הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תא שמע"; "בשלמא"; "רבנן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכא ע"א

 והאלל. מאי אלל? רבי יוחנן אמר: מרטקא, ור"ל: אמר בשר שפלטתו סכין,
מיתיבי: +איוב י"ג+ ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כולכם, בשלמא למאן דאמר מרטקא - היינו דלאו בר רפואה הוא, אלא למאן דאמר בשר שפלטתו סכין בר רפואה הוא! באלל דקרא - דכ"ע לא פליגי, כי פליגי - באלל דמתניתין;
ת"ש, ר' יהודה אומר: האלל המכונס, אם יש כזית במקום אחד - חייבין עליו, ואמר רב הונא: והוא שכנסו; בשלמא למ"ד בשר שפלטתו סכין - היינו דכי איכא כזית מיחייב, אלא למ"ד מרטקא - כי איכא כזית מאי הוי? עץ בעלמא הוא! אליבא דר' יהודה לא פליגי, כי פליגי אליבא דרבנן; ר' יוחנן אמר: מרטקא נמי מצטרף וריש לקיש אמר: דוקא בשר שפלטתו סכין, אבל מרטקא לא מצטרף.

1.
הגמרא פותחת בקושיה על ריש לקיש בביטוי "מיתיבי".

2.
אחר כך פותחת קושיה על רבי יוחנן בביטוי "תא שמע" [בסוגייתנו ה"תא שמע" הוא פתיחה לציטוט ממשנתנו].

3.
מובא בפרשנים, שאם קושיה ראשונה היא בנוסח "מיתיבי" הרי שאחר כך הקושיות הנוספות הן בניסוח "תא שמע".
וברור שעדיין צריך הסבר.

4.
ויש לשאול כמה שאלות:

4.1
מדוע בקושיה הגמרא לא אומרת "בשלמא לרבי יוחנן...", [ביטוי דומה ל"בשלמא" הוא "הניחא"] או: "בשלמא לריש לקיש...", אלא היא מנסחת "בשלמא למאן דאמר..."[בשתי הקושיות] באופן סתמי.

4.2
שאלה שניה: מדוע הגמרא מציינת "בשלמא למאן דאמר..." [דהיינו שלמאן דאמר אחד אין קושיה] הרי העיקר הוא הקושיה על החכם שחולק ["אלא למאן דאמר.."].

5.
ואולי יש לומר: בשלב הדיון בבית המדרש לא היתה המחלוקת מיוחסת לרבי יוחנן ולריש לקיש באופן אישי, ולכן נאמר "למאן דאמר". כמו כן, ההסברים של שתי השיטות לא נאמרו דווקא כאן בסוגיה אלא במקום אחר, ולכן הגמרא מציינת גם את השיטה שמיושבת ואין עליה קושיה.
ורק "עורך הגמרא" השלים אחר כך את התמונה, והוסיף את "רבי יוחנן" ו"ריש לקיש".

5.1
הסבר מסוג זה ניתן לתת בהרבה מקומות בש"ס ובעניינים שונים, דהיינו, ש"עורך הגמרא" הוא זה ש"שיבץ" שמות חכמים משיקולים שונים.

6.
הסבר לשאלה שבסעיף 4.2: יש מבעלי הכללים שאומרים, שבדר כלל גם לגבי החכם שעליו נאמר "בשלמא למאן דאמר [וכן לגבי הביטוי "הניחא למאן דאמר"] יש קושי מסויים.

7.
הערה נוספת: נאמר בסוגיה "כי פליגי אליבא דרבנן" – משמע ש"תנא קמא" במשנתנו נחשב "רבנן".
האם "רבנן" זהה ל"חכמים"?

8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תר:

"רבנן", נראה מדברי התי"ט בפ"ק דתענית משנה ד' שהוא עדיף מתלמידי חכמים.
אמנם מוהרמ"ז ז"ל שם מצא ביטולים לדבריו וזה יוכיח מכמה דוכתי בגמרא דשם רבנן הוא יותר שייך ללשון תלמודא דילן והיינו רבנן היינו תלמידי חכמים ואין שום חילוק ביניהם

ולי המך נראה דשם רבנן נאמר על הרוב על התלמידים בני הישיבה וכמו שפירש"י בפ"ד דברכות [דף] כ"ח א' ובשבת [דף] קי"ט א' [דף] קכ"ט א' וביומא [דף] ל"א ב' [דף] ל"ג א' ובמגלה [דף] ז' ב' ו[דף] י"ו א' ו[דף] י"ח א' ובקידושין [דף] ל"א א' ושם [דף] מ"ז ב' [ודף] נ"ט א' ובבתרא [דף] כ"ב א' לך נא ראה הא קמן מבואר דלדעת רש"י ז"ל שם רבנן יצדק על התלמידים הפך דעת התי"ט ועיין בשיטת ר' בצלאל על ב"ק דף קמ"א א' שפירש בשם גאון רבנן דבי רב תלמידים בבית רבן וע"ע במוהר"ש הלוי חלק י"ד סי' ח' וב' וכן מתבאר מהש"ס בסוף ערבי פסחים [דף] קי"ז א' גבי הא דרבא מקמי דפתח להו לרבנן וכו' ע"ש ודוק ועיין באות החי"ת גבי חכם ות"ח:

הוא מביא 3 שיטות לביאור המושג "רבנן":

8.1
"רבנן" עדיף מתלמידי חכמים. ולפי זה נראה, שהלכה תהיה כ"רבנן" [גם אם מדובר ב"תנא קמא"].

8.2
"רבנן" זהה ל"תלמידי חמים".

8.3
"רבנן" "פחות" מתלמידי חכמים. "רבנן" הם תלמידי בית המדרש, ויתכן שלא תהיה הלכה כמותם אפילו שהם "רבים".

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)