הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תנינא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עג ע"ב

"במאי עסקינן? אילימא באבר דעובר - מיפלג פליגי! אלא באבר דבהמה - מיתה תנינא, שחיטה תנינא! מיתה תנינא: מתה הבהמה - הבשר צריך הכשר, והאבר מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה, דברי ר' מאיר. שחיטה נמי תנינא: נשחטה בהמה - הוכשרו בדמיה, דברי ר"מ; ר"ש אומר: לא הוכשרו! אי מההיא,. "

1.
לעיל בדף ע"א – במבנה סוגיה כבסוגייתנו - הגמרא שאלה "תרוייהו תננהי", כלומר, שני הדינים נלמדו כבר ממשנה/ברייתא, ומדוע כאן אין אותו לשון?
אולי אפשר לומר, בגלל ששם "אמורא" שאל, ואילו בסוגייתנו "הגמרא" שואלת.

2.
תוספות מסכת חולין דף עג עמוד ב:

שחיטה תנינא - תימה דאדפריך תנינא טפי הוה ליה לאקשויי מינה לריש לקיש.

תוס' מקשה קושיה מהותית ביותר: במקום לציין שדברי רבי יוחנן "מיותרים" כיון שנשנו במשנה, היתה הגמרא צריכה להקשות על ריש לקיש סתירה מהמשנה. וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסט, שמביא הסברים שונים מדוע על ריש לקיש לא קשה.

3.
ונראה ליישב את קושיית תוס' מבחינה עקרונית: גם המקשן ידע שיש הסבר ל"כפילות", וממילא ידע שאין קושיה על ריש לקיש. לכן, כל שאלתו היתה "רק" לברר מהו ה"חידוש" בדברי רבי יוחנן לעומת דיני המשנה.