הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

כמאן; רבי מאיר = סתם משנה 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; תנאים]

חולין עג ע"א

"רבינא אמר: בגד - לאו לחתיכה קאי, עובר - לחתיכה קאי, וכל העומד לחתוך כחתוך דמי. כמאן - כרבי מאיר! דתנן: כל ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן - מטביל עד מקום מדה (דברי ר"מ, וחכמים אומרים) +מסורת הש"ס: [ר' יהודה אומר]+: עד שיטביל את כולו!
אפילו תימא רבנן - חבורי אוכלין, כמאן דמפרתי דמי, ונגיעי בהדדי. בשלמא לעולא, היינו דקתני חתכה, אלא לרבינא, מאי חתכה? איידי דתנא רישא חתכה, תנא נמי סיפא חתכה."

1.
הגמרא מציינת ששיטת רבינא בסוגייתנו - "כל העומד לחתוך כחתוך דמי" - מתאימה לשיטת רבי מאיר במסכת מקוואות. הגמרא מצטטת את המשנה במסכת מקוואות כך: הרישא – דברי רבי מאיר, והסיפא – חכמים חולקים.

2.
אולם במשנה עצמה כתוב:
משנה מסכת מקוואות פרק י משנה ה:

[ה] כל ידות הכלים שהם ארוכין ועתיד לקוצץ מטבילין עד מקום המדה רבי יהודה אומר עד שיטביל את כולו שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים ושל קטן עשרה מטבילן עד מקום המדה ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת החבל שהוא קשור בקופה אינו חבור אלא אם כן תפר:

כלומר, במשנה עצמה הרישא היא "סתמית" - "תנא קמא", ולא כתוב במפורש "דברי רבי מאיר", ובסיפא כתוב שהיא דברי רבי יהודה ולא "חכמים" כפי המצוטט בסוגייתנו.

3.
ואמנם, בהמשך סוגייתנו הגמרא מכנה את "רבי יהודה" במשנה במקוואות כ"חכמים". כמו כן מופיע במסכת בבא מציעא דף ק עמוד ב, ש"רבי מאיר" סובר ש"כל העומד לבצור – כבצור דמי", ומתאים לשיטת "תנא קמא" במשנה במסכת מקוואות [מוזכר ב"שוטנשטיין", הערה 3] ולגירסת "רבי מאיר" - בסוגייתנו.

4.
ואמנם יש שמתקנים את הציטוט בסוגייתנו בהתאם לניסוח שכתוב במשנה במסכת מקוואות ["הגהות וציונים", אות א]. אולם ב"שוטנשטיין" וב"מתיבתא" מסבירים, שהחלק הראשון במשנה ["תנא קמא"] הוא "סתום", והכלל הוא ש"סתם משנה" – רבי מאיר. והחלק השני – הסיפא - הוא "רבי יהודה".

5.
מבחינת עקרונית ניתן להבין מכאן – לכאורא – שכל "תנא קמא" הוא "רבי מאיר", כמו כן ניתן להבין מכאן שכל "חכמים" שחולקים על "רבי מאיר" הם למעשה "רבי יהודה". מדוע לא מצינו קביעה זו באופן קבוע לאורך הש"ס?

6.
מבחינת הכרעת ההלכה אין לנ"ל משמעות, שהרי חכמים ותנא קמא – הלכה כחכמים. ורבי יהודה ורבי מאיר – הלכה כרבי יהודה.

7.
הגמרא מציינת שדברי רבינא מתאימים לשיטת רבי מאיר ולא לשיטת חכמים, ומשמע מהפירוש ב"מתיבתא", שזו קושיה. אולם בדרך כלל הבטוי "כמאן" איננו קושיה, אלא התאמת השיטה לפסיקת הדין.
וראה ב"מתיבתא", בהערה ה, שמסביר מדוע כאן זו קושיה [וכן ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסג].
יתכן, שאת הביטוי "כמאן" קבע "עורך הגמרא", ואין זה ציטוט מהדיון בבית המדרש של האמוראים.

8.
הגמרא – כתשובה – מתרצת את שיטת רבינא גם לשיטת חכמים במשנה במקוואות.