|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הפיטמא של רימון מצטרפת – רימון מצוי
|
 |
 |
|
| תמונה 1. חלקי פרח הרימון | תמונה 2. חלקי פרי הרימון |
חלקי פרי הרימון נקראים בלשון המשנה בשמות השונים מהמונחים הבוטניים המקובלים היום וננסה, בשורות הבאות, להקביל בין לשון המשנה ולשוננו. אומרת המשנה (המצוטטת בסוגייתנו): "הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו אינו מצטרף, שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע אינו מצטרף, הפטמא של רימון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף, ר' אליעזר אומר אף המסרק טהור (עוקצין, פ"ב מ"ג). מהם הפטמא, הנץ והמסרק ומהו העוקץ המוזכר בתוספתא (עוקצין, פ"א הלכה ח'): "עוקץ הרימון טמאה"?
עוקץ הרימון הוא, קרוב לודאי, כשמו היום והכוונה לגבעול הקשה המחבר בין הפרי לענף העץ. לאחר תלישת הפרי נותרים שרידיו במקום החיבור. לצורך הגדרת השמות האחרים ניעזר בפירושי הראשונים. רש"י מפרש (כאן): "הפיטמא של רימון - הוא שומר על פיו, והנץ שומר אחר על גבי הפיטמא כמו שיש על אגוזים שומר על גבי שומר. אין מצטרף - דאין שומר על גבי שומר כדאמרינן לקמן, פיטמא מיהא מצטרף. ואמאי? הא ליכא למימר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה הא לאו זרעים נינהו, וכשנוטעין אילן אין נוטעין אלא יחור, ואם נוטעין רימון כבר נשרה אותה פטמא שהיא כעין פרח שבראש התפוחים וכו'". סיום דברי רש"י אינו מובן לי משום שאם כוונת רש"י להתייחס לזריעה הרי שאין זורעים אלא זרעים בודדים ולא פרי שלם ואם כן מדוע אומר "כבר נשרה אותה פטמא"?
שיטת רש"י
עוקץ הרימון והפיטמא
עוקץ הרימון הוא, קרוב לודאי, כשמו היום והכוונה לגבעול הקשה המחבר בין הפרי לענף העץ. לאחר תלישת הפרי נותרים שרידיו במקום החיבור. לצורך הגדרת השמות האחרים ניעזר בפירושי הראשונים. בברכות (לח ע"ב) מפרש רש"י: "פיטמא של רימון – הפרח שבראשו, כעין שיש לתפוחים (תמונה 7) ולספרגלין (1)". בחולין (קיח ע"ב) מפרש רש"י: "הפיטמא של רימון - הוא שומר על פיו, והנץ שומר אחר על גבי הפיטמא כמו שיש על אגוזים שומר על גבי שומר. אין מצטרף - דאין שומר על גבי שומר כדאמרינן לקמן, פיטמא מיהא מצטרף. ואמאי? הא ליכא למימר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה הא לאו זרעים נינהו, וכשנוטעין אילן אין נוטעין אלא יחור, ואם נוטעין רימון כבר נשרה אותה פטמא שהיא כעין פרח שבראש התפוחים וכו'". סיום דברי רש"י אינו מובן לי משום שאם כוונת רש"י להתייחס לזריעה הרי שאין זורעים אלא זרעים בודדים ולא פרי שלם ואם כן מדוע אומר "כבר נשרה אותה פטמא"? משני פירושיו משתמע שהפטמא היא שרידי עלי הגביע הנמצאים בראש הרימון ונקראים "כתר", "מסרק" או "כוס" (תמונות 3-4) בדומה לשרידי עלי הגביע בראש התפוחים (תמונה 5).
נץ
רש"י איננו מפרש מהו הנץ אך מהיחס בין הפטמא והנץ שאותו הוא מתאר משתמע שהנץ הוא האבקנים המחוברים לבסיס אונות ה"כתר" (תמונות 3-4). בהמשך דבריו קיים רמז נוסף: "חייבים בערלה ... והא נץ ליתיה שומר בתלוש, שכשמתיבש נופל מעל הקליפה". מכל חלקי פרי הרימון רק האבקנים היבשים נושרים. את הפסוק בשיר השירים (ז י"ג) "נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים וכו'" מפרש רש"י: "הנצו הרמונים - כשהם גמורים והנץ שסביבותיהן נופל, הנצו, נופל נצו, ולהם דימה בעלי תלמוד שהן בחכמה גמורה וראויין להורות". בסוף הבשלת הרימון האבקנים היבשים נושרים. לענ"ד ניתן לפרש את הפועל "הנצו" בעזרת הקבלה לשאר חלקי הפסוק המתארים את שלבי פתיחת הפרחים ("פרחה הגפן", "פתח הסמדר") ולא סיום הבשלת הפרי. משמעות ההנצה היא פתיחת פרח הרימון ובצבוץ האבקנים הלבנים המעניקים לפרח את מראהו ההדור והבולט.
