הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "רב תנא הוא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קכב ע"ב
ועור האנקה. תנו רבנן: +ויקרא י"א+ הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן, יכול אפי' כולן - ת"ל +ויקרא י"א+ אלה. והא אלה אכולהו כתיבי! אמר רב: למינהו הפסיק הענין; וליחשוב נמי תנשמת! אמר רב שמואל בר יצחק: רב תנא הוא, ותני תנשמת; והא תנא דידן לא תני תנשמת! אמר רב ששת בריה דרב אידי: תנא דידן סבר לה כרבי יהודה, דאזיל בתר גישתא, ובגישתא דהלטאה קמיפלגי..
1.
באופן עקרוני משמע בסוגיה שהאמורא "רב" נחשב "תנא" ויכול לחלוק על המשנה ולמנות ברשימה גם את "תנשמת".
2.
נסכם את העניין לפי הפרטים ב"מתיבתא", הערה כג-כד:
3.
"רב" רשאי לחלוק רק על ברייתא ולא על משנה, וכוונת סוגייתנו, ש"רב" שנה [= לימד וגרס] ברייתא שכוללת גם את ה"תנשמת". ולכן לא כתוב כאן בסוגיא הביטוי המלא: "רב תנא הוא ופליג". וזו משמעות הביטוי בסוגייתנו: "רב תנא הוא ותני תנשמת" – כלומר, רב מוסמך למסור לנו דברי תנאים [ברייתות] - שונה ברייתא, ואין הכוונה שרב עצמו חולק ומשנה את לשון המשנה עצמה. והברייתא היא זו שחולקת על המשנה.
4.
"רב" תנא הוא, הכוונה שכאשר שומעים הלכה של האמורא "רב" יש "לחשוש" שמא יש באיזה מקום ברייתא כזאת [שכנראה לא היתה מוכרת בתקופתם], וזאת דווקא בגלל שרב לא יחלוק על משנה. משמע מכך, שכנראה "רב" היה בר סמכא בציטוט ברייתות.
5.
מרש"י משמע, ש"רב" חולק על המשנה.
6.
נוסיף דיון בסוגיה - בבא בתרא דף קע:
" מתני'. מי שפרע מקצת חובו - ר' יהודה אומר: יחליף; רבי יוסי אומר: יכתוב שובר. אמר רבי יהודה: נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים! אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו, ולא ירע כחו של זה.
גמ'. אמר רב הונא אמר רב: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי,
אלא ב"ד מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. "
הרשב"ם מסביר שהאמורא רב נחשב כתנא ויכול לחלוק על תנאים ולכן מובן כיצד בסוגייתנו הוא חולק על שני התנאים במשנה – רבי יהודה ורבי יוסי.
6.1
אולם הריטב"א מסביר שרב לא חולק על שני התנאים, אלא הוא – רב – טוען, שיש לו מסורת מתנאים אחרים שלא סוברים כמו רבי יהודה ורבי יוסי [ותנאים אלה לא מוזכרים באף משנה או ברייתא ידועים!].
6.2
האם הריטב"א חולק על הרשב"ם, והוא סובר שרב אינו יכול לחלוק על תנאים? ראה דיוננו בסוגייתנו [חולין דף קכב].
6.3
אולי אפשר לומר שגם הריטב"א מסכים לדברי הרשב"ם, אלא שבסוגייתנו רב לא אמר הלכה שסותרת לשני התנאים [וזאת היה רשאי לומר] אלא הוא קובע שאין הלכה כמותם – ואמירה כזאת, כנראה שיטען הריטב"א – אין רשות אפילו לרב לאומרה [ לתנא "רגיל" יש רשות], ולכן אומר הריטב"א, שכנראה רב טוען שישנם תנאים שהם אלה שקבעו שאין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי....
7.
ונעיין בסוגיא נוספת:
בגמרא: [סנהדרין לו]
" דיני ממונות הטמאות והטהרות כו'. אמר רב: אנא הואי במנינא דבי רבי, ומינאי דידי הוו מתחלי ברישא. - והא אנן מתחילין מן הגדול תנן! - אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הלל בריה דרבי וולס; שאני מניינא דבי רבי, דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי.
הגמרא עוסקת בדין המשנה שמתחיל הדיון בסנהדרין מהקטן מהדיינים, כדי שיוכל להביע דעתו ללא "פחד" מגדול הדיינים. וכך מספר רב שהיה בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא.
7.1
מגמרא זו נלמד שהאמורא רב היה בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא. וייתכן שמפני עובדה זו נקבע הכלל ש"רב – תנא הוא ופליג". משנתנו מדברת על מושב בית דין, ולפי גמרתנו מוכח שלרבי יהודה הנשיא היה בית דין שכל כללי המשנה שעוסקים בדיני בית דין היו קיימים בו.
