הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כרבי יוסי"; "דלמא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין פ ע"א
"בעא מיניה אבא בריה דרב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא: הני עזי דבאלא, מהו לגבי מזבח? א"ל: עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר, דתנן: שור הבר מין בהמה הוא, רבי יוסי אומר: מין חיה; דרבנן סברי: מדמתרגמינן תורבלא - מינא דבהמה הוא, ור' יוסי סבר: מדקא חשיב ליה בהדי חיות - מינא דחיה הוא, אבל הני - דברי הכל מינא דעז נינהו.
מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: ודלמא מינא דאקו נינהו?
אמר ליה רבינא לרב אשי: ודלמא מינא דתאו, או מינא דזמר נינהו?
א"ל רב נחמן לרב אשי: אמימר שרי תרבייהו."
1.
רב הונא אומר שהמחלוקת היא לגבי שור הבר אם הוא ממין בהמה או ממין חיה, אבל לגבי עזי הלבנון כולם מודים שהוא עז וממין בהמה.
2.
"מתקיף" רב אחא: אולי עזי הלבנון הם מין של אקו – ממין חיות.
3.
"אמר ליה" – רבינא מקשה לרב אשי: אולי הוא מין של "תאו" או של "זמר" – מין חיות.
4.
ורב נחמן אמר לרב אשי שאמימר התיר את חלבם של עזי הלבנון לאכילה משום שהם חיות.
ואמימר – אם כן – חולק על רב הונא.
5.
ויש להעיר כמה הערות: מדוע שאלתו של רב אחא היא בסגנון "מתקיף", והרי כל טענתו היא "דלמא..." [= אולי] הוא לא "בטוח" בכך.
ומדוע שאלתו של רבינא לרב אשי פותחת "רק": "אמר ליה" ולא ב"מתקיף"?
כיצד "רב נחמן" אמר ל"רב אשי"? הרי חי הרבה לפניו, אלא אם מדובר ב"רב אשי הקדמון".
אמנם יש גירסא "רב חנן".
6.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ח:
אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה, שלשה מיני בהמה והם: שור שה ועז, ושבעה מיני חיה: איל א וצבי ויחמור ואקו ב ודישון ותאו וזמר, הם ומיניהן כגון שור הבר והמריא שהן ממין השור, וכל העשרה מינין ומיניהם מעלה גרה ומפריס פרסה, לפיכך מי שהוא מכירן אינו צריך לבדוק לא בפה ולא ברגלים.
הרמב"ם פוסק ששור הבר הוא "ממין השור" – כלומר הוא מין בהמה. דעה זו היא כדעת תנא קמא במשנה שהובאה בסוגיה.
7.
מקשה הרשב"א: [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כד]: הרי רבינא [הוא מזכיר את רב אחא] הקשה לרב אשי: אולי עזי הלבנון הם ממין "תאו" – ממין חיות. משמע שרבינא סובר שתאו הוא מין חיה, כלומר שהוא פוסק כרבי יוסי, ומדוע הרמב"ם פסק כתנא קמא? הרשב"א מוסיף: ורבינא הוא "בתראי".
8.
וקצת קשה, הרי רבינא לא בא לחלוק על רב הונא בקשר לשור הבר. אלא רק בקשר לעזי הלבנון. ומשמע מהרשב"א שהמושג "בתראי" עומד בזכות עצמו. זאת אומרת: חכם "מאוחר" יש לפסוק כמותו.
9.
כמו כן מוסיף הרשב"א שיש לפסוק כרבי יוסי מפני הכלל שהלכה כרבי יוסי מפני שנימוקו עימו.
10.
ויש מתרצים: הכלל שהלכה כרבי יוסי חל רק כשחולק על "חברו" ולא על "חבריו", וכשנחלק על רבים הכלל הוא: "יחיד ורבים – הלכה כרבים". ולכן הרמב"ם פסק בסוגייתנו כתנא קמא. ברור כאן ש"תנא קמא" נדון כ"חכמים"="רבים".
11.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רל:
הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, כ"כ בה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא שהביא שם בדף ק"ך א' וז"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכו' כל אלה הלכה כר' יוסי במד"א בזמן שנחלק עליו אחד אבל אי נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכו' ....
