צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין פרד

חולין עט ע"א

א. דתנן, ר' יהודה אומר: הנולדים מן הסוס, אע"פ שאביהן חמור - מותרין זה בזה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס - אסורין; ואמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יהודה, דאמר אין חוששין לזרע האב, אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן, מאן חכמים - חנניה הוא, דאמר חוששין לזרע האב, והאי בר סוסיא וחמרא, והאי בר חמרא וסוסיא - כולהו חדא מינא נינהו.
ב. איבעיא להו: (מי פשיט) +מסורת הש"ס: [מיפשט פשיטא]+ ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב, או דלמא ספוקי מספקא ליה? למאי נפקא מינה - למישרא פרי עם האם. אי אמרת: מיפשט פשיטא ליה - פרי עם האם שרי, (אלא אי) +מסורת הש"ס: [ואי]+ אמרת: ספוקי מספקא ליה - פרי עם האם אסור, מאי?
ג. ת"ש, ר' יהודה אומר: כל הנולדים מן הסוס, אע"פ שאביהן חמור - מותרין זה בזה; היכי דמי, אילימא דאבוה דהאי חמור, ואבוה דהאי חמור, צריכא למימר? אלא לאו, דאבוה דהאי - סוס, ואבוה דהאי - חמור, וקתני מותרים זה עם זה, אלמא: מיפשט פשיטא ליה! לא, לעולם דאבוה דהאי חמור, ואבוה דהאי חמור, ודקאמרת צריכא למימר - מהו דתימא: אתי צד דסוס - משתמש בצד חמור, וצד חמור - משתמש בצד סוס, קמ"ל.
ד. ת"ש, ר' יהודה אומר: פרדה שתבעה - אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור, אלא מינה; ואי אמרת מפשט פשיטא ליה - לרבע עלה מינא דאמה! דלא ידעינן מינא דאמה מאי ניהו; והא אלא מינה קתני! הכי קאמר: אין מרביעין עליה לא מין סוס ולא מין חמור, לפי שאין יודעין במינה; וליבדוק בסימנין, דאמר אביי: עבי קליה - בר חמרא, צניף קליה - בר סוסיא; ואמר רב פפא: רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה - בר חמרא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה - בר סוסיא! הכא במאי עסקינן: באלמת וגידמת.
ה. מאי הוי עלה? ת"ש, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכל מודין בפרי עם האם - שאסור, שמע מינה - ספוקי מספקא ליה, ש"מ.   
 

רקע

מקרים [ב-ג] הם נפק"מ הפוכות של השאלה אי חיישינן לזרע האב או לא: מקרה [ב] מותר רק אי חיישינן לזרע האב, ומקרה [ג] מותר רק אי ל"ח. ממילא אי ספק חיישינן יהיה אסור בשני המקרים.
לעומת זאת מקרה [א] מותר בין אי חיישינן ובין אי לא חיישינן.
 

מהלך הסוגיא

סעיף א – ב – מחלוקת התנאים במקרה [ב]
רבי יהודה מתיר מקרה מסויים, הנדון בהמשך הסוגיא, ואוסר במקרה [ב]. ר"י אמר שמואל מוסיף שחכמים חולקים עליו ומתירים במקרה [ב].
ממחלוקת זו על סעיף ב, ניתן להסיק שחכמים סוברים שחיישינן לזרע האב, אך עדיין יש מקום להסתפק בשיטת רבי יהודה: אן שהוא סובר וודאי לא חיישינן או שהוא עצמו מסתפק. הנפק"מ היא סעיף ג: אם הוא וודאי לא חושש הוא יתיר, ואם הוא מסתפק הוא יאסור. מכאן ואילך הגמרא מביאה מקורות לבירור שיטתו של רבי יהודה במקרה [ג].

סעיף ג – הרישא של הברייתא
הגמרא מניחה שההיתר של רבי יהודה ברישא עוסק במקרה [ג], ומכאן ניתן להוכיח, שרבי יהודה סובר שוודאי חיישינן.
בדחיה מציבה הגמרא את הרישא במקרה [א], והחידוש הוא דלא אמרינן אתי צד דסוס משתמש בצד חמור וכו'. כיוון שמדובר במקרה [א] לא ניתן להסיק מכאן על שיטת רבי יהודה.

סעיף ד, שיטת ר"י בברייתא נוספת
הגמרא מניחה שהאסור של רבי יהודה בברייתא עוסק במקרה [ג], ומכאן ניתן להוכיח, שרבי יהודה מסתפק אי חיישינן.
בדחיה מעמידה הגמרא את הברייתא שלא יודעים מה מינה, ולכן א"א להרביע פרי עם האם, וגם א"א כל הרבעה אחרת עד שיוודע מה מינה.

סעיף ה, מימרא של ר"ה ברדר"י
כאן מובאת מסורת שר"י מודה שפרי עם האם אסור, ומכאן ניתן להוכיח שר"י מסתפק אי חיישינן אי לא.




כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.