הסבר מפורש יותר למהותו של הנץ וזיהויו עם האבקנים נוכל למצוא בדברי הר"ש: "... וסביבות הפיטמא כמין שערות, הכא קרי ליה נץ ובתוספתא קרי ליה שער". בפרי המפותח נראים אכן שרידי האבקנים כשערות. ראיה נוספת ניתן למצוא בהלכה הקובעת שהנץ איננו מצטרף לפרי וזאת משום שאין לו תפקיד כשומר והוא אף איננו יד. מהלכה זו משתמע שהנץ איננו חלק אורגני מהפרי ולאחר ההפריה ניתן לנתק את האבקנים ללא גרימת נזק להתפתחות הפרי.
לשיטת רש"י המזהה את הפיטמא עם ה"מסרק" לא מובנים דברי המשנה המחלקת בין הפיטמא הנחשבת "שומר" לבין ה"נץ" שהוא "שומר לשומר". מצאנו ברש"י בחולין: "הפיטמא של רימון - הוא שומר על פיו, והנץ שומר אחר על גבי הפיטמא כמו שיש על אגוזים שומר על גבי שומר". בברכות מפרש: "אין מצטרף - אף על גב דקיימא לן בהעור והרוטב שומרים מצטרפין לטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין, הני מילי - קליפת האגוז והרמון, אבל הנץ שומר על גבי שומר הוא ואין מצטרף וכו'". רש"י מבחין, כנראה, באגוזים בין שתי קליפות. הקליפה החיצונית הירוקה נחשבת "שומר על גבי שומר" ואילו הקליפה הפנימית הקשה (הדומה לקליפת רימון) נחשבת "שומר". אם אכן ה"פיטמא" היא ה"כתר" או ה"כוס" מדוע נחשב ה"נץ" ל"שומר על גבי שומר" הרי האבקנים מחוברים קרוב לבסיס ה"כתר" או ה"כוס" ובצידו ואינם מכסים אותו. כיצד משווה רש"י בין אגוזים בהם הקליפה הירוקה מכסה את הקליפה הקשה לבין היחס בין ה"נץ" ל"פיטמא"?
אגב, לנץ יש משמעות נוספת שונה לחלוטין והוא, ככל הנראה, עלי הגביע (תמונה 5). רק באופן זה ניתן להבין את דברי הגמרא בברכות (לו ע"ב): "... אלא אמר רבא: היכא אמרינן דהוי שומר לפרי - היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא, הכי - כי שקלת ליה לא מיית פירא. הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא - ויבש רמונא, ושקלוה לפרחא דביטיתא - ואיקיים ביטיתא". (2) קשה להניח שסילוק האבקנים יגרום לפגיעה בפרי מה שאין כן סילוק עלי הגביע (ראה בהרחבה במאמר "ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא").
במשמעות דומה מוזכר גם נץ הזית במשנה בשביעית (פ"ד מ"י): "מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית? ב"ש אומרים כל האילן משיוציא, ב"ה אומרים החרובין משישלשלו והגפנים משיגרעו והזיתים משינצו ושאר כל אילן משיוציא וכו'". הריבמ"ץ מוצא קשר בין הנצת הזיתים והרימונים: "והזיתין משיניצו. א"ר יונה משיכניס רובע, פי' כל מקום שנ' רובע הוא רובע הקב. נץ מלשון הנצו הרמונים". הרמב"ם פירש: "משיניצו, משיעשו נץ". רע"ב: "משינצו - משיגדל עליהן הנץ, כמו הנצנים נראו בארץ". קשה להסיק מתוך הפירושים השונים מהו שלב ההנצה משום שכולם משתמשים בהטיות של אותו שם והשוואות לפסוקים במקרא.
יוצא מן הכלל הוא הר"ש שהוסיף גם תאור הקשור למבנה ה"נץ": "ומשינצו משיגדל הנץ עלין והוא כעין מתחלי דפרק מקום שנהגו ודומה לו בברכות (דף לו ב) הפטמא של רמון מצטרפין והנץ שלו אין מצטרף". ייתכן שהכוונה לכפתורי הפרחים בשלב פתיחת עלי הגביע והכותרת ("משיגדל הנץ עלין") (תמונות 5-6). "מתחלי" הם כנראה עלי הגביע של התמרים. י. פליקס (3) תיאר את ניצת הזית כאשכולות הפרחים הלבנים המופיעים באביב בכמות עצומה. רק חלק קטן מהם מגיע לחנטה ולאחר ההאבקה רוב הניצה נושרת ואולי זו כוונת הפסוק באיוב (טו ל"ג): "יַחְמס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ".
