הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מתניתא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קיג ע"א
אמר שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה.
אתמר, רב הונא אמר: מולח ומדיח, במתניתא תנא: מדיח ומולח ומדיח; ולא פליגי, הא - דחלליה בי טבחא, הא - דלא חלליה בי טבחא.
1.
בפשטות משמע שמבנה הסוגיה הוא שה"אתמר" [/"איתמר"/] מוסב על דברי שמואל. דהיינו, שמואל קבע את העיקרון שצריך מליחה והדחה, וה"אתמר" דן בסדר המעשי של הדברים - מה קודם למה.
2.
משמע בסוגיה שרב הונא – האמורא – רשאי לחלוק על "מתניתא" – תנאים – למרות שבסוגייתנו קובעת הגמרא שאינם חלוקים.
3.
כיצד האמורא רב הונא רשאי לחלוק על דברי תנאים?
4.
בספר "לקט כללי הגמרא":
יש מי שאומר במתניתא תנא היינו אותה ברייתא איננה שנויה מפי רבי חייא ור' אושעיא או מבר קפרא או מלוי שהיו תלמידי רבינו הקדוש, אלא ברייתות ששנויות מפי חכמים אחרים, כגון ברייתות בבליות כמו שמובא פעמים תני רב יוסף,
או כמו שהגמרא אומרת שחכם פלוני כשבא מארץ ישראל הביא בידו ברייתא לחכמי בבל,
וברייתא זו אינה עיקר ואולי משובשת ולא נשנית משמו של רבי חייא ור' אושעיא,
ולכן אותם דינים שמובאים שם אין לסמוך עליהם.
ויש מי שאומר שאין זה מוכרח שכן סתם ברייתא בלא שם מחברה היה ר' חייא
ומתי שייך להסתפק ולומר שברייתא זו משובשת כגון אם מובאת בלשון תני לוי תני רב יוסף, אזי אין לסמוך עליה ואינה עיקר לפסק הלכה.
הוא מביא הסבר, שב"מתניתא תנא" מדובר בברייתות "פחות חשובות".
5.
בספר "אוצר הברייתות" [מיכאל בן דוד היגר] עוסק בפרק שלם על הברייתות בש"ס שמנוסחות "במתניתא תנא". דבר ראשון הוא אומר שעל ברייתות אלה אמוראים רשאים לחלוק [כפי שהראינו גם בסוגייתנו – חולין דף קיג].
6.
אפשר להביא דוגמא
מגיד משנה הלכות יבום וחליצה פרק ד:
ובהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פ"ז מצאתי ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט יתר על כן אסור ומחלוקת הוא בגמרא פ"ק דגיטין דף ז':) א"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין ובהלכות גדולות פסקו כרבי יצחק ובהלכות תפילין נתבאר:
יש מחלוקת בין האמורא רבי יצחק ל"מתניתא תנא", ונפסק כרבי יצחק.
7.
לגבי סוגייתנו:
שו"ת הר צבי אבן העזר סימן כב:
"... וקצת יש לדייק כן מהגמ', דאי נימא דלא פליגי הו"ל למימר וכן תנא במתניתא, והלשון במתניתא תנא משמע דהוא מחלוקת. ואף דלא פריך בגמ' מהמתניתא לשמואל, י"ל דהירושלמי שם [מ"ו ע"ב] מייתי מתניתא אחריתא דיליף מלא יבא ממזר דגם ביד... "
הוא מוסיף דבר מעניין. הלשון "וכן תנא במתניתא" הוא סיוע [וקשה מאד: אין ביטוי כזה בכל הש"ס], ואילו "במתניתא תנא..." בא לחלוק. וכך גם משמע בסוגייתנו – כפי שהסברנו, למרות שבסופו של דבר הגמרא קובעת שאינם חלוקים – "ולא פליגי".
8.
לגבי דברינו הנ"ל, שהניסוח "במתניתא תנא" – שהוא מחלוקת, דומה הדבר [מעט] לגבי ההבחנה בין הביטוי "תנא דבי רבי ישמעאל"- הלכה, לביטוי "דבי רבי ישמעאל תנא" – אינה הלכה. רואים, שכאשר המילה "תנא" מופיע בסוף המשפט כוונתה לומר שדין זה, או שהוא שנוי במחלוקת או שהדין אינו להלכה.
9.
הערות נוספות לגבי הביטוי "במתניתא תנא":
מהר"ץ חיות מוכיח שהברייתות המנוסחות "במתניתא תנא" הן ברייתות בבליות. כמו כן מביא שם שברייתות אלה נשנו בתקופת ה"אמוראים" האחרונים.
9.1
לפי דבריו מובן מדוע הגמרא הביאה קודם את דברי רב הונא [שחי בדורות הראשונים של האמוראים] ורק אחר כך הביאה את "מתניתא תנא" – שנשנתה בתקופות האחרונות של האמוראים. ואם נאמר, שהביטוי הנ"ל נאמר על ידי הסבוראים הרי ברור מדוע נכתב אחרי דברי רב הונא.
