הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אישתיק"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין צט ע"ב

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא, אמר ליה אביי: וכל איסורין שבתורה במאה? והתנן: ... וכי יש בו כדי לחמץ, במאה וחד אמאי לא בטיל? אישתיק; אמר ליה: דלמא שאני שאור דחימוצו קשה?. "

1.
רב דימי שתק אחרי ששמע את קושיית אביי. מה משמעות השתיקה?

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל כה:

אישתיק רבי פלוני,
מצינו בכמה דוכתי בגמרא דמקשה חד אמורא לחבריה ושתיק ליה המוקשה
ולא מצינן לברורי מתוך הסוגיא אי הא דשתיק ליה הוא משום דאודויי אודי ליה או משום דלא אשגח ביה,

וכלל גדול מסרו לנו רבותינו בעלי התוס' ז"ל בפרק המוכר את הבית [דף] ס"ב א' ד"ה ומודה רב
דכשתלמיד מקשה לרבו והרב שותק אז אמרינן דלא משום שהודה לדברי התלמיד שתיק ליה אלא אשגוחי הוא דלא אשגח ביה

אבל כשהמקשה הוא תלמיד חבר של המוקשה אז לא שייך לומר שלא חש לדבריו דכיון דתלמיד חבר הוא אי לאו דאודויי אודי ליה היה חושש לדבריו, וכ"כ רדב"ז ח"ב בלשונותיו על הרמב"ם סי' מ"ט.

עד כאן משמע מדבריו שאם תלמיד שותק לרב סימן שבשתיקתו הוא מודה לדברי רבו. בסוגייתנו מדובר על רב דימי ואביי.
רב דימי היה מבוגר מאביי [כי מסופר בגמרא שהביא מימרא מרבי יוחנן] ומתאים להיות לו כרבו.

3.
ואולי מסתבר יותר כדעה שהביא ה"יד מלאכי" ששתיקת החכם מעידה שלא היתה לו תשובה.

4.
לפי הדברים הבאים של ה"יד מלאכי":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל כה :

ועיין עוד בדברי הכ"מ רפ"ו מהלכות שגגות שכתב וז"ל ופסק רבינו כר' עקיבא אע"ג דתלמידיה (דר' יהושע) הוא משום שהשיב על דבריו ושתק ע"כ משמע דלא ס"ל נמי כחילוק התוס' דלעיל

וכך נראה עוד מדבריו פרק כ"ה מהלכות שבת הלכה כ"ד ע"ש גם מדברי הנמוקי יוסף ריש ב"ק מוכח
דלהרמ"ה דן בנין אב לכל הגמ' דשתיקה כהודאה דמיא גבי רב כהנא דשתיק רב

וכן מצאתי עוד להרז"ה פ"ק דסוכה שכתב גבי רב כהנא ורב אסי דאקשו לרב דלאו משום דקבלה מינייהו אלא משום דלא חש להו והרמב"ן שם השיב עליו דהא מילתא ספיקא דגמרא היא אי הדר ביה רב מאחר דאקשי עליה או לא ולבסוף מסיק דלא אמרינן משום דלא חש לה שתיק אלא היכא דמוכחא מילתא יעש"ב:

בסוף דבריו הוא מסכים שגם כשרב שותק לתלמידו סימן שמסכים לדבריו, אלא אם כן יש הוכחה שהרב שתק מפני שלא "חש" – לא היה לו אכפת.

5.
יש כאן גם מסקנה חינוכית: גם רב חייב לענות לקושיית תלמידו, ואם הוא לא עונה לו אלא שותק – סימן שמודה לדבריו.

6.
משמע שבסוגייתנו רב דימי הסכים לקושיית אביי, אלא שאביי בעצמו – לבסוף – מיישב את הקושיה.