הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ריש לקיש; רבי יהודה הנשיא

[תנאים ואמוראים]

חולין קטו ע"א-ע"ב

אמר ריש לקיש: מנין לבשר בחלב שאסור - ת"ל: +שמות י"ב+ אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, שאין תלמוד לומר מבושל, מה תלמוד לומר מבושל - לומר לך: יש לך בשול אחר שהוא כזה, ואי זה - זה בשר בחלב, א"ל רבי יוחנן: כעורה זו ששנה רבי: לא תאכלנו - בבשר בחלב הכתוב מדבר, אתה אומר - בבשר בחלב הכתוב מדבר, או אינו אלא באחד מכל האיסורין שבתורה? אמרת: יצא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר - בשני מינין, אף כאן - בשני מינין? אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי - באכילה, אבל בהנאה - לא, קמ"ל."

1.
רבי יוחנן מקשה על ריש לקיש מדוע אינו דורש פסוק כפי שנלמד בברייתא.

2.
מדוע אין כאן ניסוח של "פתיחה" לברייתא, כגון: "דתניא..."?

3.
מדוע רבי יוחנן "רק" שואל, היה עליו להקשות "מיתיבי", שהרי יש כאן הבדל בדרשה בין "תנא" ל"אמורא"

4.
האם הברייתא נכתבה על ידי "רבי"?

5.
לכאורה ניתן לומר, שהברייתא כנראה לא היתה ידועה לכל האמוראים, ורבי יוחנן ידע אותה בעצמו והוא זה ש"גילה" אותה לריש לקיש. ולכן הניסוח שלו בא בניסוח ייחודי: "כעורה זו ששנה רבי" [=האם דברי רבי יהודה הנשיא לא מקובלים עליך?]. מניסוח זה [ - 3 מופעים בלבד] דווקא משמע שרבי יוחנן טוען שדברי הברייתא כן ידועים.

6.
כנראה דברי רבי יהודה הנשיא הללו נאמרו על ידו בברייתא ולא במשנה. הברייתות ["הרגילות"] שבגמרא נכתבו על ידי רבי חייא ורבי הושעיא.