הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תיובתא ד... תיובתא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קלג ע"ב

אמר רב הונא: שותף בראש - פטור מן הלחי, שותף ביד - פטור מן הזרוע, שותף בבני מעיין - פטור מן הקבה, וחייא בר רב אמר: אפי' שותף באחת מהן פטור מכולן;
מיתיבי: הראש שלי וכולה שלך, ... תיובתא דחייא בר רב תיובתא.
אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לחייא בר רב, דתניא: עשרים וארבע מתנות כהונה הן, וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח, ... הוא סבר: מדקא חשיב להו למתנות בחדא - חדא נינהו,
ולא היא, אטו מורם מתודה ואיל נזיר דקא חשיב להו כחדא, משום דחדא נינהו? אלא, כיון דדמיין להדדי - חשיב להו כחדא, ה"נ, כיון דדמיין להדדי - חשיב להו כחדא.

1.
הגמרא מציינת מחלוקת בין רב הונא לחייא בר רב.

2.
הגמרא מקשה על רב חייא מברייתא ומסכמת "תיובתא דחייא בר רב תיובתא".

3.
משמעות הביטוי הכפול "תיובתא", שדברי החכם נדחו באופן סופי ומוחלט [כתבנו כבר פעמים רבות ובהרחבה על משמעות המושג "תיובתא"].

4.
והנה בסוגייתנו קיימת תופעה מיוחדת במינה. רב חסדא מסביר כיצד חייא בר רב טעה, איזו ברייתא הטעתה אותו. ורב חסדא מביא את הברייתא ומסביר כיצד טעה בה חייא בר רב. מקרה נוסף [ויחיד] של ביטוי זה מופיע במסכת עירובין דף ב, ושם מדובר שרב חסדא הסביר מה הטעה את "רב" בהסבר המשנה.

5.
ננסה להסביר זאת: רב הונא ו"חייא בר רב" היו שניהם תלמידי "רב".
רב הונא היה רבו של רב חסדא והגמרא במסכת עירובין סב עמוד ב אומרת שרב חסדא לא היה מורה הלכה בפני רב הונא,

5.1
על הקשרים המיוחדים בין רב הונא לרב חסדא ראה "מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו", הרב ראובן מרגליות, עמודים יא-יג..

5.2
ונראה לומר, שרב חסדא רוצה ליישב את הקושי הגדול כיצד שני תלמידי רב חלוקים בדבר שכנראה שמעו מרבם הגדול "רב", ולכן רב חסדא חיפש הסבר לדברי "רב חייא בר רב" – למרות שלהלכה נדחו דבריו.