ואינך דפסקו כר"י הרי כתבו בהדיא דע"כ לא פסקו כמותו אלא משום דתניא כוותיה אף דבעלמא אית להו דאין הלכה כרבי יוסי אלא מחבירו ....
ברם חזי הוית בסמ"ג שם בדף קנ"ד ע"ד שכתב בפשיטות דדעת הרמב"ם הוא דהלכה כר"י מחביריו ושכך היתה גירסתו בפרק מי שהוציאוהו ... ואני בער לא אדע על מה אדניהם הטבעו דהא איפכא איכא לאוכוחי מכמה וכמה פסקי הרמב"ם ז"ל דבכולהו פסק כת"ק דר' יוסי כמו שתמצא לה"ה ברפ"ט מהלכות שבת ושם בפכ"ג הלכה ך' ופכ"ה הלכה י"ג ובפ"א מהלכות מ"א הלכה ח'
וכ"כ מרן בכ"מ בפ"ו מהלכות ברכות הלכה י"ג ובפכ"ה מהלכות ערכין הלכה א' כתב וידוע דהלכה כת"ק וכן בפ"ג מהלכות כלאים הלכה ז' וע"ע בפ"ב מהלכות מתנות עניים הלכה ו' ושם סוף פרק חמישי לדעת הראב"ד ג"כ ובפ"ה מהלכות תרומות הלכה כ"א ובפ"ה מהלכות שמיטה הלכה י' כתב ופסק רבינו כרבנן משום דרבים נינהו וכן בפ"ב מהלכות שאר אבות הטומאות הלכה י"ג כתב וכר"י מחבירו וכ"כ עוד בכמה דוכתי אחריני נלאיתי לכותבם
נמצא לפי זה דיפה כתב הרב יד אהרן בא"ח סי' תקע"ב שבכל ספר היד הרמב"ם פוסק דלא כר"י היכא דפליג עם סתם מתני' ע"ש ...
אמור מעתה דיפה דן יפה הורה גבר חכם בעוז הר"ב הליכות עולם במאי דכייל לן בריש שער החמישי ואמר כללא דמילתא הלכה כר"י מחבירו ולא מחביריו דיסודתו בהררי קדש המה העמודים והמכונות אשר כל בית ישראל נשענים עליהם ומה גם דמרן מהריק"א הסכים על ידו שם ופתח באלה הדברים ומ"ש כר' יוסי מחבירו אע"ג דפרק הנזכר אמרו הלכה כר' יוסי מחביריו ר' יוחנן פליג כמ"ש שם התוס' ע"כ כלומר ודעת ה"ע לפסוק כר' יוחנן ...
מדבריו משמע שנוקט למסקנה שהרמב"ם מכריע כרבי יוסי רק נגד "חברו" ולא נגד "חבריו"="רבים".
12.
ה"מגיד משנה" חולק על הרשב"א:
מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ח:
ויש לתרץ בזה שהוא סבור שהלכה כרב הונא דפשט שהן מין בהמה ורב המנונא דס"ל הכין כדאיתא לעיל מההיא בעין ואמימר ה"ל יחידאה לגבייהו
והנך אמוראי דמקשו ודילמא מינא דאקו נינהו ומינא דזמר נינהו דילמא קאמרי ולדחות הראיה שהביא רב הונא אבל לא מכרעי מידי ולזה סתם רבינו בכאן ובהלכות איסורי מזבח לפי שהוא סבור דעז הבר הרי הוא כעז אחר שלא כדעת הרשב"א ז"ל שכתב בספרו עזי הבר מין חיה הן וחלבן מותר אבל מה שמנה התאו בכלל חיה וכתב שור הבר מין בהמה איני יודע לתרץ לפי גירסת ספרינו:
מה שהרשב"א הכריע משאלת רבינא [לרב אשי] שסובר שהוא מין חיה סובר ה"מגיד משנה" שאין זה הכרחי, אלא הם העלו זאת בלשון "דלמא" ולא בהכרח שכך הם סוברים. והרשב"א כנראה סובר ש"דלמא" כן נשאר למסקנה.