7.2
מסביר המהר"ץ חיות [מובא גם ב"בית אהרן", כרך ט, עמוד שז]:
"... ותוכל עפ"ז להסיר קושי' חו"י סי' צ"ד [חוות יאיר סימן צ"ד – זהו סימן חשוב ביותר בשו"ת חוות יאיר על כללי הש"ס] דמ"ט פעם אמרו רב תנא הוא ופליג ופעם מקשה על רב מן המשנה.
[הוא שואל אם רב נחשב כתנא ולכן הוא רשאי לחלוק על תנאים מדוע אם כן הגמרא, לפעמים, מקשה על רב ממקור תנאי [משנה או ברייתא] הרי רב רשאי לחלוק]
אבל האמת דרב היה מבי"ד של רבי, ובאותן הענינים שהיה רב בישיבה אחת עמו, בין הסכים לדעת רבינו הקדוש בין חלק, אז ועשו הבי"ד הסכמה מוחלטת לסתור דבריו, הנה בכנון זה אין לאחר סתימת המשנה כלום, אחר שהלכות אלו נחלטו ע"י עמידה למנין,
אבל באותן ההלכות סתומות אשר נסתמו זולתו באמת יוכל לחלוק וכו'
וכן ר' וחיא אשר ג"כ מב"ד של רבי היה יכול לחלוק על סתם משנה בהלכות אלו שלא הי' במנין וכו'."
משמע מדבריו, שרק על הלכות שנקבעו בבית דינו של רבי יהודה הנשיא לא רשאי רב לחלוק וממילא גם נקבע שמהן אפשר להקשות על רב, מכיון שעמדו למנין.
אבל הלכות שנקבעו ללא החלטת בית דינו של רבי יהודה הנשיא רשאי רב לחלוק עליהן מכיון שלא עמוד למנין.
7.3
והוא ממשיך להסביר, גם שמואל וגם רבי יוחנן היו תלמידיו של רבי יהודה הנשיא ולמרות זאת לא נאמר עליהם שנחשבים כתנאים ורשאים לחלוק על תנאים. ההסבר הוא שר' יוחנן ושמואל היו צעירים ולא השתתפו בהצבעות בבית דינו של רבי יהודה הנשיא.
7.4
והוא דן גם אם רב רשאי לחלוק על "סתם משנה" שהיא בודאי "נסתמה" לפי החלטת בית דינו של רבי יהודה הנשיא.
7.5
הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה סובר שר' יוחנן ושמואל היו בבית דינו של רבי יהודה הנשיא ומקשה עליו הראב"ד שלא ייתכן, שהרי אם היו מבית דינו היו רשאים גם הם לחלוק על "סתם משנה" כמו שרשאים רב ור' חייא.
7.6
וליישב את הרמב"ם נראה לי לומר: לא לכל מי שישב בית דינו של רבי יהודה הנשיא ניתנה הסמכות לחלוק על תנאים או על "סתם משנה". אלא רק לחלקם ולפי מעלתם.
7.7
לעניות דעתי ניתן להוכיח זאת מהעובדה שמסוגייתנו מוכח שרב היה מצעירי הדיינים [מחלוקת אם היה הצעיר ביותר או ה"אמצעי" במיקומו]. ואם נאמר שכל מי שהיה בבית דינו של רבי יהודה הנשיא והשתתף בקבלת ההחלטות רשאי לחלוק על תנאים, כיצד ייתכן שהש"ס "העלימם" ולא מוזכרים כלל בש"ס!
8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנב:
רב תנא הוא ופליג, ר' חייא תנא הוא ופליג מצינו בכמה דוכתי בגמרא אך רבי יוחנן תנא הוא לא מצינו ולא ראינו בכל הש"ס דלימא הכי ...
9.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנג:
רב תנא הוא ופליג, בפ"ק דכתובות דף ח' א' ר' חייא תנא הוא ופליג בפ"ק דמציעא [בבא מציעא דף ה' א'] ופשיטא שאינם תנאים שלא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא אלא ר"ל שהם חשובים כמו תנאים ויכולים לחלוק על משנה וברייתא, כן כתב ה"ע בש"ב פ"ב וכתב עליו מוהריק"א דלא דק שר' חייא סידר הברייתות ורב סידר הברייתות של ת"כ ע"כ ועמו הסליחה לפק"ד דאי משום הא לא איריא שהרי גם שמואל סידר ברייתות כמו שסדרו ר' חייא ור' אושעיא כמ"ש ...
בתוך דבריו [רק בקטע הנ"ל] לא מחלק בין משנה לברייתא.
