צפייה במעשה בראשית / יעקב צ. מאיר
חולין פג ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
'בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר "דבש מצאת אכול דייך [פן תשבענו והקאתו"]' (תוספתא חגיגה ב ג). בן זומא הוא אחד מארבעת הנכנסים לפרדס. הוא לא מת ולא קיצץ בנטיעות, אך מאידך גם לא נכנס בשלום ויצא בשלום. בן זומא נשאר במעמד ביניים והפסוק הנדרש עליו רומז בעדינות שאילו היה אוכל דיו ולא מגזים אולי לא היה מקיא.
וכיצד הקיא מדבש הפרדס? זאת מספרת התוספתא כך, 'מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו, הגיע אצלו ולא נתן לו שלום. אמ' לו מאין ולאן בן זומא? אמ' לו צופה הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח, שנ' ורוח אלים [!] מרחפת על פני המים. ואומ' כנשר יעיר קנו וגו'. מה נשר זה טס על קנו נוגע ואינו נוגע, כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפי' טפח. אמ' להם ר' יהושע לתלמידיו, כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא' (שם ו).
תוספתא צופנת סוד זו מביאה את דרשתו של בן זומא מתוכה הבין ר' יהושע שהוא כבר 'מבחוץ', כלומר שעיסוקו בדברים שבכבשונו של עולם מקרבים את יציאתו מן העולם. זהו המקום המדויק בו אכל בן זומא מן הדבש יותר מכדי 'דייך' והקיא, או מוטב, הוקא מן העולם. בן זומא הגיע לתובנתו המיסטית על הפער הקטן שבין המים העליונים והתחתונים מתוך צפיה בפרק מעשה בראשית ובפרט מתוך הפסוק 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים'.
אך הדף היומי שלנו מאפשר הצצה אל דרשה שדרש בן זומא עוד לפני שנפגע, כאשר צפייתו במעשה בראשית עוד הניבה פירות הלכתיים, '"יום אחד" האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה. את זו דרש ר' שמעון בן זומא, נאמר במעשה בראשית "יום אחד" ונאמר באותו ואת בנו "יום אחד". מה "יום אחד" האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה, אף "יום אחד" האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה' (חולין פג.).
'משמת בן זומא בטלו הדרשנים' (סוטה ט טו) מספידה המשנה את התנא הגדול. ובמה גדול היה כח דרשנותו? ביכולתו לאזן בעדינות בין הצפיה ההלכתית לבין הצפיה המיסטית במעשה בראשית. עד שהגזים באכילת הדבש ונסתלק מן העולם.
