתא דקחזינן דאיפליגו בה אמוראי דאי נמי סובר תלמודא דמתניתין מסייעא לחד הוה ליה למימר מתניתין מסייעא למ"ד וכו' אי נמי לותביה למ"ד הפך הנשמע מפשטא דמתניתין ולא לימא מנא תימרא הר"ב ראשון לציון דף מ"ג א':

הוא מדגיש שבמחלוקת אמוראים מפורשת לא משתמשים בביטוי זה אלא בביטויים אחרים ["מתיב", ועוד...]
ומתאים לסוגייתנו, שדברי רב הונא לא מובאים כמחלוקת עם אמורא אחר.

7.1
כמו כן נראה מלשונו, שה"יד מלאכי" סובר, שהביטוי "מנא תימרא" נאמר על ידי "עורך הגמרא".

8.
אבל אם נאמר שהחכם עצמו אומר זאת הרי שהוא מביא הוכחה לדברי עצמו, ואין לו עניין להקשות על חברו.

9.
הסבר אחר נראה לומר: "מנא תימרא" הוא לימוד מתוך דיוק בברייתא, כמו שהגמרא אומרת: "וליחוש... אלא..."
ואילו הברייתא השניה – של רב חסדא - היא מפורשת וללא דיוק מהברייתא. ומה שכתוב שם בברייתא "טעמא סיננן...", שמשמע מזה שנלמד מתוך דיוק, ראה בפרשנים שלא גורסים זאת ["מתיבתא", הערה יט].