הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מסייע"; "לעולם"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכז ע"ב

מסייע ליה לרב חייא בר אשי, דאמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: תאנים שצמקו באיביהן - מטמאות טומאת אוכלין, והתולש מהן בשבת - חייב חטאת;
לימא מסייע ליה: ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת - אין מטמאין טומאת אוכלין, קצצן ויבשן - מטמאין טומאת אוכלין, קצצן ויבשן ס"ד? עץ בעלמא הוא! וא"ר יצחק: בעל מנת ליבשן; טעמא דכרוב ודלעת הוא, כיון דיבשן - לאו בני אכילה נינהו, הא שאר פירות מטמאי! היכי דמי, אי דיבשן הן ועוקציהן - פשיטא, אלא לאו: בלא עוקציהן; לעולם הן ועוקציהן וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליה, ת"ש: אילן שנפשח ובו פירות - הרי הן כתלושין, יבשו - הרי הן כמחוברין, מאי לאו, מה תלושין - לכל דבריהן, אף מחוברין - לכל דבריהן? מידי איריא? הא כדאיתא, והא כדאיתא.

1.
בתחילה הגמרא מביאה סיוע ממשנתנו לדעת שמואל, שתאנים שיבשו בעודן מחוברות באילן נחשבות כתלושים לעניין טומאת אוכלין וכמחוברות לעניין שבת.

2.
בשלב הבא הגמרא מנסחת "לימא מסייע ליה", הגמרא מנסה להביא מברייתא סיוע לשמואל, ואחר כך דוחה את ההוכחה מהברייתא.

3.
נוכל להסיק מכך: כאשר הביטוי הוא "לימא מסייע" הרי שידוע מראש שהגמרא תדחה את ההוכחה, וכאשר הגמרא מנסחת "מסייע ליה" משמע שההוכחה נשארת נכונה.

4.
ובפרשנים דנים מדוע צריך היה להוכיח מברייתא אחרי שהוכח ממשנה, ועונים על כך, שמדובר על הוכחות לדינים שונים של שמואל.

5.
כמו כן דנים הפרשנים האם הדחיה בניסוח "לעולם" ולא בניסוח "דילמא" משמעו דחייה מוחלטת של ההוכחה והגמרא "פוסקת" כהסבר שמובא בדחייה ["ילקוט ביאורים", עמוד קמז].

6.
הערה: יש להניח שאת ביטויי הקישור "מסייע" "לימא מסייע" ו"לעולם" קבע "עורך הגמרא".