הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים: תנא קמא ורבי יהודה

[תנאים: כללי פסיקה]

חולין צו ע"א

גמ'. בר פיולי הוה קאי קמיה דשמואל וקא מנקר אטמא, הוה קא גאים ליה, א"ל: חות ביה טפי, השתא לא חזיתך ספיתא לי איסורא! אירתת, נפל סכינא מידיה, א"ל: לא תירתת, דאורי לך - כרבי יהודה אורי לך. אמר רב ששת: מאי דשקל בר פיולי - דאורייתא לרבי יהודה. מכלל דשייר דרבנן לר' יהודה, אלא דאורי ליה - כמאן אורי ליה? אלא אמר רב ששת: מאי דשקל בר פיולי - דאורייתא, ומאי דשייר - דרבנן לר"מ, דאי רבי יהודה - אפילו מדרבנן שרי. "

1.
במשנתנו יש מחלוקת בין "תנא קמא" ורבי יהודה. אביי אמר לאדם שכנראה פסקו לו הלכה כרבי יהודה ואילו הוא - אביי – סובר כ"תנא קמא" [כך מפרשים ב"מתיבתא" וב"שוטנשטיין"]. ואמנם הגמרא ממשיכה לדון בדברי רבי יהודה שגם מסכים לדברי רבי מאיר, שלמעשה חייב ליטול את כל עוביו של הגיד אבל רק מדרבנן.

2.
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קפב:

כתב הרי"ף ז"ל סוף כל הנשבעין [שבועות לב: מדפיו] וז"ל קיי"ל דכל פלוגתא דלא איפסיקא בגמ' הלכתא בהדיא, דהלכתא כתנא קמא.

כלומר, הכלל הוא בדרך כלל, שהלכה כ"תנא קמא" במשנה [מהסיבה, שרבי יהודה הנשיא סתם דעה זו במשנה כדי להורות שהלכה כמותה], אלא אם כן הגמרא פוסקת במפורש שלא כ"תנא קמא".

3.
ואמנם אביי פוסק כ"תנא קמא" במשנתנו, ולכן הקפיד על האדם שלא חטט את הגיד לכל אורכו, ואביי אמר לו שאין לו מה לדאוג, מפני שבודאי רבותיו פסקו לו כרבי יהודה.

4.
ומדוע באמת פסקו לו כרבי יהודה ולא לפי הכלל שאביי ידע שהלכה כ"תנא קמא"?

5.
ואולי יש לומר שכלל זה – שהלכה כ"תנא קמא" - לא התקבל עדיין בתקופת שמואל בבבל, ואביי עצמו פסק כאביי מסברא עצמית שלו ולא על פי כלל פסיקתי כללי.