הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והשתא דאתית להכי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין פד ע"א

אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי; בשחיטה שאינה ראויה - סבר לה כר' שמעון, בהעמדה והערכה - סבר לה כר"מ. ואיבעית אימא: כולה ר"ש היא, ושאני הכא דאמר קרא +ויקרא י"ז+ ושפך וכסה - מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי, יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי.
והשתא דאתית להכי, אפילו תימא קדשי מזבח מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכסוי,
מר בר רב אשי אמר: אמר קרא +ויקרא י"ז+ חיה או עוף, מה חיה אינה קדש, אף עוף אינו קדש אי מה חיה - שאין במינו קדש, אף עוף - שאין במינו קדש, אוציא תורין ובני יונה - שיש במינן קדש! לא, כחיה; מה חיה - לא חלקת בה, אף עוף - לא תחלוק בו. "

1.
הגמרא עונה 3 תרוצים שונים על הקושיה שהעלתה בסוגיה הקודמת.

1.1
התרוץ הראשון – של רב יוסף, והתרוץ השלישי – האחרון – של מר בר רב אשי.
התרוץ האמצעי נאמר על ידי "סתמא הגמרא".

2.
הביטוי "השתא דאתית להכי" [שנאמר על ידי ה"סתמא דגמרא" כהמשך לתרוץ השני של "ואיבעית אימא"] פירושו: אם למדנו שאין כיסוי הדם נחשב כמי שמחוסר מעשה נוסף אחרי השפיכה וקודם הכיסוי אין צריך לפרש את משנתנו דווקא בקדשי בדק הבית.

3.
וכך פוסק הרמב"ם, כפי שמביאו ה"לחם משנה" הלכות שחיטה פרק יד הלכה ב:

בין קדשי מזבח וכו'. שם בגמרא (חולין דף פ"ד) והשתא דאתית להכי אפילו תימא קדשי מזבח מי שאינו מחוסר וכו':

4.
וקצת קשה, אם הסברו של "מר בר רב אשי" בא לחלוק על שני ההסברים הקודמים [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עה] הרי שהיה ראוי לפסוק כמותו כיון שהוא "בתראי".

4.1.
סדר תנאים ואמוראים חלק ב:

לח. רב אשי ורב כהנא הלכה כרב כהנא, רב אשי ורבינא הלכה כרב אשי*,

והלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמודא בר ממיפך שבועה ומכתב אודיתאיא דאמר מר בר רב אשי בדאורייתא נמי מהפכינן אשבועתא ומכתב אודיתא כי ההוא דאכמין סהדי בכילתא.

כלומר, בכל מקום הלכה כמר בר רב אשי חוץ מאשר בכמה סוגיות. יוצא אפוא שבאופן עקרוני ההלכה תהיה תמיד כמר בר רב אשי, וכנראה בגלל שהוא המאוחר מכולם, והכלל הוא ש"הלכה כבתראי".

5.
אפשר לומר שה"סתמא דגמרא" שחולקת על מר בר רב אשי היא הקובעת למרות שהוא ה"בתראי". ולכן "עורך הגמרא" השתמש בביטוי "השתא דאתית להכי", כביטוי שמלמד – כנראה – שכך פוסקת הסוגיה.

5.1
ואפשר להוסיף לנ"ל ולומר, שה"סתמא דגמרא" הנ"ל הם חכמים מאוחרים למר בר רב אשי [סבוראים?], והם משובצים לפני מר בר רב אשי, מפני שתוכן תרוצם קשור ישירות לתרוץ הראשון, ובלשון "והשתא דאתית להכי" [כנראה שזו לשון של עריכת הסוגיה]