הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבא

[אמוראים]

חולין קא ע"א

אמר רבא: רבי יוסי הגלילי היא, דתנן, טמא שאכל קדש, בין קדש טמא בין קדש טהור - חייב, רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל את הטהור - חייב, טמא שאכל את הטמא - פטור, שלא אכל אלא דבר טמא,
אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור, כיון שנגע בו טמאהו!
שפיר קא אמרי ליה רבנן לר' יוסי הגלילי!
ואמר רבא: בנטמא הגוף ואח"כ נטמא בשר - כולי עלמא לא פליגי דחייב, דאיסור כרת קדים; כי פליגי בנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף, רבנן - אית להו איסור כולל, דמגו דמיחייב אחתיכות טהורות דעלמא - מיחייב נמי אחתיכה טמאה, ורבי יוסי הגלילי - לית ליה איסור כולל, דמגו לא אמרינן. "

1.
"רבא" מוזכר בסוגיה פעמיים. ברור, ש"רבא" השני הוא מוקדם ל"רבא" הראשון כי הוא מסתמך עליו.

2.
לכן יש לומר [מובא בספר "מנחת יהודה"], שמדובר בשני חכמים שונים שנקראו "רבא". רבא ה"מוקדם" הוא "רבא בר נתן" או "רבא בר ירמיה" תלמיד רב יהודה [וכנראה גם תלמיד של רב הונא].
ו"רבא" שמובא ראשון בסוגיה הוא "רבא" הידוע - "רבא בר יוסף בר חנינא" שחי בזמן אביי.

3.
הערה: ראה ב"מתיבתא", הערה טז, שמביא אפשרות שיש בכלל למחוק את "אמר רבא" הראשון. והגמרא היא שדנה בדבר [ומדובר על רבנן "סבוראי" – ראה שם הנימוק], ולפיו יוצא ש"רבא" השני בסוגיה יכול להיות "רבא" הרגיל.