הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איכא דאמרי" [לישנא בתרא]

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עה ע"א

"הטילה נפל, רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה, 
ורבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה. 
רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה - אוירא גרים, 
רבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה - חדשים גרמי. 
איכא דאמרי: כל היכא דלא כלו לו חדשיו - לא כלום הוא, 
כי פליגי - היכא דהושיט ידו למעי בהמה, ותלש חלב של בן ט' חי ואכל;
רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה - חדשים גרמי,
רבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה - חדשים ואוירא גרמי."

1.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה א:

האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, ובפירוש אמרה תורה שאינו חייב אלא על שלשה מיני בהמה טהורה בלבד שנאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו בין שאכל מחלב שחוטה בין שאכל מחלב נבלה וטריפה שלהן, אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה, וכן נפל של שלשה מיני בהמה טהורה חלבו כבשרו והאוכל מחלבו כזית לוקה משום אוכל נבילה.

2.
מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה א :

"... וקי"ל כלישנא בתרא שלא לענוש אלא בראיה ברורה כל שלא כלו לו חדשיו לכ"ע אין כאן חיוב כרת ופשוט הוא שיש בו משום נבלה:

ה"מגיד משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כ"לישנא בתרא". יש ראשונים ואחרונים שטוענים שזוהי שיטה עקבית אצל הרמב"ם לפסוק כלישנא בתרא, שאחד מלשונותיה היה "איכא דאמרי".

3.
ויש להסביר: בבית המדרש היו שתי "גירסאות" במחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש. "עורך הגמרא" כתב את אותה גירסא שהוא מחשיבה להלכה בסוף הסוגיה - כ"איכא דאמרי"

4.
ועוד בעניין זה יש כמה "איכא דאמרי" בסוגיה בעמוד ב. וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצה, מדוע יש פוסקים גם כ"לשון ראשון" [לקולא בגלל "ספיק ספיקא"]