משֶׁה קִבֵּל "תּוֹרָה מִסִּינַי"
חולין קכד ע"א
"אמר ליה: האלהים! אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה!".
כתב המשך חכמה בהקדמתו לספר שמות:
"דוקא ליהושע קאמר, לא למשה, כי ממנו ואילך 'אין נביא רשאי לחדש דבר כו' ".
וקשה, וכי משה רשאי לחדש מעצמו?! וכי יהושע או עולא התיימרו לחדש בנבואה?! והלא החשש אינו שמשה יהושע או עולא באו לחדש דין מליבם, אלא שטעו במסירה, כמו שבסוגייתנו עולא מסר על הרישא דברים שנאמרו על הסיפא, או שהשמיט את האוקימתא שמדובר רק במרודד. וחוזרת השאלה מה בין משה ליהושע, והלא "בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות" (ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז), הרי שגם משה בא לכלל טעות.
והחתם סופר בסוגייתנו כתב:
"אבל אי אמרה מרע"ה משמי' דרבי' הקדוש ברוך הוא ית"ש דאין לומר שטעה מרע"ה בשמועותו חלילה דכתיב לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ואם יש לתלות טעות בשמיעתו של מרע"ה ח"ו תפיג תורה כלה".
וגם זה קשה, כי לפי דברים אלו, אכן יש לתלות טעות בשמיעתו של יהושע. אבל גם אם נתלה טעות בשמיעתו של יהושע תפוג התורה כולה, שהרי הוא שקיבלהּ ממשה ומסרהּ לנו!
אלא שלא ראי משה כראי יהושע.
במשה אין אפשרות שלא הבין נכוחה, שכן אשמת כל טעות בהבנתו היתה נופלת בהכרח על הקב"ה חלילה, שלא ביאר לו באופן שיוכל להבינו בשכלו הוא. ואילו היה משה טועה בדבר היה הקב"ה יודע זאת מיד והיה לו לשוב ולבאר לו עד שיבין כל פרט על בוריו. וכמו שמצינו למשל במנורה, במדרש תנחומא הישן פרשת בהעלותך סימן יא: "נתקשה משה, וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר: רבש"ע שכחתי! א"ל ראה ועשה, שנטל מטבע של אש, והראה לו עשייתה".
וכל טעויותיו של משה לא היו בדברי התורה עצמם, אלא רק בהסבת הדברים למעשה, כי בזה נחוצה גם דעת בשר ודם.
ואילו יהושע יכל לטעות בלא שמשה יוכל להבחין בכך, כי גם משה ילוד אשה הוא, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב (שמואל א' טז, ז).
לכן "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" (מסכת בבא בתרא דף עה ע"א). קבלת משה היא אור התורה במקורו, לעומת תורת יהושע שאינה אלא אור הלבנה המוחזר מהחמה, וכבר נופל בו מיעוט.
משום כך, "אי אמר לי יהושע בן נון משמיה", אין לפרש 'משמיה' – משם עצמו. הרי דברים אלו נאמרו כמשל לאי קבלת דברי עולא, ועולא עצמו הרי לא תלה את דבריו בשם עצמו אלא בשם רבו. אלא משמיה – משמיה דרביה. משמיה – משם-יה.
והיותר נכון כגירסת כתי"מ, הכסף משנה, ועוד, "אי אמר לי יהושע בן נון מפומיה" – ונתחברו הפ"א והוא"ו ונעשו שי"ן. ובהלכות גדולות ועוד לא גרסו מילה זו כלל.
וזהו שאמרו בתחילת מסכת אבות: משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים.
במשה הוזכרה קבלת התורה, שלא כמו באחרים שהוזכרה בהם המסירה אליהם.
כי משה אכן קיבל את כל התורה מסיני, ואילו באחרים אין הכרח שאכן קיבלו בשלימות את כל הנמסר להם.
משה קיבל "תורה מסיני" – כל מה שקיבל משה היה "תורה מסיני" כהווייתה בשלימותה ובטהרתה.