 |
 |
|
| תמונה 3. חלקי הרימון על פי שיטת רש"י – מתוך "העולם" בתלמוד המבואר . |
תמונה 4. חלקי פרי הרימון על פי שיטת רש"י |
 |
 |
|
| תמונה 5. "הנצת" פרח רימון | תמונה 6. פרחי הזית |
 |
 |
|
| תמונה 7. ה"פרח" שבראש התפוח (על פי שיטת רש"י) |
תמונה 8. חלקי פרי הרימון על פי שיטת הרמב"ם צילמה: תהילה רענן |
שיטת הרמב"ם
פיטמא
הפטמא היא הבליטה החרוטית הנמצאת בבסיס ה"כתר" שבראש הרימון ולא ה"כתר" עצמו כפי שמפרש רש"י. בליטה זו והעמוד העולה ממנה הם שרידי עמוד העלי (תמונה 8). על פי גרסת הר"ש בתוספתא מבנה זה נקרא "עמוד". "... והיינו דתניא בתוספתא [עוקצין ספ"א] ר"א אומר הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור". לאור זיהוי זה ניתן להבין היטב את היחס בין ה"נץ" ל"פיטמא". ה"פיטמא" כלומר הבליטה החרוטית סוגרת את פי הרימון באופן שהגרעינים אינם נראים והנץ (האבקנים) ממוקם סביבה ועליה ומהווה שומר על גבי שומר.
על זהות הפיטמא נוכל ללמוד מפרי אחר, האתרוג, שבו הפיטמא בפרי גלויה ואינה מוסתרת כברימון. אומרת המשנה (סוכה, לד ע"ב): "אתרוג הגזול והיבש פסול ... עלתה חזזית על רובו, נטלה פטמתו, נקלף, נסדק, ניקב וחסר כל שהוא, פסול וכו'". מפרש רש"י: "נטלה פטמתו - ראש אתרוג, מפי רבינו יעקב, ודוגמתו: הפטמה של רמון". ובתוס': "... דעוקץ פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ולכך קרי ליה עוקץ. ונטלה פטמתו דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג וכו'". יש להוסיף שפיטמת הרימון ופיטמת האתרוג אינם דומים רק בצורתם אלא גם בהגדרתם הבוטנית משום ששניהם מתפתחים מעמוד העלי והצלקת (תמונה 9).
 |
 |
|
| תמונה 9. פרח האתרוג לאחר הסרת עלי הכותרת – הפיטם מתפתח מעמוד העלי והצלקת |
תמונה 10. רימונים מפסיפס בית הכנסת במעון – המאה 5-6 לספירה |
מסרק
המסרק הוא הכתר העשוי מאונות עלי הגביע של הפרח. המבנה המסרקי בולט במיוחד במבט מהצד (תמונה 10). לשיטת רש"י מבנה זה נקרא "פיטמא".
נעיין בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות המתאר את המסרק ובהמשכם נוכל לגלות את הזיהוי של שאר החלקים:
"... ויש בקלפת הרימון כעין כוס מוקף בראש הרימון ושפתו עשוי שנים שנים כמו שני המסרק (4), ולפיכך נקרא מסרק כי מסרק שם "אלמשט", ואם נקלף זה וניטל לא ייראה כלום מגרגרי הרימון, ולפיכך אומר ר' אליעזר שאינו שומר. וכן כאשר נקלף כוס זה יש בתוכו כעין ראש הדד בולט על פני הרימון ומראהו צהוב והוא הנקרא פטמה של רימון ואם נחתכה אותה הפטמה ולא העמיק את החתך לא יתגלו גרגרי הרימון. וכל הכוס הזה מלא נצנים צהובים דקים נשארין בתוכו אחר שהפרי בשל תכלית בשולו והוא הנץ שלו האמור כאן וכו'".
דברי הרמב"ם מתארים באופן מדוייק את המראה המתגלה בתמונה 8. אין ספק שפירוש הרמב"ם מבוסס על התבוננות מעמיקה שהתבססה על ניתוח (חיתוך) הרימון ולא על מבט חיצוני בלבד.
 |
 |
|
| תמונה 11. חתך אורך ברימון צילמה: תהילה רענן | תמונה 12. מבט לאיברי הרימון לאחר חיתוך חלקו הקדמי של הכתר (המסרק). השמות על פי שיטת הרמב"ם צילמה: תהילה רענן |
(1) הספרגלין הם כנראה חבושים.
(2) פירוש: אלא אמר רבא פירוש אחר: היכא אמרינן דהוי [היכן אנו אומרים שהוא] שומר לפרי היכא דכי שקלת ליה [היכן שאם אתה נוטל אותו] את השומר, מיית פירא [מת הפרי], הכא כי שקלת ליה [כאן בצלף, כאשר אתה מוריד אותו], את הקפרס לא מיית פירא [מת הפרי] ואכן הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא [היה מעשה ונטלו, הורידו, את נץ הרימון], ויבש רמונא [הרימון], ושקלוה לפרחא דביטיתא [ונטלו, את פרח פרי הצלף] ואיקיים ביטיתא [והתקיים פרי הצלף] ולא מת, וזו הסיבה שקפריסין אינם נחשבים כשומר לפרי".
(3) 'עץ פרי למינהו', עמ' 100.
(4) בלשון הר"ש: "סביב מוקף כמין עטרה ושמו מסרק שהוא עשוי וחתוך כמין מסרק".
לעיון נוסף:
פורטל הדף היומי: "פרדס אני מוכר לך"; "רימונים שלא פיתחו פיהן".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.