כוס של ברכה אני שותה
חולין פז ע"א
"לאחר שאכלו ושתו, אמר לו: כוס של ברכה אתה שותה, או ארבעים זהובים אתה נוטל?
אמר לו: כוס של ברכה אני שותה.
יצתה בת קול ואמרה: כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים!
אמר רבי יצחק: עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס".
מה ענין כוס של ברכה לארבעת הברכות של ברכת המזון? וכי אין כל אחד חייב לברך על מזונו?! ואם צפוי היה שאינו מברך בלא כוס של ברכה, הכיצד רצה רבי למנוע ממנו את חובת ברכת המזון?!
אלא שהמזמן היה מוציא בברכתו את כל המזומנים ידי חובתם. והיה מברך בקול את ארבע הברכות כולן, שהרי למדה מכאן הגמרא שארבע הברכות של ברכת המזון שוות ארבעים זהובים.
ופירש תוספות: "או ארבעים זהובים אתה נוטל - שתיה לא שייכא לשכר ברכה אלא היה רוצה לסלקו מברכת המזון לפי שהיה צדוקי".
ולמה אם כן נצרך היה לכתחילה לתת לו את הברכה?
אלא שאמרו במסכת ברכות דף מו ע"א: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע - כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך - כדי שיברך בעל הבית".
וכיון שהברכה נתונה לאורח לא יכל רבי לקחתה ממנו בלא דמים. כשם שרבן גמליאל זְקֵנוֹ חייב את עושק הברכה ממי שזכה בה.
אבל קשה,
כיון שהיה צדוקי ורצה רבי לסלקו מברכת המזון, כיצד איפשר לו לבסוף להוציאו ידי חובה?
אלא שרצה רבי לבוחנו אם יחפוץ בבצע הזהובים או בברכה שעל הבציעה. וכיון שביכר במצוה ובברכה, היה בזה אות נאמן שלמד את לקח רעהו המין, שב מדרך הצדוקים, ודבק בצדיקים.
וזהו שֶׁשִּׁבְּחוֹ רבי יצחק, שלא כרעהו שאבד, משפחתו של המברך קיימת עדיין, וכבודה רב בין גדולי רומי.
